לאנטישמים לא אכפת שג'ונתן גלייזר מתיימר להיות 'אדם'; הם רואים בו יהודי

בטקס האוסקר האחרון, שבו שוב שיעור גבוה באופן לא פרופורציונלי מבין הפרסים הוענק ליהודים, נעמד אחד הזוכים, ג'ונתן גלייזר שמו, והכריז כי הוא דוחה מעליו את יהדותו, שבה הוא רואה את הנאציזם החדש.

גלייזר הנ"ל זכה בפרס על סרט שעסק איך לא – בשואה. עובדה זו לא מנעה ממנו להיעמד קבל עם ועדה, ובדקה וחצי של נאום קבלת הפרס, להתכחש ליהדותו ולהשוות את אחיו היהודים הנלחמים כעת ברוצחים האכזריים של חמאס ללא אחרים מאשר הנאצים עצמם.

הסרט הזוכה, "אזור העניין", עוסק במפקד מחנה ההשמדה אושוויץ, רודולף הס. במחנה זה הושמדו במהלך שנות קיומו כמיליון ומאה אלף יהודים. יהודים הנאמנים לארצותיהם – שלא רק שלא עשו כל רע לשכניהם אלא תרמו תרומה אדירה לארצות שבהם ישבו – הושמדו בשיטתיות, בשקט, רק כי היו יהודים. ובטקס הפרס לסרט שעוסק במי שניהל את מפעל המוות המחריד הזה, חסר התקדים ברשעותו, באכזריותו, בהיקפו, שלא היה כמוהו בכל ההיסטוריה האכזרית של המין האנושי, נעמד הזוכה, יהודי תושב בריטניה, צאצא של ניצולי פוגרומים מאוקראינה, שמכיר היטב את אחיו היהודים ואף בילה מספר חודשים בארץ בילדותו, ומכריז לכל העולם כי האחים שלו הנלחמים ברוצחים העזתים, ששחטו, אנסו שרפו וחיללו את החיים היהודים פעם נוספת לאחר השואה, אינם שונים מאותו רודלוף הס. זה אותו דבר. בשני המקרים מדובר בתוצאה של "דה-הומניזציה". השואה "נחטפה" בידי אחיו היהודים, וכעת הפלסטינים הם הקורבנות שלה.

מה קורה בתוך הראש המעוות של אותו ג'ונתן גלייזר? האם מחלה זו היא גם חלק מהגורל היהודי האומלל? האם זו תסמונת שטוקהולם? מה מסביר את ההתנהגות המוזרה של אותו טיפוס, שקודם כל עוסק באופן אובססיבי בעבר המדמם של הקבוצה שאליה הוא משתייך, ברדיפה שלהם, בשנאה כלפיהם, ואז, בטקס שבו הוא זוכה בפרס בינלאומי על עבודה זו, הוא מתנער מבני עמו, ומצדיק ומתדלק את השנאה העכשווית כלפיהם? זו הלא נירוזה פתולוגית. קשה מאד למצוא נתיב הגיוני שינהיר התנהגות זו.

התשובה לתמיהה זו טמונה במילה שבה השתמש גלייזר שוב ושוב בנאום בן הדקה שלו: "דה-הומניזציה". גלייזר ממסגר את שנאת היהודים במילה "דה-הומניזציה". הנאצים לא שנאו יהודים. הם שנאו את "האדם". מדוע דווקא היהודים נפלו קורבן לאותה "דה-הומניזציה"? סיבות אקראיות. אולי הייתה זו אידיאולוגיה שגויה. אולי הנאצים "חטפו" את ניטשה, כמו שיהודים הישראלים "חטפו" את השואה. את גלייזר זה לא מאד מעניין. הפשע הנאצי לא היה פשע כלפי היהודים אלא פשע כלפי האדם.

האנטישמיות, ועוד יותר מכך היחס היהודי אליה, היא ככל הנראה התופעה שאינטלקטואלים מתקשים בה יותר מכל. נכתבו ועדיין נכתבים עליה לא מעט ספרים, אך קשה למצוא תיאוריה מספקת להסבר שלה. חיבורים כמו "יסודות הטוטליטריות" של חנה ארדנט או "הרהורים על השאלה היהודית" של סארטר מציעים תיאוריות מסובכות להפליא להסברת האנטישמיות. הם אפילו מנסים להסביר את ההתנהגות של טיפוסים כמו גלייזר. סארטר מכנה אותו "היהודי הלא-אותנטי", וארנדט משרטטת בחדות את הפתולוגיה של היהודי המתבולל, המנסה להשתלב באופן נואש בארץ שבה הוא חי ולהסתיר את יהדותו. 

שניהם חושפים אמת עגומה מאד על האנטישמיות. הסיבה ששנאת יהודים היא תופעה כה מוכחשת על ידי יהודים היא הרצון העמוק שלהם להשתלב. הסיבה שאנשים כמו גלייזר עוסקים באופן אובססיבי באנטישמיות, היא דווקא משום שהיא מעוררת בו אי-נוחות רבה כל כך. היא מסמנת את היהודים בתור שונים. היא אומרת שגלייזר אינו במאי בריטי עם יוקרה בינלאומית, אלא "יהודי".

גלייזר אינו רוצה לחשוב שיש לו על הגב איזה צ'יפ שמסמן אותו. הוא רוצה להרגיש "אדם". לכן, הוא מעדיף למסגר את השנאה כלפיו, כלפי קבוצת ההשתייכות שהוא מזוהה איתה למרות שלא בחר בה, בתור "דה-הומניזציה". גלייזר מכחיש את האנטישמיות כיוון שהוא מכחיש את יהדותו. הוא אינו רוצה לראות בעצמו יהודי אלא אדם. אלא שלמרבה הצער, העבר המדמם שלו אינו מניח לו להחזיק בדימוי הזה. אז הוא עושה מאמצים אדירים למסגר את העבר הזה בתור "דה-הומניזציה".

אולם, אז מגיעים היהודים הישראלים, אלו שאינם רואים בעצמם "אדם" אלא יהודים, ומשליכים מחדש את היהדות על גלייזר. הישראלים נלחמים בשביל לחיות כמו יהודים, עבור מדינה שבה הם יוכלו להגיד בגאון שהם יהודים. הם אינם רוצים להסתיר את יהדותם תחת מסכה אנונימית חסרת גוון של "אדם". הם אומרים לעולם כולו: אנחנו שונים מהעזתים. איננו רוצחים ואונסים ושורפים מתוך הנאה סדיסטית. אנו רוצים לחיות את חיינו כיהודים, ואנו נילחם על כך ונשמיד את מי שמנסה למנוע זאת מאיתנו.

ולגלייזר זה לא נוח. הדרך שלו להגן על עצמו מצל הרודפים האוקראינים שבאו לשחוט את הסבא והסבתא שלו באוקראינה היא להסתתר מאחורי המסכה של "אדם". הוא מעדיף לחשוב שכל המין האנושי הוא אחד ואחיד. העזתיים. הנאצים. היהודים. האוקראינים. כולם "אדם". כך כולם יכולים להסתתר מאחורי אותה מסכה חסרת פנים ואף אוקראיני לא יתפרץ לתוך המטבח של הסבתא שלו וינסה לאנוס אותה כי הוא אוקראיני והיא יהודייה. לא נוח לו אפוא שאחים שלו מזכירים לו שהם אינם סתם אדם אלא יהודים. ולא זו בלבד, אלא שהם אומרים כי הדרך להגן על היהודי אינה להסתיר את יהדותך אלא להילחם ולהתקומם כנגד מבקשי נפשך.

גלייזר התכחש ליהדותו והצדיק את האנטישמיות הרבה לפני טקס האוסקר האחרון. הוא עשה זאת כשהוא הגדיר את רצח היהודים בשואה בתור "דה-הומניזציה". הוא טעה כמובן. השואה, כמו כל מעשי הפשע האנטישמיים, היא תוצאה של שנאת יהודים. אותם אנשים שמנסים להשמיד היום את היהודים בישראל, מזהים את היהודי שמסתתר מאחורי מסכת האדם של ג'ונתן גלייזר. מסכה זו לא תגן עליו מפני שנאת האנטישמי. אם הוא יאלץ  יום אחד לברוח מפני רדיפות אנטישמיות בבריטניה, יהיו אלו אחיו היהודים במדינת ישראל שיגנו עליו; אותם אלו שהוא זה עתה השווה לנאצים.