החיים מציבים אותך מול אתגר שגדול עליך? זה רק כדי שתצמח מזה

אחת השאלות שאני שומע בקליניקה לעתים קרובות הינה: למה כל כך קשה להתמודד בצורה נכונה עם אתגרים וניסיונות? למה בתיאוריה נראה שאין שום בעיה מיוחדת לומר ש'הכול לטובה', אבל, כשעומדים ברגע של ניסיון, ומתמודדים עם החיים עצמם, זה נראה כהר בלתי עביר?!

ובכן, אתגר, מעצם מהותו, הוא מצב נתון, בו אני חווה את גבול כוחותיי הרגשיים, הגופניים והרוחניים. 

כאשר אני נדרש להרים חפץ כבד, ולא מצליח להרים אותו אפילו סנטימטר מעל האדמה - אני חווה את גבול כוחותיי הפיזיים - מציאות, שבדרך כלל מתפרשת על ידי כאיום: 'אני לא כל כך חזק כפי שרציתי להיות... או כפי שחשבתי שאני... ייתכן שהאמת היא שאני חלש, ושאני נמצא בסכנה. דברים נוראים ואיומים עלולים לקרות לי, כיוון שאינני חזק כמו שהייתי רוצה להיות...'.

כאשר אני חווה מצב מצוקה, שמתבטא במשפטים כמו: 'לקחו לי', 'עשו לי' או 'השאירו אותי לבדי' - אני נמצא ברגע של ניסיון, כי אני חווה את גבולותיי הרגשיים. כאשר מתרחש אי צדק בעולם, כמו רצח, פיגוע, אסונות-טבע או יתמות - מתעוררת בי שאלת הצדק והמנהיגות של בורא העולם, אז אני חווה את גבולותיי הרוחניים והאמוניים.

עלינו לדעת, כי רק אדם שחווה את הגבולות של כוחותיו, יכול גם לפרוץ ולהרחיב אותם. ייתכן שהמציאות הקשה כולה נוצרה רק כדי שאצליח לפתח את כוחותיי ולהרחיב את גבולותיי. אולי כאן עומד המלאך המכה בנו ואומר לנו 'גְּדַל!'.

אמנם נשמע מפתה לשבת בשלווה ונחת בתוך הגבולות המוכרים שהצבתי לי מראש, ולהשתמש בכל מיני משפטי הגנה ומגננה כמו: 'אני כזה' או 'זה המצב! אין מה לעשות', אבל בדרך זו לעולם לא אגדל וארחיב את גבולותיהם של כוחות הנפש והרוח שלי.

בשפה פשוטה: אלמלא האתגרים והקשיים, לא היינו יוצאים מתוך גבולותינו המנומנמים והמתוקים. הכאב מאפשר לנו לגדול, לגלות בעצמנו כוחות חדשים, ולהשיג מטרות שלא היינו חולמים להגיע אליהן.

כל זאת - בתנאי שאיננו מסרבים לגדול. שאנו מסכימים לקחת אחריות ולגלות בגרות. 'אחריות' משמעה להבין, שמציאות הניסיון בחיינו מוכיחה על כך שביכולתנו להתמודד איתו, ו'בגרות' הינה היכולת לקבל את המציאות אשר אין בכוחנו לשנותה. 

הציפייה ש'הכול יהיה תמיד בסדר' היא ציפייה ילדותית שחייבת להשתנות. פתגם חכם אומר: 'להזדקן זו ההחלטה של הטבע, ואילו להתבגר זו ההחלטה שלך'.

ללמוד מגיבורים

האם אנחנו מאמינים ביכולת שלנו לקחת אחריות ולהתבגר?

כאשר אנו שומעים על אדם, המתמודד עם קשיים רציניים, כמו מחלה קשה או מוות של אדם קרוב - בעיותיי היומיומיות הקטַנות מתגמדות. זה פשוט נראה מגוחך להשוות בין השטויות, שאני מתקשה להתמודד עִמן, לבין ההתמודדויות מלאות ההוד והגבורה של גיבורים, שנלחמו על חייהם מול מחלת שיתוק או מחלה ממארת - ויכלו לה. 

אך לעתים, דווקא כשאנחנו שומעים סיפורים מדהימים על אנשים מופלאים, המתמודדים בגבורה עם קשיים יוצאי דופן, יש לנו קושי גדול להזדהות איתם.

כשאנו שומעים על אנשים, שעמדו בגבורת נפש והתמודדו עם קשיים גדולים, אנו נוטים לפעמים להגיד: 'הוא אדם יוצא דופן, אישיות מיוחדת, אבל אני שונה, אני פשוט לא כמוהו'.

ידידי, הרב אהרון מרגלית, מתאר בספרו (המומלץ מאוד!) 'אתהלך' את מסע חייו הקשה והמחכים. בקריאה ראשונה של הספר יכול הקורא לדמות בנפשו, כי רק אדם מיוחד כמוהו היה מסוגל להתמודד בגבורה ובהצלחה כזו עם חיים קשים ועם ניסיונות מורכבים כל כך, אבל הרב מרגלית מכתת את רגליו ברחבי הארץ וברחבי העולם, כבר כמה שנים, כדי להסביר לכל מי שרק מוכן לשמוע, שכולם יכולים!!

כולנו יכולים להתמודד עם כל דבר, השאלה היא רק אם אנחנו חושבים נכון.

האם בדקנו באמת את יכולותינו, או שמא מיהרנו לברוח, לטייח ולהתעלם?

אנשים רבים אינם מוכנים להכיר בכוחות הגנוזים בתוכם. הם מתווכחים עם העובדה שיש להם יכולת אדירה בתחומים שונים, ולא מעִזים לחשוף את היכולת הזו אפילו לא בפני עצמם.  

צבי הוא גבר בן 50, נשוי ואב לילדים, איש עדין חכם, ישר וצנוע, שסובל ממחלה נדירה בלבו. 

צבי ביקש להיפגש איתי, כדי להתמודד טוב יותר עם מחלתו, הגורמת לו חולשה נוראית ועייפות. 

האדם המדהים הזה מתמודד יום יום עם המשימה המפרכת: להצליח באופן פיזי לקום על רגליו. בנוסף, הוא נאלץ להתמודד עם הסביבה, המשוכנעת שהוא אינו ממש חולה. כך, מלבד הסבל הכרוך במחלה עצמה, על צבי להתמודד עם העובדה שאיש אינו בא לבקר אותו בביתו. הוא הוחלף בתפקידו החשוב במקום עבודתו, ולמעשה, הנהלת המערכת החליטה להוציא אותו לשנת שבתון (חופשה מאולצת). 

הוא עומד מול רופאים נבוכים, המסתירים את העובדה שהם לא יודעים כיצד לטפל במחלתו, עם אשתו המפוחדת, עם צערו על חולשתו המונעת ממנו לעסוק בדברים שאהב, ובד בבד, עליו להתמודד גם עם ילדים הדורשים חינוך, ועם הוריו הזקנים, מולם הוא מעמיד פנים כאילו הכול בסדר.

היה קשה לי להסביר לצבי עד כמה אני מתפעל מההתמודדות המדהימה שלו עם כל הקשיים הללו, כיוון שהוא סירב בעקשנות לראות את עצמו כגיבור.

בהמשך הפגישות שלנו, ניהלתי איתו מאבק מתמשך על מנת שיבחין במה שיש לו, וילמד לראות את המציאות מזווית אחרת – זו שאני ראיתי. 

אמנם, העובדה שצבי למד להכיר בכוחותיו ובכישוריו המדהימים, לא ניחמה אותו, אבל היא כן הפכה אותו ללוחם חזק ומוצלח יותר מול כל המערכות המסובכות של חייו.

לאורך חצי שנה של היכרות, זכיתי לראות אותו פועל בעוצמה פנימית בכל המישורים ומשיג הישגים. 

באחת הפגישות הוא הסביר לי, שהוא מצליח לא לוותר במאבק, וממשיך לקום כל בוקר ולתפקד, כיוון שהוא 'רוצה באמת לחיות'. 

זו הייתה תגלית חשובה עבורו ועבורי. 

ציינתי בפניו, שהקושי הוא-הוא שהפגיש אותו עם הכוחות שיש בו. המיוחד בפגישה הזו הייתה העובדה, שהפעם הוא לא התווכח ולא סירב להכיר שבאמת ש'יש לו את זה'. אבל, כשאמרתי לו שהוא, בעצם, המורה שלי, הוא חייך אליי כאל מי ש'אינו רציני'. הפעם קיבלתי את תגובתו כתגובת אדם שמכיר בערכו, ומפעיל עוד יכולת שיש בו – להיות בענווה. 

לא רק במצבי משבר ניתנת לנו ההזדמנות להוציא לפועל את הכוחות הגנוזים בתוכנו. 

לא חייבים לעבור צונאמי כדי להפריד בין רגש לשכל, וגם לא חייבים להיות נביאים כדי להתבונן בשאלה 'מה אלוהים רוצה ממני?', כלומר: 'מה המשמעות של ההתמודדות שאני עובר?', 'מה אני עושה כאן?', 'בשליחותו של מי אני פועל?'.

לגייס כוחות נעלמים

הקושי והאתגר מעניקים לי את היכולת לגייס מתוך עצמי כוחות נעלמים. 

כאשר מודיעים לך שנשארו לך עוד עשרה שבועות לחיות, ואתה מודיע לרופא הנכבד שאתה תחיה עוד הרבה אחריו, כפי שהודיע בביטחון הרב אהרון מרגלית לרופאו לפני יותר מעשר שנים - זו הוכחה ליכולת לגייס את כוחות האמונה בעת הראויה ובעוצמה הנכונה.

כאשר אֵם מצליחה להרים מכונית, שמשקלה 250 ק"ג, כיוון שבנה התינוק שוכב מתחת לגלגליה - זו היא הודעה על יכולת אדירה שטמונה בה, ושעשויה לבוא לידי ביטוי מעשי. זהו מקרה חירום, שאף אחד אינו מייחל לו, אבל מקרה כזה, ודומים לו, חושפים תעצומות שלא ידענו על קיומם.

גם כאשר אתה מצליח להתאפק, ולא לצעוק על הנהג ש 'חתך' אותך בכביש - זו הודעה פנימית, המבשרת לך על היכולת שלך לגייס כוחות איפוק ושליטה, שבדרך כלל, פשוט אינך משתמש בהם.

כל מה שנשאר לנו, הוא להסכים לכך שיש בנו כוחות גנוזים רבים, שלא תמיד באים לידי ביטוי, להאמין בכך שביכולתנו לגלותם לא רק במצבי משבר, ולהאמין שכל אחד מאיתנו יכול לבחור להכיר בכוחות שבתוכו.