יהלי נפל בעזה – חבריו מחדשים את פעילות הלהקה שלו: "זהו הניצחון האמיתי"

לפני פרוץ המלחמה, בעולם אחר, הוקמה 'רעש לבן' כלהקה של שלושה חברים, הקליטה אלבום וחלמה חלומות. נפילתו של יהל גזית ז"ל, עמוד התווך שלה, בתחילת דצמבר האחרון, הותירה את משפחתו וחבריו המומים וכואבים. 

במהלך השבעה בישוב רקפת שבגליל, בו נולד וגדל יהלי, החליטו אחיו, עידו, יחד עם שני חברי הלהקה, ים גולדשטיין ועמרי שליסל, לצאת מתוך השכול והיגון ולבחור בחיים. יחד שבו בחודשים האחרונים לחדש את פעילותה של הלהקה, בדיוק מהמקום בו הפסיקה. "זה בדיוק מה שיהלי היה רוצה", הם אומרים.

מוסיקאי בכל רמ''ח איבריו

מאז ומתמיד יהלי אהב מוסיקה. הוא הספיק לנגן כמעט בכל כלי נגינה אפשרי – גיטרה בס, פסנתר, ואפילו החל לפתח תחביב כמפיק מוסיקלי. אלא שמעל כולם התבלט יהלי בזכות כישורי הכתיבה המחודדים שלו.

יהל גזית ז"ל

לפני כשנה וחצי, בנובמבר 2022, החליט לעשות מעשה ולהתאחד יחד עם ים ועמרי, חבריו הקרובים, לכדי להקת 'רעש לבן'. השלושה הצליחו ליצור קסם מוסיקלי מיוחד, תוך שהם מוצאים את עצמם שעות על גבי שעות באולפן, כותבים, מקליטים, יוצרים ומנגנים להנאתם. הסגנון המוסיקלי של 'רעש לבן' שילב מוזיקה אלקטרונית ואקוסטית, לצד מילים חשופות ורגישות, לפעמים נוגעות ולפעמים כואבת, על קו התפר שבין חורבן לאהבה.

יהל או כפי שכולם כינו אותו 'יהלי', אמון היה על כתיבה של מרבית מילות השירים של הלהקה הצעירה, שכבר הספיקה להקליט 10 שירים והייתה בדרך להוצאת אלבום בכורה. אלא שאז הגיע ה-7 באוקטובר, ויהל כמו רבים אחרים, מצא את עצמו יורד דרומה ומותיר את החלומות והחיים האישיים מאחור.

"כישרון הכתיבה של יהלי היה משהו מיוחד. מאז ומתמיד האמנות הייתה חלק מאוד משמעותי בחיים שלו, בין אם תיאטרון, משחק, ציור או כתיבה", מספר אחיו הגדול עידו, תוך שהוא פורט על תכונות האופי המיוחדות בהן ניחן. "יהלי היה אדם סופר ישר, מוסרי וערכי. אחד שתמיד הולך אחרי המצפון שלו. זה התחיל בתנועת הנוער, בהמשך לשנת שירות וכך גם בצבא. כמפקד יהלי היה קשוח ולוחמני, אבל במקביל גם אנושי ברמות יוצאות דופן. רבים מהחיילים שלו סיפרו לי בשבעה ולאחר מכן, שהם הרגישו שהוא אהב אותם יותר מכולם".

במלחמה בעזה שירת יהלי כסמ"פ בשריון. ב-4 בדצמבר האחרון הוא נפל במהלך קרב בסג'עיה כשהוא בן 24 בלבד. באירוניה מצמררת חודשיים לאחר שנפל, הוציאו חבריו את שיר הלהקה 'נפילתי', שפשוט אי אפשר להישאר אדישים אליו ואינו מותיר אף עין יבשה. 

"יהלי האמין במוסיקה אולי יותר מכל דבר אחר", מוסיף עידו, במילים מצמררות שפשוט אי אפשר להישאר אדישים אליהן. "מעבר לאחים, היינו החברים הכי טובים. ההורים שלנו התגרשו כשהיינו קטנים, כך שמאז שאנחנו זוכרים את עצמנו הרגשנו שזה סוג של 'אנחנו נגד העולם'. בכלל, החיים שלנו כללו הרבה קווים משיקים – תנועת נוער, שנת שירות, קצונה ביחידה קרבית, וגם המוסיקה. בשבעה הבנתי מחברים שלו שהוא דאג להשמיע להם כל הזמן בשטחי הכינוס ובטנק את השירים של 'רעש לבן', כך שהמוסיקה הלכה איתו בעצם לכל מקום".

עידו, קצין קרבי שהיה אף הוא בעיצומה של לחימה קשה ברצועת עזה, שמע את הבשורה על נפילת אחיו בשטח מאחד ממפקדיו. "הייתי בדיוק יחד עם הגדוד בהתקפה על ג'באליה. קשה לתאר מה שעבר עליי באותם רגעים. מיד התקשרתי לחברים שלו. קשה לתאר את האבידה הזו במילים".

יצא לכם להיפגש בזמן המלחמה?

"יהלי נלחם מהיום הראשון בקיבוצים בגבורה ואומץ רוח. בנס יצא לנו במהלך הפסקת האש לצאת לחופשה קצרה של יומיים מהצבא. הספקנו לדבר בינינו. הוא סיפר לי על המראות הקשים של הלחימה שהשפיעו עליו מאוד. מעבר לכך, ממש עם פרוץ המלחמה, שנינו סיכמנו בינינו שכאשר הכל יגמר, שנינו נעבור יחד לאחד הקיבוצים בעוטף, כדי לייצר חיים ולסייע בבנייה מחדש של האזור".

"רוצים שיהלי ייכנס לכמה שיותר לבבות"

בחזרה לימי השבעה בגליל. תכונה רבה נרשמה סביב בית משפחת גזית, כאשר לאורך הביקורים החוזרים והנשנים של בני משפחה וחברים שהגיעו לנחם, בקעו השירים של 'רעש לבן' ברקע והיוו במובן מסוים את פס-הקול של הימים העצובים הללו.

"זה אולי ישמע אבסורד, אבל הרגשנו ברגע שהשירים התנגנו ברקע כסוג של שכינה והתערבות אלוהית. באותם רגעים הבנו שאנחנו לוקחים את הדבר הזה ברצינות, ומחיים את הלהקה מחדש, שכן זו תהיה ההנצחה הטובה ביותר של יהלי. פשוט להמשיך את מפעל החיים והרוח של יהלי, עם הלהקה שהייתה חלק מאוד משמעותי בחיים שלו", אומר עידו.

בחזרה לשיר 'נפילתי' שנכתב בפברואר אשתקד. במקור זהו שיר על אהבה ומשברים, אלא שלאחר מותו של יהלי הוא קיבל כאמור משמעות נוספת ומרגשת במיוחד. "זהו אחד מהשירים הראשונים שניגשנו אליהם מבחינה מוסיקלית מרגע הקמת הלהקה", משחזר ים. "השיר מדבר על אהבה ותקווה. האמת שהוא נכתב ממש בטעות, וקיבל כיום משמעות מצמררת וכמעט נבואית".

מה קורה עם הלהקה בימים אלה?

עידו: "אנחנו בשבועות הקרובים מתכוונים לסיים את העבודה על האלבום, ובמהלך אפריל נשחרר סינגל, כשעל פי לוחות הזמנים האלבום עתיד לצאת במאי. במקביל, אנחנו מתחילים לעבוד גם על הופעה ומקווים להתחיל להסתובב בבמות. מבחינתנו זו תהיה התגשמות הצוואה של יהלי, להמשיך בחיים דרך המוסיקה".

ים: "השאיפה שלנו היא אחת. אנחנו רוצים שיהלי ייכנס לכמה שיותר לבבות. זה לא פרויקט הנצחה, כי יהלי הוא חלק פעיל ממנו. רק לחשוב על להופיע על במות, להגיע לקהלים חדשים ולראות אנשים שמחים ורוקדים לצלילי השירים שכתב. זהו הניצחון האמיתי".

מרגישים שהמוסיקה מצליחה להרגיע מעט מהגעגועים?

עידו: "קשה לי לענות על השאלה הזו, אבל אומר זאת כך. 'הרעש הלבן' הזה הוא החיים של יהלי. לא המוות, לא סיפור הגבורה, לא האסון הלאומי. זהו רעש שמבחינתנו הוא טיפה של אור בתוך החושך. הוא זה שנותן לנו את הכוח לקום מהמיטה, נותן לנו תקווה, ולי אישית מאפשר לדבר עם יהלי מבלי שיכאב לי, לשמוע את קולו מבלי שהלב שלי יתפורר. מבחינתי הלהקה מאפשרת לי לראות אותו עדיין בחיים".

ים: "חשוב לנו להבהיר שאנחנו לא 'להקת זיכרון', אלא ההפך הוא הנכון. אנחנו להקה שדוגלת בחיים דרך השירים והיצירה של יהלי. שמבחינתנו הוא עדיין הרוח החיה שממשיכה במלוא איתנה".

נפילתי

זוֹ נְפִילָתִי הַסּוֹפִית

 וְהַיּוֹם מַתְחִיל חֻרְבָּן 

כָּל דָּבָר קוֹרֶה מִכָּאן וָאֵילָךְ 

זוֹ הִיא עֵת מַבּוּל 

יָצְאָה סִירָה אֶל חוֹף 

זֶהוּ זְמַן מַבּוּל 

וְהוּא הַכֹּל יִשְׁטֹף 

כֻּלָּם זוּגוֹת זוּגוֹת 

וְשׁוּב אֲנִי לְבַד 

לוּ רַק הָיִינוּ אָז יוֹדְעִים 

מָה הָיָה לָנוּ בַּיָּד 

כָּעֵת עוֹלֶה מִפְלַס הַיָּם 

נִשְׁאַר רַק לְחַכּוֹת 

תְּהִי לְזִכָּרוֹן יָשָׁן 

אֲשֶׁר נוֹתַר בַּמְּצוּלוֹת 

צִפּוֹר אוּלַי תָּבִיא 

עָלָה שֶׁל זַיִת אוֹ סִימָן 

בָּרָקִיעַ הָאָפֹר 

תַּפְצִיעַ קֶשֶׁת בֶּעָנָן 

עוֹד תַּגִּיעַ אֲדָמָה

וּבַיִת וּמִשְׁכָּן 

וְתַגִּיעַ אַהֲבָה 

גַּם אִם יִקַּח קְצָת זְמַן 

עוֹד תַּגִּיעַ אַהֲבָה 

גַּם אִם יִקַּח קְצָת זְמַן