איך כמעט והמלכתי עליי את יוסי מהביטוח

לפני כמה שנים, בתקופה מאוד מאתגרת נפשית וכלכלית בחיי, נסעתי בתמימותי בכביש ורכב סטה מהמסלול לתוך המסלול שלי. כמעט הצלחתי לברוח ממנו, אבל בכל זאת ״נפגשנו״. כשיצאנו מהרכב להחליף פרטים, הנהג צעק עליי והאשים אותי בתאונה, ולא היה מוכן לקחת שום אחריות על הנזק של שני הרכבים (שלי ושלו). לאחר מכן, צלצלתי לסוכן הביטוח שלי, נקרא לו יוסי לצורך הסיפור. יוסי הסתכל על התמונות של המכות בשני הרכבים, וכשהבין שלפוגע יש רכב-חברה, הוא אמר לי: ״זה נראה שהמכה ברכב שלו מאחורה וקל להאשים אותך בפגיעה. לפי איך שהפוגע דיבר, נשמע שהוא הולך ״להכנס״ בך ולמראית עין את באמת האשמה. בקיצור, תתכונני לתהליך שבסופו תצטרכי להוציא כספים״. 

נלחצתי. נלחצתי מאוד. לא, זה לא מתאים לי עכשיו הוצאות כאלה חריגות ובטח כשאני לא אשמה! (אני יודעת שלרובנו יש נטייה להגיד את זה אחרי תאונות, אבל באמת, תאמינו לי, אני לא הייתי אשמה בתאונה הזו!).

אחרי שניתקתי את השיחה עם יוסי מהביטוח ואחרי שנלחצתי והרצתי לעצמי אלפי תרחישים בראש: מאיפה אני אשיג את הכסף, איך אסנגר על עצמי כאילו אני עורכת דין מדופלמת במשפט, וכן הלאה והלאה, נזכרתי בדיבר הראשון מעשרת הדיברות:

״אני ה׳ אלוהיך אשר הוצאתי אותך מארץ מצרים...״

לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי לעצמי: ״את מי את ממליכה עלייך עכשיו? את ה׳ אלוהיך שהוציא אותך מארץ מצרים או את יוסי מהביטוח?״ נכון, אולי ליוסי יש הרבה מאוד נסיון בתביעות שבהן שני הצדדים מסירים אחריות, אבל יוסי, עם כל הכבוד לו ויש כבוד, הוא רק יוסי. ״היום אם בקולו תשמעו״ זה פסוק מספר תהילים שרבי נחמן דיבר עליו הרבה. ״היום, ענבר, תחזרי ל-היום!״ נשמתי שוב והחזרתי את עצמי לרגע הזה. ברגע הזה אני לא צריכה לסנגר על עצמי בבית המשפט, ברגע הזה אני לא נדרשת להוציא סכומי כסף שאין לי, ברגע הזה הנהג הפוגע לא יצר איתי או עם חברת הביטוח שלי קשר, ברגע הזה הייתה לי פיצה שהזמנתי מול העיניים שלי והריח שלה קרא לי לאכול אותה. זה הכל. ״תקחי עוד נשימה, תאכלי פיצה ותאמיני שיהיה בסדר. את יודעת שהיית בסדר ואת יודעת שהכל תמיד מסתדר ולנבואת הזעם של יוסי אין מקום עכשיו בחיים שלך". ככה פתרתי לעצמי את הסוגיה באותו הרגע ונגסתי בפיצה.

חג פסח ממש בפתח. החג שמבקש מאיתנו לעשות סדר וניקיון בבית ועוד יותר מזה, בלב ובתודעה. 

חג פסח הוא החג שבו נגאלו בני ישראל מגלות מצרים. למרות הספק, למרות העבדות הקשה, למרות שבדרך הטבע לא היה נראה שיש סיכוי לישועה, הם יצאו ממצרים בתופים ובמחולות והתחילו לצעוד לעבר הארץ המובטחת. 

בזמן הזה אנחנו נדרשים להזכר ביציאת מצרים, ולנקות את האבק שמשכיח מהתודעה שלנו את העובדה שבכל רגע יש לנו אפשרות לצאת ממצרים. בכל רגע אנחנו יכולים להושיע את עצמנו ולעבור ממצב של עבדות לחירות. איך? נזכרים בדיבר הראשון: ״אני ה׳ אלוהיך אשר הוצאתי אותך מארץ מצרים״.

התודעה שלנו לא יכולה להיות שרויה בעת ובעונה אחת בשתי מקומות: או שהיא בגלות, או שהיא בגאולה. או שהיא במצרים, או שהיא יוצאת משם. או שהיא ממליכה עליה את השכינה (מושג הטומן בחובו את הטוב, האור, השמחה, הברכה, ההצלחה, השלווה, הרוגע והביטחון) או שהיא ממליכה עליה כל דבר אחר ולמעשה הופכת לעבד שלו. 

״אם את ממליכה עלייך עכשיו את יוסי מהביטוח, את העבד של יוסי״, ככה אמרתי לעצמי בעודי ממשיכה ללעוס את הפיצה שלי. ״חוץ מזה, אסור לחזות עתידות ביהדות, מאיפה הוא יודע מה יהיה? הוא יכול רק לנחש. האם שווה לך להכנס למתח וחרדה עכשיו כי יוסי משחק בניחושים?״ ממש לא, הייתה התשובה. אני רק רוצה להמשיך בחיי בשמחה ולהנות מהפיצה שלי.

בשבועות הבאים וגם בחודשים הבאים יוסי לא יצר קשר וגם לא הנהג הפוגע. בכל פעם שנזכרתי בנבואה של יוסי מהביטוח, שאלתי את עצמי שוב: ״את מי את ממליכה עלייך?״ ובחרתי בכל פעם מחדש לצאת ממצרים בתודעה שלי, ולהמליך עליי מחשבות טובות של אמונה, ביטחון, שמחה ושפע תודעתי וכלכלי. 

יוסי לא יצר קשר עד היום (לפחות לא בהקשר של התאונה שלא הייתי אשמה בה בכלל) ואני המשכתי וממשיכה ליישם את השיעור הזה שקיבלתי. אני ממשיכה להמליך עליי מחשבות טובות ואמונה בטוב, ממשיכה לבחור לצאת ממצרים מתוך נוכחות ברגע הזה והבנה שאין לי שליטה על העתיד, ואין לאף אחד את הזכות לקבוע עבורי איזה עתיד יהיה לי. כשאני שוכחת לעשות את זה, מגיע חג פסח ומזכיר לי לעשות שוב סדר בתודעה. ״לזרוק לפח״ מחשבות שהמלכתי על עצמי כי ופתאום הבנתי שהפכתי לעבד שלהן.

זרקתי בשבוע שעבר שקית במשקל של 5 קילוגרמים עם בגדים שכבר לא מתאימים לי. באותה מידה, אני מאחלת לעצמי ולכולנו ״לזרוק״ מעלינו המלכות שהמלכנו, מחשבות שלא משרתות אותנו יותר, ובחירות שמשאירות אותנו במצרים הפרטי שלנו.

יציאת מצרים קורית בכל רגע בחיינו. היא מתחילה בבחירה המודעת שלנו להמליך עלינו טוב, אור, שמחה, אהבה, שלווה, ביטחון, וכל מה שמרחיב לנו את הלב והתודעה.

חג פסח שמח וכשר לכולנו - גם ליוסי מהביטוח.