איך מרים הנביאה הצליחה לטעת תקווה בעם שלם

אני: ״היי מרים, תראי אמנם לא נביאה אבל.. אולי תתני לי איזה טיפ? איך הצלחת לסחוף אחרייך ככה כל כך הרבה נשים כשכולכן במציאות ממש ממש חשוכה?״

מרים: ״עצמתי עיניים״

אני: ״כאילו... העלמת מהמציאות?״

מרים: ״לא, זו לא עצימת עיניים כזאת. עצמתי את העיניים הגשמיות שלי וזה מה שאיפשר לפקוח את העיניים הרוחניות. המציאות הגשמית הייתה קשה אבל המציאות הרוחנית סיפרה לי שיש כאן ירידה לקראת עלייה״.

אני: ״תראי, זה נשמע ממש יפה, זה יכול להיות אחלה סטיקר לרכב. סליחה שאני אומרת את זה, כן? אבל בפועל, כשאני חושבת על גאולה פרטית או כללית, כשרבתי עם בעלי על אותו נושא כבר בפעם העשירית ואנחנו לא מצליחים להגיע שם להבנה, אני לא מצליחה לראות אור בקצה המנהרה בנושא הזה. גם כשאני מדברת עם אנשים אחרים.. למשל, אם אגיד לחברה רווקה שמחפשת זוגיות כבר שנים שהגאולה הפרטית שלה בדרך, היא תחשוב שזה רעיון חמוד, לא יותר מזה. מאוד קשה להרגיש בלב ולדעת שהגאולה בפתח ואת... את אפילו הכנת מראש תוף לחגוג את הניסים!"

מרים: ״את מנסה להתעסק בדברים שהם לא בידיים שלך. את מנסה לנחש איך ומתי דברים ייפתרו ויסתדרו והתוצאה היא שזה מחליש אותך. אני הכנתי תוף מרים בשיא השעבוד במצרים, כי זה היה מה שבידיי לעשות כדי להחיש את הגאולה של העם שלי. במקום להתעסק בשאלות שאין לך תשובות עליהן, תתעסקי במה שאת יכולה לעשות כדי לעזור למציאות להיות טובה יותר. הבנת?״

אני: ״אני חושבת שכן״

מרים: ״יופי, אז עכשיו תעצמי עיניים..״

כשקשה לי אני מדמיינת את עצמי מדברת עם הנשים הצדקניות מהמקורות. הן תמיד נותנות לי עצה טובה וכוחות להמשיך לפעול כדי להוסיף עוד אור בחיים שלי ובחיים של העם שלי. 

מרים הנביאה, אחותו של משה רבנו, חייה וגדלה אל תוך מציאות מאוד חשוכה. מציאות בה בני ישראל היו עבדים לפרעה ולמצרים במצרים. מציאות שבה הוריה התגרשו כי חששו שהמימוש של הנישואים שלהם יוביל להולדה של בן, כשמעל ראשם מרחפת הגזירה של פרעה - להשליך ליאור כל בן שנולד מבני ישראל. היא משכנעת את הוריה להנשא בשנית ואכן נולד להם בן, הם שומרים עליו בסתר כמה חודשים, וכשכבר אין להם אפשרות להסתיר אותו יותר הם מניחים אותו בתוך תיבה ביאור. מסביבה יש כל יום ידיעות קשות על מצרים שמכים אנשים מהעם שלה, הגברים יוצאים לעבוד בפרך והם מותשים ומיואשים. אין סביבה רוח תקווה או אמונה שיש מציאות טובה שיותר שמחכה בפתח. דמיינו לכם ילדה שגדל ככה ונעשית אישה, איזו תקווה תהיה לה? מה תהיה התפיסה שלה על החיים? 

מסתבר שמרים הנביאה לא נתנה למציאות הגשמית לבלבל אותה. כמו שהיא הנחתה אותי וכמו שאמרה רבי נחמן: ״יש לסתום את עיני הבשר ולפקוח את עיני הרוח״. וזה מה שהיא עשתה. זו הייתה הדרך היחידה להתמודד עם המציאות שלתוכה היא חיה וגדלה. אבל מרים הנביאה לא הסתפקה בנבואות שקיבלה על גאולה ומציאות טובה ומוארת יותר. היא הלכה וסחפה אחריה את כל הנשים מהעם שלה. 

כשאח של מרים, משה רבנו, כבר גדל ונשלח לשליחות על ידי ה׳ להוציא את בני ישראל ממצרים, הוא הולך לדבר עם הגברים שעסוקים מאוד בעבודת הפרך אבל הם לא מצליחים לשמוע אותו או לקחת את דבריו ברצינות כי הם כבר מותשים, כאובים ומיואשים. לעומת זאת, המנהיגה הנשית שלנו, מרים, רצה להחדיר בנשות ישראל את התקווה והאמונה בלב. היא מספרת להן שבני ישראל עומדים להגאל ולצאת ממצרים ובמקום להתעסק בשאלות כמו: ״זה באמת יקרה? ואם לא? ואם נתבדה? ומתי זה יקרה?״ היא מעודדת אותן להתעסק בשתי שאלות הכי חשובות בעולם:

שאלה ראשונה- ״איך אנחנו עוזרות לזה לקרות?״

שאלה שנייה- ״איך תרצו לרקוד בשבילי הגאולה?״

מרים מחזירה את האחריות והכוחות לידיהן של אותן נשות ישראל והן מתחילות להכין תופי מרים כדי לצאת ממצרים בתופים ובמחולות.

אני עוקבת באינסטגרם אחרי בחור שהכריז שהוא הולך להיות מליונר תוך שנה אחת בלבד. הוא מתעד את המסע שלו בסרטונים ומשתף בכל שבוע כמה כסף הוא הכניס ואיך הוא התקדם לעבר המטרה שלו. הוא לא מתעכב על שאלות כמו: ״ואם לא אצליח תוך שנה? ואם זה לא יקרה לעולם?״ כי זה בזבוז זמן ואנרגיה יקרים מאוד. הוא מתעסק אך ורק ב״מה צריך לעשות בשביל זה״, ועושה. זו האנרגיה של מרים הנביאה!

את האנרגיה הזו אנחנו נדרשים לאמץ עכשיו כפרט וכעם.

כל אחד מאיתנו חווה ״גלות״ בדרך כזו או אחרת. יש מי שחווה אותה ב״עדינות״, בצורת עניינים לא פטורים עם בן הזוג שצצים מדי פעם או בצורת מינוס קל בחשבון הבנק. יש מי שחווה אותה באופן ״כבד״ יותר כמו רווקות ארוכה ומתמשכת או מחלה (לא עלינו) שדפקה בדלת בבוקר בהיר אחד. אבל כולנו כיום חווים אותה כעם באופן מאוד ״כבד״ כשאנחנו בצילה של מלחמה, מחכים לעשרות חטופים שישובו הביתה, דואגים לחיילים שלנו שנלחמים עבורנו, ומייחלים לנחמה עבור המשפחות השכולות.

המציאות ה״גלותית״ הזו שיש בה הרבה אפילה, לא שונה בהרבה מהמציאות אליה גדלה הגיבורה שלנו, מרים הנביאה, וזה הזמן שלנו לקבל ממנה השראה: לסתום את עיני הבשר, לפקוח את עיני הרוח, להחזיר את השליטה לידיים שלנו ולעשות כל מה שבכוחנו כדי להפוך גולה -לגאולה. זה תפקידנו להכניס אור בתוך מציאות חשוכה, להוסיף טוב למציאות שלא תמיד מרגישה ככה ולהרבות באהבה ואחדות בעם שלנו ובבית שלנו. 

מרים: ״עכשיו, בעיניים עצומות, דמייני איך נראית הגאולה הזו שאת מחכה לה. דמייני חברות טובה עם בעלך. דמייני חוויות טובות עם ילדייך. דמייני סביבך אנשים מחייכים ושמחים וכולם עוזרים זה לזה ומאוחדים. את רואה את זה?״

אני: ״כן!״

מרים: ״יופי! עכשיו תפקחי עיניים ותתחילי להכין תוף מרים!״

אני: ״אממ... אוקיי.. אני אסתכל ביוטיוב איך עושים את זה.״

מרים: ״נו, באמת.. את מבינה שזו הייתה מטאפורה נכון? לכי תעשי כל שביכולתך כדי להגשים את החזון הזה ואל תעצרי לרגע, כמו הבחור הזה באינסטגרם שלך.״

אני: ״כן המפקדת!״

יצאתי לדרך :)

חג שמח!