חיכיתי מאד לנס גדול, אבל הוא לא קרה
לפני חג פסח ממש התפללתי, יחלתי, ציפיתי וקיוויתי לאיזה נס גדול לעם שלנו. שיתפתי ברשתות החברתיות וסחפתי אחריי עוד רבים לצפות לנס הזה, כמוני. לצערי הנס הזה עוד לא קרה וזה קצת שבר אותי – עד שנתקלתי בסיפור של רבי נחמן על האבן היקרה
- ענבר כספי
-
אא
אני מעלה הרבה תכנים לרשתות החברתיות שהמטרה העיקרית שלהם היא החדרת שמחה, תקווה ואמונה בצופה, באמצעות מסרים מהיהדות. בעקבות המסרים שלי, מגיעות אליי הרבה הודעות של שיתופים מנשים על האתגרים שלהן ואיך המסרים שלי חיזקו אותן. מאז תחילת המלחמה, התחילו להגיע גם הודעות ושיתופים של נשים שלצערי שכלו אח או בעל, וגם אותן זכיתי לשמח ולחזק ולו במעט.
משיתוף לשיתוף, משיחה לשיחה, אני מתחברת אליהן יותר ומרגישה שנעשינו חברות. הנשים הללו נמצאות תמיד בתפילות שלי לימים טובים יותר לכל עם ישראל ובבקשה שלי מעומק הלב שיקרה כאן איזה נס.
לפני חג פסח ממש התפללתי, יחלתי, ציפיתי וקיוויתי לאיזה נס גדול, (רציתי אותו בעיקר עבור אותן נשים ששולחות לי הודעות עם שיתופים אישיים) וגם את זה שיתפתי ברשתות החברתיות וסחפתי אחריי עוד רבים לצפות לנס הזה, כמוני. לצערי הנס הזה עוד לא קרה וזה קצת שבר אותי (ולא רק אותי). ואז בתזמון מדוייק, כשעשינו את החג בבית של אמא שלי, פתחתי את הארון שהיה שלי כשגרתי אצלה ומצאתי שם ספר שפעם קיבלתי מאיזה בחור מלא שמחת חיים בצומת: ספר מלא במעשיות של רבי נחמן.
הרגשתי שמצאתי אוצר. חיכיתי שהילדים שלי ירדמו והתחלתי לקרוא, עוד סיפור ועוד מעשייה ועוד משל. לא את הכל הבנתי, אבל הכל נכנס לי לתוך הלב והצליח למוסס קצת את חומות העצבות והייאוש שהקיפו אותו כדי לאפשר לשמחה לחזור.
את סיפור המעשייה הבא קצת סגננתי ושיניתי כדי להקל ולהנגיש לקוראים והוא, בתקווה, יעזור לכולנו להתחבר לעוד מידה של שמחה בחיינו:
היה פעם איש שמצא אבן טובה והחליט להפליג לארץ רחוקה כדי למכור אותה ולהתעשר בזכותה. כשהוא עלה לספינה, בעל הספינה הבחין באבן הטובה ומיד נתן לו חדר במחלקה הראשונה כי חשב שמדובר באדם עשיר גדול ומכובד. במהלך ההפלגה, החדרן שניקה את חדרו של האיש, ניער אל תוך הים מפית מקומטת מבלי לדעת שהאבן הטובה הייתה שם ובכך, העיף אותה לים.
האיש נבהל מאוד אבל החליט להיות בשמחה מתוך מחשבה שהכל יסתדר לטובה.
כשהספינה הגיעה ליעד, ביקש בעל הספינה לקנות סחורה מאוד יקרה ולכתוב אותה על שמו של אותו איש וכך היה. בהפלגה חזרה של הספינה, בעל הספינה נפטר והסחורה נשארה על שמו של האיש. שווי הסחורה היה גבוה מזה של האבן שעפה לים.
על פי דבריו של רבי נחמן, האבן הטובה לא הייתה שייכת לאותו אדם מלכתחילה ועל כן נלקחה ממנו, ואילו הסחורה שנשארה על שמו, הייתה צריכה להיות שלו מלכתחילה.
סיפור המעשייה הזה חיזק אותי במשפט שהלך איתו עוד מימי רווקותי כשחיפשתי זוגיות מתחת לכל אבן:
מה ששייך לך, יגיע עד אלייך.
נו... אז לא לעשות שום השתדלות?
מה פתאום.
כשאנחנו מחכים לישועה, לאיזה נס או משהו טוב שיקרה לנו, יש זמן כזה שהוא ״זמן ביניים״. זה זמן מאוד מיוחד שיש בו הרבה הסתרה. כלומר, אי אפשר לחזות בו אם ומתי הישועה שלנו תגיע. אבל דווקא האופן שנבחר לחשוב ולהתנהל בזמן הזה, יעזור לנו להפליג בבטחה ובהצלחה אל אותה ישועה.
הנה כמה דברים שנוכל לעשות בזמן הביניים הזה:
- לשמוח ב״כאילו״ - כמו האיש במעשיה של רבי נחמן. לבחור לשמוח כאילו תכף הכל יסתדר. בהתחלה זו תהיה שמחה חיצונית בלבד, אבל לאט-לאט היא תחלחל פנימה וללא ספק יהיה לה חלק בזירוז וזימון הישועה המשמחת, כי שמחה מדבקת ופותחת דלתות לטוב להכנס לחיינו.
- להתפלל על זה - רבי נחמן אמר שכל ישועה שעדיין לא הגיעה אלינו, או שלא התפללנו עליה מספיק או שלא התפללנו עליה בכלל. אני זוכרת, כשחיפשתי זוגיות, הייתי מתפללת על זה בכל הזדמנות שיכולתי. פשוט מבקשת כמו ילד קטן שמחכה לסוכריה ולא מרפה עד שהוא מקבל אותה.
- נקודה קטנה של אור: במילה ״המתנה״ חבויה המילה ״מתנה״ אבל צריך לבחור לראות אותה. אם נשתדל ונחפש נקודה קטנה של אור ב״זמן הביניים״ בו אנחנו נמצאים, יהיה לנו קל יותר לשמוח ולאסוף מתנות בדרך.
אז נכון, קצת נשברתי שחג פסח עבר ועדיין לא קרה איזה נס גדול לעם שלנו. אבל בחרתי, כמו אותו איש, לשמוח בכאילו. המשכתי להתפלל שיקרו לנו עוד הרבה ניסים וגם שאצליח לראות את הניסים שכבר עכשיו קורים וחיפשתי נקודה קטנה של אור. מצאתי אותה - חיבורים מבורכים. בכל הזמן שאני והעוקבות שלי ברשתות החברתיות מחכות לניסים, אנחנו מדברות, מתחברות, משתפות, שואלות שאלות ורוקמות רעיונות איך להוסיף עוד אור בעם ישראל, וזה דבר מאוד משמח. זו נקודת אור גדולה עבורי ואני חושבת שעבור כולנו.
שנזכה לאבנים טובות שלא יעופו לים, ונפליג במחוזות של שמחה, כזו שמקרבת ומחברת עוד בינינו :)