5 פתגמים מפרקי אבות שאתם אולי מכירים

פסח במרחק נגיעה, הרוח נושבת בניחוח אביבי וחודשי הקיץ הארוכים נרמזים באופק. במסורת האשכנזית נוהגים, מיד לאחר פסח, ללמוד בכל שבת בצהריים את ״מסכת אבות״ עד לסוף הקיץ. פרקים אלו לקוחים מן המשנה, ומה שמיוחד בהם הוא שהם אינם מתעסקים בהלכות בכלל, רק באמרות חכמה ומוסר. למעשה, מסכת אבות כל כך נגעה בלב העם היהודי, שהיא שינתה את השפה – ועד היום אנחנו משתמשים בפתגמים מתוכה - לפעמים אפילו בלי לדעת שמשם הם באים. קבלו 5 מאמרי חכמה ממסכת אבות שאתם כנראה מכירים:

א. ״הווי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים״

כשהייתי ילד, כדורסל היה החיים שלי. כל היום צפיתי בסרטוני יוטיוב מערוץ ה- NBA והתאמנתי במגרשי רחוב בניסיון לחכות מהלכים מסוגננים, מדמיין שהזמן אוזל עד לשנייה האחרונה – ובדיוק אז אני קולע את השלשה שמדהימה את הקהל ההמוני שבאצטדיון הדמיוני שסביבי, והם שואגים באקסטזה. ברמת השרון, עיר הולדתי, היו שתי קבוצות כדורסל לנוער – האחת תחרותית ומקצוענית, והשנייה חובבנית. אני הייתי בשנייה, מראשי השועלים. באיזשהו שלב, כשהייתי בכיתה ח׳ - המאמן שאל אותי אם אני מעוניין לעלות לקבוצה המקצועית, וסירבתי. לא רציתי לחוות את התסכול בהשתרכות מאחורי שחקנים מוכשרים יותר. פחדתי להיות זנב לאריות. בסופו של דבר, אינני מתחרט על החלטתי - היה לי נעים ומהנה להיות בקבוצה החובבנית. עם זאת ברור לי, שאם הייתי בוחר להצטרף לקבוצה המקצועית – כנראה שהייתי מפתח מיומנויות משחק הרבה יותר גבוהות. לעניות דעתי, העצה ממסכת אבות איננה מתייחסת לתחביבים שנועדו לשם נעימות או הנאה – אלא היא עוסקת בשאיפות עמוקות של החיים. אם אדם באמת רוצה להשתפר, לא משנה באיזה תחום, הוא צריך לצאת מאזור הנוחות וללמוד מאנשים יותר מנוסים ומוכשרים. רק ככה מתקדמים.  

ב. ״לא עליך המלאכה לגמור - ולא אתה בן חורין לבטל ממנה״

הפתגם הזה משמש עד היום כנוסחה מדויקת לאחריות של האדם בתחומים שהישג ידו בהם אמנם מוגבל, אך עדיין יש לו השפעה עליהם. אי אפשר לצפות מבן אדם אחד שיביא שלום וצדק מוחלטים בתוך עם ישראל – על זה אומרים ״לא עליך המלאכה לגמור״. ועדיין, בכל מה שיש לו יכולת להשפיע, אדם צריך להרגיש אחריות. למשל, אם הוא רואה מעשים אכזריים, כמו אנשים ברחוב שמתנכלים לאדם בעל מוגבלות כלשהי, לפי חכמת היהדות הוא צריך לעשות את כל מה שהוא יכול כדי לסייע ולתמוך באותו אדם. למרות שהוא לא יכול ״לגמור את המלאכה״, ראוי שהוא יעשה את מה שבהישג ידו.

ג. ״אם אין אני לי, מי לי?״

 כאשר אומרים את המשפט הזה ברחוב, המסר שמשתמע ממנו הוא: אם אני לא אדאג לעצמי, אף אחד אחר לא ידאג לי. אולם, זהו רק קטע קצר מתוך המאמר המלא: ״אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?״. השאלה הראשונה, כפי שאמרנו, אכן מעידה על הצורך של אדם לדאוג לעצמו. השאלה השנייה, לעומת זאת, מאזנת את השאלה הראשונה ואומרת: אבל רגע... איזה ערך יש בחיים אגוצנטריים ואנוכיים שבהם אכפת לי רק מעצמי? אני חייב לדאוג לאחרים! השאלה השלישית אוחזת את שתי הגישות הללו ומלפפת אותן יחד להוויה אחת: אם לא עכשיו אימתי?  צריך לשלב אותן יחד עכשיו וברגע זה. אכן, מלאכת מציאת האיזון הנכון בין שתי הגישות הללו פוגשת אותנו לכל אורך החיים, ומסכת אבות מזהירה אותנו לא להתייאש וללכת לאף קיצון – תמיד להתאמץ ולשמור על המתח בין שתיהן.

ד. ״לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד״

כן, גם הפתגם הזה הגיע ממסכת אבות. המאמר המלא אומר כך: ״אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד, ולא הביישן למד ולא הקפדן מלמד״. הכוונה של החלק הראשון, היא שההתנהגות של אדם תלויה בערכים שהוא התחנך עליהם, האם הוא למד להבחין בין טוב ורע. החלק השני, ״לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד״, מתעסק בשאלה כיצד אדם רוכש ידע, ולכך יש שני תנאים שקשורים אחד לשני – האחד בתלמיד והאחר במורה. אם התלמיד יהיה ביישן ויחשוש לשאול שאלות שהוא עלול להיראות בגללן טיפש – הוא בחיים לא יקבל תשובה על מה שהוא לא יודע, והוא לא ילמד. וכן, אם המורה יהיה קפדן, כלומר כועס במהירות, התלמידים שלו בהכרח לא יעזו לשאול אותו שאלות – ובכך הוא יקלקל את הקשר עמם ולא יצליח ללמד אותם דבר.

ה. ״אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו״
 
בשפה העממית, הפתגם אומר: אל תסתכל באופן שטחי על החיצוניות, תחפש את העומק שמאחורי. זהו אכן המסר של המאמר, אך במסכת אבות הוא בא גם כן בהקשר ספציפי: ״אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. יש קנקן חדש מלא ישן, וישן שאפילו חדש אין בו״. כלומר, גם בהקשר תרבותי צריך לסגל מבט עמוק ופנימי. הדורות כל הזמן משתנים ושמים דגש על ערכים אחרים, מחדשים תפיסות שלא היו מקובלות בהכרח בעבר. בימים שבהם אמרו את המאמר הערך של שימור המסורת בכל מחיר היה גבוה מאד, ולכן הכתוב מציע להתבונן היטב גם בהצעות חדשות ומהפכניות. אל לנו לפסול אותן מיד - כי אולי בעומק שלהן יש גם ״ישן״, כלומר: אולי הן מקדמות את העם בהתאם לחכמה המסורתית באופן מוצלח יותר ממסורות ישנות שאבדה להן הרלוונטיות. אולם היום, כשהערך של המהפכניות חזק בהרבה מהערך של שימור המסורת - חכמת היהדות נותנת גם הצעה הפוכה המתבססת על אותו עיקרון. לפני שזורקים את אוצרות החכמה של הדורות הקודמים, כדאי להתבונן לעומק ולשאול: האם באמת מה שחדש תמיד יותר טוב?

אכן, לא סתם משפטים אלו ורבים אחרים השתרבבו לשפתינו ממאגר החכמה של מסכת אבות. אפילו שעברו אלפי שנים מאז נהגו לראשונה – הפרקים האלו, באורח פלאי,  תמיד נשארו רלוונטיים לחיינו הדינמיים והגועשים.