3 שיעורים לחיים מהאיש שלא נכנע לפוטין

כמעט שבועיים חלפו מאז מותו של אלכסיי נבלני, ועדיין לא אישרו להביא את גופתו לקבורה. הרשויות הרוסיות טוענות כי מת מוות טבעי, אבל מעטים מאמינים שאכן כך היה. האיש שהיה לאופוזיציה הכי אפקטיבית שהופיעה ברוסיה מזה שנים, מי שחשף שחיתויות בכישרון ובתעוזה וסחף אחריו צעירים רבים, מצא את מותו כאסיר עולם במושבת עונשין נידחת. אשתו ובתו הודיעו שימשיכו את דרכו ולא ייכנעו לניסיון של השלטון לשבור את רוחה של ההתנגדות. חייו מעוררי ההשתאות של נבלני מהווים מודל לכל מי שמתנגד לדיקטטורה, ומלמדים את כולנו שיעורים על נאמנות לאידאלים, מחויבות לעקרונות ותעצומות נפש. הבאנו כאן שלושה שיעורים שלמדנו מחייה של אישיות יוצאת דופן.

א. לצחוק לסכנה בפנים

לפני ארבעה חודשים, באולם ההרצאות של TED, התייצבה בתו של אלכסיי נבלני ונשאה הרצאה על השיעור שלמדה מאביה. באותו זמן שהה נבלני כבר קרוב לאלף ימים במאסר, אבל עוד לא מצא את סופו הטרגי והייתה עוד תקוה שיום יבוא והוא ישוחרר. דשה נבלניה סיפרה על חוויות הילדות שלה, לאבא שהתחיל כעורך דין ובלוגר שחושף שחיתויות, והפך לפנים של ההתקוממות ברוסיה. "אם להיות הבת של אבא שלי לימד אותי משהו – זה אף פעם לא להיכנע לפחד ולעצבות" היא אמרה, וסיפרה את הסיפור הבא:

"כשהייתי ילדה לא הבנתי איך אבא יכול להיות כל כך אופטימי. הוא תמיד היה תחת איום, או תחת מעקב או תחת מעצר. כשהיינו הולכים לסרט כל המשפחה, היו תמיד אנשים לבושים בשחור, חובשים כובעי בייסבול, ועם תיקי מותן מגוחכים, שהיו עוקבים אחרינו. אחרי כמה זמן אבא החליט להפוך את זה למשחק. כל פעם כשהיינו עולים לרכבת התחתית היינו מחכים עד הרגע האחרון, ואז יורדים מהרכבת רק לפני סגירת הדלתות, כך שהסוכנים של שירותי הבטחון היו נשארים מאחור..."

ואכן, אחד המאפיינים הבולטים בפעילותו של נבלני הוא השאיפה התמידית להפגין אופטימיות, ומאבקו בשלטונות נעשה תמיד בדרך שנונה. ב־2020 הוא הורעל במהלך טיסה, מה שגרר את אשפוזו הממושך. הדרך בה הוא חשף שהקרמלין עמד מאחורי ההרעלה הזו היא דוגמא מייצגת לאופיו: הוא התקשר לסוכן שחשד כי הרעיל אותו, התחזה לפקיד של הרשויות, וביקש כביכול לברר מדוע ההרעלה נכשלה. אותו סוכן, בנאיביות מדהימה, שפך בפניו את כל האמת על ההרעלה לפרטים. אפילו כששהה נבלני במושבת העונשין השכוחה ליד הקוטב הצפוני הקפוא, המשיך להתבדח עם השופטים והסוהרים, וניצל כל הזדמנות כדי להעביר מסרים מעודדים לאוהדיו בעולם שבחוץ.

ב. מי שמאמין לא מפחד לשלם מחיר

נבלני היה אדם מבריק ומוכשר, כריזמטי ושנון, אך מה שמותיר אנשים עם פה פעור בתגובה לסיפורו זו נכונותו לסכן את עצמו ולשאת בסבל רב בשביל מטרותיו. כוח הסיבולת שלו והעוצמה שבה עמד מול הרדיפות, מעידים על אישיות לא רגילה. השיא היה בשנת 2020, כאשר הורעל, כפי שכבר ציינו, באמצע טיסה, על ידי סוכן של הקרמלין – הרעלה שגררה כאבי תופת, טיפול ממושך, וקומה של כמה חודשים. מעט אחרי שהתעורר והתאושש בבית החולים בברלין, כבר הודיע כי בכוונתו לחזור לגוב האריות הרוסי. לכולם היה ברור שפירוש הדבר הוא מאסר עולם ואולי גם מוות, ורבים לא הבינו לשם מה הוא עושה זאת. נבלני ענה על כך בעצמו לא מזמן:

"הכל באמת מאוד פשוט. יש לי את ארצי ואת אמונותיי. ואיני רוצה לוותר לא על הארץ ולא על האמונות. ואיני יכול לבגוד לא באלה ולא באלה. אם האמונות שלך שוות משהו, עליך להיות מוכן לעמוד עליהן. ואם צריך, גם להקריב משהו. ואם אינך מוכן, אז גם אמונות אין לך. פשוט נראה לך שיש. אבל אלה אינן אמונות או עקרונות אלא בעצם עוד מחשבות. מכך, כמובן, לא נובע שכל מי שאינו כלוא כעת חסר אמונות. כל אחד משלם את המחיר שלו. לרבים, הוא גבוה גם בלי מאסר." (מתוך הפייסבוק של העיתונאי דוד ברון, שתרגם את הדברים.)

ג. תעל את הזעם לעשייה

חייו ועשייתו של נבלני היו רצופים במקלות בגלגלים על ידי הקרמלין. מעצרים, האשמות שווא בשחיתות, פסילה ממרוץ לנשיאות, הרעלות, מאסרים – כל אלה ועוד, דברים שיש בכוחם לעורר ייאוש גם באדם הנועז ביותר. היקפי השחיתות והאחיזה של "מפלגת הפושעים והגנבים" (כפי שכינה נבלני את מפלגת השלטון) במוקדי הכוח ובתקשורת מסוגלים לרפות גם את ידיו של האידאליסט הגדול ביותר. כוחו של נבלני היה – מספרת בתו באותה שיחת TED שהזכרנו – שהזעם לא הוביל אותו לייאוש וצער אלא לעשייה מלאת להט:

"אחת הסיבות המרכזיות להצלחה של אבא היא שתמיד ידע לתעל את הרגשות שלו לתוספת מוטיבציה ולעבודה קשה. הוא אף פעם לא היה שוקע בעצבות, ובוודאי לא היה נכנע לפחד. להפך – הוא היה מתלהט! הוא היה מתלהט, כי ראה סוכני ק.ג.ב לשעבר, פושעים ומושחתים, שהשיגו כוח והחריבו את ארצו. עובדות אלה דרבנו אותו לעבוד הרבה יותר קשה כדי לעצור אותם, וזה מה שהופך אדם לפטריוט אמיתי".

את המשנה "אל תתייאש מן הפורענות" מסביר אחד הפרשנים כך: "אם ראית השכן רע והרשע עושים רעה ומאריך להם [כלומר: שאינם באים על עונשם], אל תאמר בלבבך "עזב ה' את הארץ" או "שוא עבוד אלהים". כי הנה אלה רשעים ושלווי עולם השגו חיל – כי סוף פורענותם לבא." (מדרש שמואל). משנה זו מבטאת את התקווה שהרע אינו בר קיימא ולשקר אין רגליים, גם אם נראה בהווה כאילו הם שולטים ביד רמה. חייו של נבלני הם ביטוי עז ומרשים לאמונה הזו. "השלטון הזה יקרוס ויתפזר", הוא אמר בשבועות האחרונים לחייו. "המדינה הפוטינית אינה בת קיימא. יום אחד נביט אל מקומה – והיא אינה. הניצחון בלתי נמנע. אבל בינתיים צריך לא להיכנע ולעמוד על העקרונות".