למה למוסלמים יש לוח שנה של נוודים – בעוד היהודים נצמדים ללוח שנה חקלאי?

ניתן ללמוד הרבה מאד על תרבות מסוימת דרך האופן שבו היא מארגנת את הזמן שלה. לכל תרבות, או ליתר דיוק, לכל ציווליזציה, דרך משלה לארגן את הזמן. כל תרבות אנושית רואה בזמן אירוע מחזורי, מחזורים שעתיים, יומיים, שבועיים, חודשיים, שנתיים ועוד. בתרבות העברית, מחלקים את הזמן לעוד שני מחזורים נוספים: שבע שנים ויובל, שהוא שבע שנים שבע פעמים: 49, פלוס אחד. 50 שנה הוא מחזור הזמן המקיף ביותר. בתרבות המערבית, לעומת זאת, מחלקים את השנים לעשורים ולמאות. חלוקת הזמן היא אירוע אנושי, תרבותי, והאופן שבו היא נעשית מלמדת אותנו על טיבה.

כפי שכולנו שמענו בחדשות בימים האחרונים, חודש הרמדאן בלוח השנה המוסלמי מתחיל השבוע. מתי בדיוק? כמו במנהג היהודי העתיק, חכמי הדת הם שקובעים. הם מקדשים את החודש, כלומר מכריזים על תחילתו, עם קבלת העדויות הראשונות על כך שהירח נצפה בשמים. בחודש זה, צפוי הרמדאן להתחיל עם שקיעת החמה בתאריך ה-10.3.

לא רק חודש הרמדאן מתחיל השבוע, אלא גם החודש העברי "אדר ב'". אמנם לא מדברים על כך בחדשות, אך מי שיש לו ילדים במערכת החינוך, בוודאי פוגש זאת דרכם. 

החודשים העבריים, בדומה לחודשים המוסלמים, מתחילים ונגמרים עם מחזור הירח. החודש העברי מתחיל כאשר הירח מפציע בשמים כמו חוט זהב דק, ונגמר כאשר הוא נעלם שוב לאחר 30 יום. גם החגים היהודיים עוקבים אחר הלבנה. חג הפסח, חג הסוכות, וכן חג הפורים הבא עלינו לטובה חלים באמצע החודש, כשהלבנה במלואה.

אולם, יש הבדל חשוב מאד בין לוח השנה העברי והמועדים העבריים ללוח השנה האסלאמי והמועדים התלויים בו. לוח השנה האסלאמי עוקב אך ורק אחרי הלבנה. הוא אמנם עובד עם מחזור של 12 חודשים, אך המספר 12 אקראי בלבד והוא הגיע לו בירושה מאחרים. העקביות היחידה של לוח השנה היא מחזור הלבנה, שקצבו 30 יום, וליתר דיוק 29 ושלשת רבעי יום. הירח משלים מחזור מלא לאחר 30 יום, ואין לו מחזוריות של 12 חודש. ישנם כל מיני יחסים בין הירח לגרמי שמים אחרים, הגורמים בין השאר למחזורים של ליקוי לבנה וליקוי חמה, אך הם אינם של שנים עשר מחזורי ירח. המספר 12 קשור לחלוקה קדומה יותר של שנת החמה, שנהגה בתרבויות אחרות.

ואכן, השנה האסלאמית אינה מחזורית במובן המדויק של המילה. בחברה הישראלית מבחינים בדרך כלל בהפצעת הרמדאן, בשל סיבות משלנו. כולנו יכולים לזכור איך לפני לא הרבה שנים, בתקופת מבצע "שומר החומות", שבו החברה הישראלית נאלצה שוב להתעניין בעל כורחה בלוח השנה האסלאמי, חודש הרמדאן חל דווקא בתחילת הקיץ. כיצד נדד הרמדאן מהקיץ אל שלהי החורף? התשובה היא העדר המחזוריות של הלוח האסלאמי. הוא נודד על פני השנה כולה. המספר 12 אינו מעיד על מחזוריות טבעית אלא הוא מלאכותי לחלוטין.

לוח השנה העברי, לעומת זאת, אינו נוודי. פורים חל כל שנה באזור חודש מרץ. פסח באפריל וחגי תשרי באוקטובר. אנו עוקבים אחר מחזור החמה. השנה שלנו מחזורית במובן טבעי – היא עוקבת אחר מחזור עונות השנה.

הבדל זה משקף בראש ובראשונה יחס שונה אל הטבע, אל עונות השנה. התרבות האסלאמית התפתחה בקרב עם נוודים. נוודים אינם תלויים בעונות השנה, במחזור החמה. הם חיים במדבר, במקום שעונות השנה אינן נוכחות במידה מודגשת, והם אינם תלויים במחזור הטבע לצורך מחייתם. הם אינם עובדי אדמה אלא רועי צאן. המחזוריות של עונת הזריעה ועונת הקצירה אינה משמעותית מאד לגביהם. החגים היהודיים, לעומת זאת, משקפים תרבות חקלאית, התלויה בעונות השנה. חג הפסח הוא גם חג האביב, חג השבועות הוא חג הקציר וחג הסוכות הוא גם חג האסיף.

מאידך, כאמור למעלה, החודשים העבריים הם חודשי ירח. המחזוריות שלהם עוקבת אחר מחזוריות הלבנה, שאינה תלויה בעונות השנה. החודש הנוכחי, שמתחיל היום, יום ראשון ה-10 במרץ, הוא כאמור "אדר ב" או "אדר שני". אנו נמצאים במה שמכונה "שנה מעוברת", שנה שבה 13 חודשים במקום 12. בשנה כזו, ישנם שני חודשי אדר – אדר ראשון ואדר שני. הסיבה לעיבור השנה היא כדי לשמור על מתאם בין המחזוריות של השמש למחזוריות של הירח. אחת לשלש שנים (בערך), יש צורך להוסיף חודש ירחי לשנת החמה, כדי שהחגים שלנו לא ינדדו על פני כל העונות, כמו חגי האסלאם.

כלומר, בניגוד לעמים חקלאים אחרים, הלוח העברי מכיל איזשהו יסוד נוודי. הוא אינו כפוף לחלוטין למחזור החמה, אלא מתנדנד בין תלות במחזור הלבנה לתלות במחזור החמה. הוא מנסה להיות גם וגם.

'גם וגם' זה של התרבות העברית ממחיש באופן סמלי את המיקום של היהודים בהיסטוריה של העולם. באופן מסורתי, תמיד היינו בין לבין. מבחינה גיאוגרפית, ארץ ישראל שוכנת בין הים למדבר, בין הסהר הפורה מצפון, למדבר מדרום. היא נקודת חיבור חשובה מאד בין יבשת אפריקה ליבשת אסיה, והיית מאז ומעולם ציר מחבר בין העולמות. כיוצא בו, לאורך ההיסטוריה היהודים האירופאים נחשבו כמין שגריר אסייתי בתוך אירופה, בעוד יהודי המזרח היו שגריר מערבי בתוך ארצות האסלאם. גם היום, הישראלים נמצאים בין לבין – יש בנו לבנטיניות מסוימת, אך איננו לגמרי בני המקום. אנו שייכים למערב הרבה יותר משאר עמי הסביבה.

במידת מה, אנו מושרשים היטב בקרקע: איננו נוודים, אלא יש לנו מדינה מפותחת, צבא חזק, כלכלה משגשגת, כבישים, רכבות, מגדלים – כל מה שמחבר את האדם לקרקע ונותן לחייו מחזוריות יציבה וברורה. מצד שני, אנו קצת מעופפים. יש בנו מידה של רוחניות, של נוודות, של אור הלבנה – מעין תכונה שתולשת אותנו מהקרקע ונותנת לנו איזו יכולת התחדשות בלתי פוסקת. איזון זה אינו פשרה של פרווה, מישהו שאינו לגמרי כאן ואינו לגמרי שם; איזון זה הוא סוד העוצמה שלנו, שהופכת אותנו לעם כה מיוחד וחריג בנוף העולמי.