קולוניאליזם יהודי? אבסורד היסטורי שהפך לתעמולה פופולרית

בקיץ האחרון התפרסם בארה״ב מחקר מעמיק על אנטישמיות ואנטי ציונות ברשת, במסגרתו ניתחו החוקרים במשך שנתיים כמאה מיליון ציוצים בטוויטר. אחת העובדות המפליאות שהתגלו במחקר היתה שבכל הנוגע למונחים המתייחסים להפרת זכויות אדם, ביניהם קולוניאליזם ואפרטהייד - ישראל מוזכרת לפחות פי 10 יותר פעמים מכל מדינה אחרת (שלא לדבר על פי 111 יותר מצפון קוריאה ופי 55 יותר מרוסיה).

ידוע לנו שהמדינות בהן השיח על קולוניאליזם הוא נפוץ במיוחד – אלו המדינות שהיו קולוניאליסטיות בעצמן. ההרגל של אנשים להביט באירועים היסטוריים שונים דרך הפריזמה היחידה שהם מכירים, כלומר דרך החוויה שלהם עצמם, מעניק להם שחרור פסיכולוגי ומרגוע לנפש. בתת הכרה של האמריקאי הלבן המצוי מקננת תחושת אשמה על כך שאבות אבותיו שחטו עשרות מיליוני אינדיאנים ובזזו את רכושם. לכן, כאשר הוא יוצא לרחובות וזועק נגד הקולוניאליסטים היהודים – הרי הוא מרגיש שהוא מתקן את החטא שלו עצמו, ויש בכך כדי להקל מן הנטל שההיסטוריה השליכה על כתפיו. עדיין, בהינתן מחקר המקשר דווקא את ישראל לקולוניאליזם יותר מכל מדינה אחרת, ובמיוחד על רקע ההפגנות המתקיימות בכל יום ברחבי אירופה וארה״ב כנגד הכיבוש הישראלי – מעניין להשוות בין ההתנהלות והמניעים של מדינות אימפריאליסטיות בתקופתן, לבין העם היהודי ומה שהוביל אותו לארץ ישראל.

המושג קולוניאליזם מתאר תופעה רחבה של מעצמות אירופאיות שכבשו שטחים מעבר לים, לרוב תוך נישול האוכלוסייה המקומית וניצול משאביה ואנשיה לצורכי עצמם. הכובשים ראו בילידים אזרחים סוג ב׳, ואילו את עצמם ראו כעליונים יותר בזכות גזעם, דתם ותרבותם. מערכת היחסים ביניהם הייתה נצלנית במהותה – הכובשים אנסו את האדמה ואת משאבי הטבע ככל הניתן, וניצלו את הילידים בעבודה קשה בתנאים הירודים ביותר. אפשר להמשיל זאת לאדם נשוי שאוסף לו שפחות מהצד - לכובשים לא היה כל רגש כלפי הטריטוריה אותה כבשו.

ובכן, מה בין קולוניאליזם לציונות? רבים ממי שמניחים שני מושגים אלו תחת מטרייה אחת סבורים שהציונים הם יהודים אירופאים לבנים שהתאספו כדי לגזול מהפלסטינים הנחותים אדמות ולפגוע בזכויותיהם הטבעיות. אם כן, אחד מהמאפיינים החשובים למעשה שכזה הוא תחושת העליונות הגזעית שתיארנו לעיל. תפיסה רדודה זאת, שמניחה שאת היהודים מניעים דעות גזעניות המבוססות על צבע עור, מתעלמת כמובן מן האוכלוסייה האדירה של יהודיים ממוצא מזרחי החיים בארץ.

מאפיין נוסף של הקולוניאליזם הוא כיבוש לשם התפשטות, ניצול קר של משאבי הטבע ונקיטת אלימות כלפי הילידים. התייחסות לפן זה של הקולוניאליזם מציג אבסורדיות גדולה – הרי רומא עצמה, האימפריה המערבית מלפני 2,000 שנה, היא זאת שהחריבה את ארצנו וגירשה אותנו ממולדתנו. היהודים הם הילידים, והרומאים הם הקולוניאליסטים. ועכשיו, אחרי שהילידים חזרו לארץ מולדתם, לא בשביל התפשטות אלא רק משום שלא הייתה להם אף אדמה אחרת - הצאצאים של אותם כובשים שהגלו אותם לכתחילה מוחאים ברחובות כנגד הקולוניאליזם הישראלי, כדי להרגיש טוב יותר ביחס לאשמתם. איזה אבסורד! 

כפי שציינו, הקשר של הקולוניאליסטים לאדמה הכבושה היה תועלתני בלבד, כמו היחסים בין אדם לפילגשו. ישעיהו הנביא, לעומת זאת, מצייר לפנינו תמונה פיוטית ומרגשת מאין כמוה על היחס של העם היהודי לארץ ישראל. בתיאורו, ארץ ישראל היא אישה שמתאוננת על כך שבעלה עזב אותה ובניה מתו. בעלה, אלוהים מבטיח לה שהוא לא ישכח אותה, וגם מבטיח לה שבניה, כלומר עם ישראל, עוד יחזרו במהרה. "שאי סביב עיניך וראי, כולם נקבצו באו לך..."הוא מבטיח, "עוד יאמרו באוזניך בני שיכוליך (בני השכול שאיבדת), צר לי המקום גשה לי ואשבה". כך הוא אומר לארץ העזובה והבודדה, לאותה אם שאיבדה את ילדיה - שבניה המתים עוד יחזרו אליה ויצטופפו בחיקה. הארץ השוממה לא מסוגל לדמיין זאת, זה לא נשמע לה מציאותי: "ואמרת בלבבך: מי ילד לי את אלה? ואני שכולה וגלמודה, גלה וסורה...". כמו אם שבניה שבים לתחייה לנגד עיניה, וכמו בנים שחוזרים אחרי שנים ארוכות ורואים את אימם בפעם הראשונה – זה היחס בין עם ישראל לארץ ישראל. גם במובן הזה, נראה שקולוניאליזם וציונות הם ההפך המוחלט.

אמנם, קצרה היריעה מכדי להקיף את כל ההבדלים שבין קולוניאליזם לבין ציונות. אולם די בסקירה קצרה זו כדי להצביע על האבסורדיות העצומה בכך שדווקא מדינת ישראל היא המוקד העיקרי כיום להאשמות בקולוניאליזם.  אנטישמיות, כמובן, מעולם לא הצטיינה בטיעונים הגיוניים, אבל תמיד כדאי לחשוף את האיוולת מאחורי הגלגול העכשווי שלה.