לבבות אדומים ושוקולד? אהבה זה הרבה יותר מזה

בואו נפתיע אתכם: למרות שיווק אגרסיבי ברשתות ובחנויות של כרטיסי ברכה זרועי לבבות אדומים, קופסאות שוקולד מעוצבות, תכשיטים נוצצים ודובונים מתוקים לכבוד ה"ולנטיינס דיי"– עדיין, במחקר שנערך לאחרונה, נמצא כי ל-10% מהישראלים אין מושג מהו היום הזה, לעומת אחוז אחד בלבד שלא ידעו מהו ט"ו באב – חג האהבה היהודי. 19% מהישראלים ציינו במחקר שהם קונים מתנה או פרחים לבן / בת זוגם בוולנטיינס, לעומת מספר כמעט כפול – 37% מהישראלים שעושים זאת בט"ו באב. אז מה המסקנה? לפרסומות, מתנות ויחסי ציבור מהעולם הגדול יש השפעה משמעותית... עד גבול מסוים.

המחקר המדובר פורסם בספר שיצא לאור לאחרונה "#יהדותישראלית, דיוקן של מהפכה תרבותית" מאת שמואל רוזנר ופרופ' קמיל פוקס, והנתונים בו מבוססים על סקר שהשתתפו בו 3,000 יהודים. כאמור, מהסקר עלה, כי למרות התדמית הזוהרת של הולנטיינס, הישראלים עדיין מעדיפים את חג האהבה היהודי.

אז למה לחגוג את ולנטיינס דיי ומי הוא היה בכלל?

יש כמה תיאוריות בנוגע ליומו של ולנטיין, והדעות לגבי מקור החג חלוקות עד עצם היום הזה. אגדה אחת מספרת על ימי שלטונו של הקיסר הרומי קלאודיוס השני במאה השלישית לספירה. הקיסר אסר על חיילים להתחתן, כדי שלא יהיו להם בית ומשפחה לחזור אליהם, וכך הם יילחמו בזעם, עד טיפת דמם האחרונה. כומר בשם ולנטינוס לא שעה לאיסור, והמשיך להשיא בחשאי את החיילים. כאשר נחשף, הורה הקיסר להוציא אותו להורג. אגדה אחרת מספרת על הכומר ולנטיין הנועז, שהבריח מבית הסוהר הידוע לשמצה בקיסרות הרומית, מאמינים נוצרים שהוכו ועונו, וכשנתפס - הוצא להורג. על פי אגדה שלישית, לאחר שנתפס והושם בכלא, נרקמו יחסי אהבה אפלטונית בינו לבין בתו של הסוהר. ולנטינוס רשם לה פתק לפני שהוצא להורג ועליו חתם "שלך – ולנטינוס". ה-14 בפברואר, לפי המסופר, היה יום הוצאתו להורג. יש לציין, כי הכנסייה הנוצרית פקפקה באמיתותן ההיסטורית של כל האגדות על ולנטינוס הקדוש, ולמעשה העלימה אותו מפנתיאון הקדושים שלה לחלוטין. 'ותיקן 2', מערכת הרפורמות החשובה של הכנסייה הקתולית בשנת 1969, הסירה את יום ולנטיין מלוח השנה הקתולי מכיוון ש"למרות שיום הזיכרון לסנט ולנטיין קדום... להוציא משמו, שום דבר לא ידוע... מלבד זה שהוא נקבר בוויה פלמיניה ב-14 בפברואר".

והנה כמה נתונים בנוגע לחג האהבה בארצות הברית: מדי שנה נשלחים כמיליארד כרטיסי אהבה לקראת הוולנטיין, 35 מיליון קופסאות שוקולד מעוצבות נמכרות, ו- 220 מיליון ורדים אדומים מוענקים...

חג האהבה היהודי – ט"ו באב

בארץ, כאמור, רוב הישראלים מעדיפים לחגוג את חג האהבה היהודי. במקרא מופיע ט"ו באב כחג קדום, אותו חגגו הבנות בשילה, אשר בשומרון, כשהיו יוצאות לרקוד בכרמים. בספר שופטים מסופר על המקרה הנורא של "פילגש בגבעה", בעקבותיו נשבעו בני ישראל שלא להשיא את בנותיהם לבני שבט בנימין. אולם, לאחר בדיקה מעמיקה, קבעו החכמים כי השבועה חלה רק על הדור שנשבע אותה, ולא על צאצאיו. לכן, החליטו זקני השבטים לאפשר לבני שבט בנימין ללכת לאותם כרמים ולחטוף להם נשים מאותן בנות השבטים האחרים שיצאו לחולל.

מאות שנים אחר כך, מוזכר החג, שהפך פופולרי מאד, גם במשנה: "לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב […] שֶׁבָּהֶן […] בנות יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת? בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר… " (מסכת תענית, פרק ד). ההיכרויות בכרמים נועדו למטרה אחת: הקמת משפחה יהודית נוספת.

ט"ו באב מסמל, על פי המדרש, את היום בו סלח הקב"ה לישראל על חטא המרגלים ופסקו בו מתי מדבר. כמו כן, זה היה היום שבו הוסרו השומרים מהדרכים; כאשר קרע ירבעם בן נבט את מלכות ישראל מירושלים, הוא העמיד שתי במות מרכזיות לעבודה זרה, למרות שהיה מודע לכך שרבים עדיין נושאים עיניהם לעבודת ה' בבית המקדש. הוא חשש שהדבר יגרום להיחלשות שלטונו, ולכן הציב שומרים בדרכים המובילות לירושלים, אשר מנעו מבני ישראל לעלות לרגל אליה. כשעלה על כס המלוכה הושע בן אלה, הוא סילק את השומרים והתיר לעם לעלות לירושלים. יום הסרת השומרים היה ט"ו באב. כלומר, היום הזה מסמל חיבור, איחוד מחדש של השבטים, מחילה על חטאים וקשר מחודש בין העם לאלוהיו באמצעות העלייה לרגל לבית המקדש. כל אלו הם ביטויים של אהבה.

אהבה אינה נמדדת בשוקולדים, דובונים או ארוחות זוגיות מפוארות ואי אפשר להגבילה ליום מסוים בשנה. אם חגיגת הוולנטיין הנוצרית-מערבית מקדשת את הביטוי החומרי של מה שנתפס כ'אהבה', הרי יום האהבה היהודי קשור לאהבה בין אלוהים ועם ישראל, ולאהבה איתנה שמובילה להקמת משפחה והעמדת דורות המשך.