האם נס חנוכה אכן התרחש?

"למה חוגגים את חנוכה שמונה ימים? ברור, בגלל הנס, פך קטן של שמן שבמקום יום אחד דלק שמונה ימים".

התשובה הזו נשלפת ממני כמעט באופן אוטומטי. אבל, האם אני מאמין באמת בה? דמיינו רגע שמגיע אליכם חבר ומספר, שבכל אחד משמונת ימי החנוכה הופיעה פתאום אלומת אור בשמיים מעל הבית שלו, חדרה מבעד לגג בלי להשאיר סימן, והדליקה את הנרות של החנוכייה שלו. אין ספק שהייתם מגיבים בגלגול עיניים או מנסים לשלוח אותו לטיפול פסיכיאטרי דחוף. האם אנחנו באמת מאמינים בנס פך השמן? 

אני מאמין, שלמידת האמון שלנו בקיומם של ניסים קדומים, שסותרים את חוקי הטבע, ישנו קשר ישיר למידה שבה אנו מקבלים את העל טבעי בחיינו. האמירה שלי כמובן מעוררת שאלה: מה נחשב על טבעי? כדי לענות הרשו לי לשתף אתכם בסיפור מתוך הספר "ניסים שראינו", מאת ד"ר הרלי רובטרט.

הברכה השמינית בתפילת העמידה היא תפילה לרפואה. חכמים קבעו אותה במקומה, מפני שהיום השמיני בחייו של כל ילד יהודי הוא יום המילה, ועל כן, בכל יום מימות השנה, יש לפחות ילד אחד כזה שזקוק לתפילה. אם יש הוכחה כלשהי להתערבות על טבעית בעולם, אנחנו כנראה נמצא אותה בעולמות הרפואה.

במשך מספר שנים בשנות ה־90 ישבתי בתפילות ראש השנה ויום כיפור על יד לואיס ריצ'טול (2005-1904), ששרד את הפוגרומים ברוסיה במלחמת העולם הראשונה. המחזור שבו השתמש, שריד מימי נעוריו, היה יוצא דופן. הייתה בו למשל תפילה לשלום מלכות הצאר, עם ברכה מיוחדת לצאר ולצארית. מדובר כמובן באירוניה עצובה – תפילה לשלום משטר אנטישמי במיוחד שנכנסה לתוך הסידור בהוראתו.

הארלי רובטרט, נכדו של לואיס, הוא בעל הסיפור שלנו. הארלי היה פרופסור לרפואת ילדים בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קולורדו. במסגרת עבודתו, הוא איגד יחד 86 סיפורים של רופאים מרחבי ארצות הברית לכדי אסופה אחת בשם "ניסים שראינו: רופאים בכירים באמריקה עם הסיפורים שלא יוכלו לשכוח".

בספר, אנשים ונשים הנטועים עמוק בעולם "מדעי", מספרים על ניסים רפואיים: מקרים שאף שהיו מעורבים בהם מבחינה מקצועית לא מצאו להם הסבר מקצועי. למעשה, רבים מהמקרים הללו, סתרו את התחזיות הרפואיות המקובלות.

זה לא ספר דתי או אוסף סיפורי צדיקים. זהו ספר תיעוד רפואי של התערבות על טבעית, ביטוי של הברכה השמינית של שמונה עשרה שהזכרנו. אני, לשם שינוי, ישבתי ליד – כלומר באותו בית כנסת – אחד מ־86 הרופאים הללו, ד"ר מתיו מץ.

כשהיה בשנתו השנייה להתמחותו כמנתח, "בתחתית שרשרת המזון", כלשונו, הוזמן מץ לצפות בהסרה של גוש מאישה בשנות השישים לחייה. במקרים כאלה היה זה יום המזל שלו אם מישהו היה מבקש ממנו להחזיק את המדחק, או לעזור לסגור את העור המנותח אחרי שהעבודה החשובה בפנים הסתיימה.

גם הפעם היה זה, לכאורה, עוד הליך רפואי שגרתי שכזה, אבל כפי שד"ר מץ מספר, די במהירות הכל החל להשתבש. כשהמנתח הבכיר – שהיה מוכשר מאוד – החל בהסרת הגוש, פרץ הדימום. מתברר שהגידול הגיע לווריד הירך וקרע אותו. דימום בלתי נשלט מילא את חלל הבטן והמקור נשאר בלתי ידוע. אף יד או כלי לא הצליחו למצוא אותו. נדמה היה שההליך השגרתי עומד להסתיים בטרגדיה.

"בפרץ של אדרנלין ופאניקה לא רציונלית, פתאום שמעתי את עצמי שואל – אפשר לנסות? אני יכול לנסות?", משחזר מץ, "מה חשבתי לעצמי? איך בכלל יכולתי לדמיין שאצליח לעשות משהו שכל הצוות הבכיר כשל בו?".

אבל, הייאוש שרר בכל, והתוצאה הסופית נראתה בלתי נמנעת. המנתח הבכיר הביט במץ בגיחוך והשיב "בטח, מץ, הנה", ומסר לו את מספרי הניתוח המיוחדים שנועדו לתפירת החור בכלי הדם- חור שכרגע אף מנתח בכיר לא הצליח או לראות בתוך הדימום הכבד. 

ומכאן והלאה מץ זוכר את האירועים במטושטש.

"תפסתי את מספרי הניתוח, את המחט והתפרים, ודחפתי את היד שלי באקראי אל תוך נהר הדם שזרם בחלל הבטן. איכשהו המחט והתפרים פגעו בדיוק במקום שבו הוריד נקרע, ובמהירות הצלחתי לחבר יחד את שתי הקצוות".

להפתעתם ולתדהמתם הקולנית של כל אחד מהאנשים בחדר, הדימום הפסיק. 

"ברגע אחד האדרנלין שלי צנח כמעט מיד. קיבלתי פיק ברכיים". הניתוח הצליח והמטופלת חזרה לחיים נורמליים.

"סיפרתי אחר כך לקולגות שלי, שאני לא ראוי לשבחים שלהם. אין לי מושג מה קרה בבטן האישה ההיא בבוקר ההוא, אבל אני יודע: לא אני זה שהובלתי את היד שלי אל כלי הדם הזה".

מה זה על טבעי?

אז מה זה בעצם "על טבעי"?

הרב אברהם יכנס שולח אותנו להבחנה ידועה מתוך "ברכת מודים": בין "נפלאות". כלומר, דברים שכפופים לחוקי הטבע ובין "ניסים", התערבות אלוהית בטבע. התלמוד במסכת ברכות (דף נד עמוד א) מונה שמונה ניסים על טבעיים שנעשו לישראל, והראשון שבהם הוא קריעת ים סוף. בדומה לזאת, שמונה ימי החנוכה מסמלים את הנס של יום אחד של חיים – ששווה שמונה ימים של שמן טהור (שבת דף כא עמוד ב).

ספרו של ג'רמי קגן, "בוחרים להיות", מציין הבחנה נוספת: לפני חורבן הבית השני, ההשגחה האלוהית התערבה בגלוי בענייני העולם הזה, כמו, למשל, ברפואה של חולים ללא טיפול רפואי, ואילו אחרי החורבן, ההשגחה שינתה את פניה, וכעת העולם מתנהל בצורה טבעית של סיבה ותוצאה. למשל, ריפוי באמצעות טיפול רפואי מדעי.

מניסיוני, הפער שבין ניסים ונפלאות, או בין ריפוי באמצעות טיפול מוכח ובלעדיו, אינו חד כל כך כמו שחושבים. 

אפילו בעולם של סיבתיות מדעית, נהר הדם והיד של מץ מוכיחים לנו, שחוקי הטבע לא נמצאים בשליטה מלאה. אינספור רופאים אחרים מעידים על חולים שהבריאו בצורה בלתי ניתנת להסבר. ההתערבות העל טבעית והמדע משחקים שניהם על המגרש, יחד.

הטענה הזו מסתדרת עם הידוע לנו על העל טבעי. משה לא זכה לראות את "פניו" של אלוהים, אבל כן את "אחוריו" (שמות לג:יח-כג). במילים אחרות, חוקי הטבע מייצגים גם את הידוע וגם את הבלתי ידוע. כשהעל טבעי פולש לעולמנו, בין אם בריפוי של חולים ובין אם בתופעות אחרות, אנחנו חוזים פתאום בחתימת ידו של אלוהים בעולם.

והעל טבעי פורץ לעולמנו מדי יום. אנו עדים לפעמים למאמץ על אנושי, לפעולות שחורגות הרבה מעבר לציפייה הסבירה כלשהי מבן אדם. זו יכולה להיות תגובה פיזית לסכנה שנדמתה חזקה הרבה יותר מכוחותיו, וזו יכולה להיות גם שליטה עצמית בלתי נתפסת אל מול פיתוי אדיר. פעולות מעין אלה הן על טבעיות וטבעיות גם יחד.

אם כן, הגבול בין השניים לא מוצק כל כך כפי שנדמה.

לִרְאוֹת עוֹלָם מָלֵא

בְּגַרְגֵר שֶל חוֹל

וְרָקִיעַ בְּפֶרַח קָט.

בְּיָדְךָ הָאֵינְסוֹף לִיטוֹל

וְנֶצַח בְּשָעָה אַחַת.

(ויליאם בלייק, תרגמה: נורית יהודאי)

הבעיה היא, שאנו נוטים לחשוב שכל תופעה על טבעית צריכה להיות מעין מופע אור קולי המוני, ועל כן מחמיצים זאת. אנו אוטמים את עינינו מלראות את שלל האופנים שבהם העל טבעי מתבטא בעולם ומורה לנו ש"אכן יש אלוהים במקום הזה ואנכי לא ידעתי". 

כאשר אנו מצליחים להיות קשובים לעל טבעי שבעולמנו, האמונה בהתערבות על טבעית בתוך המהלך הטבעי של המציאות, כמו נס פך השמן, נראית מסתברת הרבה יותר.