לוותר על לימודי השואה בגלל השביעי באוקטובר זו טעות קשה

בשבועות שאחרי תחילת המלחמה, מצאתי את עצמי חוזרת שוב ושוב לציווי "זכור את אשר עשה לך עמלק". בשנים קודמות חשבתי שאני מבינה אותו – עמלק מייצג רוע מהסוג שאי אפשר לתקן, ואנחנו צריכים להמשיך ולשנן לעצמינו שאנחנו צריכים להשמיד את הרוע ולכלות אותו. זה פרוש נכון וחכם, עבור דור שלא הכיר את עמלק ולא פגש בו פנים מול פנים. אולם אחרי שפגשנו רוע איום וקשה כל כך עד שמנשיא המדינה ועד סטילה נזקקנו מחדש למונח "עמלק", התחלתי להבין את הציווי הזה אחרת לחלוטין.

התחלתי להבין את החכמה שטמונה בציווי: 'זכור!' כשבכל יום חזרנו יותר ויותר לשגרה. בתי קולנוע נפתחו, שירים ברדיו הפכו קלילים יותר, אנשים צחקו בלי להרגיש אשמים מדי. וזה לא רע, באמת שלא. אבל הבנתי פתאום שהצווי האלוקי לזכור את עמלק מתחיל ללוות אותי, כמו קצב פנימי בתוכי. "זכור, זכור, זכור." הרגשתי שהתורה, בצווי שלה, ניסתה לדבר דווקא על ליבם של הנחשלים, אלה שעמלק זינב בהם. אני יודעת. אפשר היה לחשוב שהם לא צריכים שיזכירו להם. אבל הנה, תראו אותנו. רק שלושה חודשים וחצי אחרי ה7.10 ותראו איך שכחנו. חזרנו לשגרה של פוליטיקה ומריבות קטנוניות, חזרנו גם למסיבות החנוכה והפורים. לעכשיו, להווה.

ואפשר גם להבין אותנו. כולנו מחפשים שגרה ונורמליות. זה לא רע, כאמור, זה אפילו בריא. כנראה גם עם ישראל שאחרי עמלק, כמונו, התחיל לריב על איזה משהו, לשיר איזה משהו. לחגוג, לחיות. והתורה באמת לא מצווה על שינוי מוחלט של החיים. אין כאן דרישה למהפך כולל. אבל כן יש צווי לא לשכוח. צווי נקודתי וחשוב שמבקש מאיתנו פעם בשנה, לזכור. פעם בשנה להבין טוב יותר שהתורה מדברת אלינו, ולוחשת לנו – נכון. הטראומה שעברתם קשה. תחזרו לחיים, תשמחו, תתחפשו בפורים, תחגגו. אבל בבקשה, אל תתמודדו עם הטראומה רק בשכחה או הדחקה וחזרה אל הנורמליות. תזכרו. תזכרו. תזכרו.

חשבתי על זה עכשיו, כשקראתי שמשרד החינוך הפך את לימודי השואה בבגרות בהיסטוריה לנושא רשות. במשרד החינוך טוענים שתלמידים ומורים התלוננו שהחומר קשה מדי עבורם בעקבות הטראומה הלאומית. ואני מאמינה להם. הרבה מאוד עדויות ודברים שקראתי בעבר על השואה הפכו ממשיים ואמיתיים מדי עבורי בימים האלה. אבל בכל זאת, לא הצלחתי לדמיין שיהיה פה דור שבגלל טראומה אחת, ישכח את הטראומה הקודמת. שבגלל סכנת טריגר, לא ידע עד כמה עמוקה השנאה לעם היהודי ועד היכן היא הולכת אחורה בהיסטוריה האנושית. איך נגדל פה דור של יהודים שלא מבינים שהשנאה אליהם לא נולדה היום אלא רק עברה גלגולים, פעם היא חמאס, פעם נאצים ופעם עמלק?

פתאום, המילים של התורה "זכור את אשר עשה לך עמלק" נטענו במשמעות נוספת - אל תשכחו את עמלק בגלל עמים אחרים, שאולי עשו לכם דברים גרועים יותר. תזכרו שמתחת לכל התחפושות, הכל זה בסוף עמלק, רצף אחד ארוך של שנאה ורוע שקם עליכם.

אם משרד החינוך דואג לרווחת התלמידים, אני מציעה לו לסמוך על המורים והתלמידים שינהלו את השיעורים האלו ברגישות ועדינות. מקסימום, אפשר לנסח את השאלות בסוף השנה בלי לגעת בנושאים כואבים מדי. אפשר וכדאי להתנהל בימים האלה ביתר זהירות, ואפשר וכדאי להיות רגישים. אבל לוותר לחלוטין? מזה הזהירה אותנו התורה, כבר לפני אלפי שנים: "לא תשכח".