"אמיתי תמיד אמר: 'כשאתגייס, תתחיל מלחמה'".

כחודש וחצי חלפו מאז נפל סמל אמיתי אבן שושן ז''ל, תושב עזריאל, בוגר מוסדות בני דוד - הישיבה הגבוהה בעלי, אשר 19 מבוגריה נפלו במלחמת 'חרבות ברזל', ומה שהספיק במהלך 20 שנות חייו להפוך למושא להערצה על ידי סובביו, תוך שהוא הולך בדרך התורה והיהדות כנר לרגליו.

אמיתי, הילד השלישי במשפחת אבן שושן, בנם של מלי (סא"ל במיל', בתפקידה האחרון שירתה כראש ענף אימונים בחטיבת תוה"ד שבאגף המבצעים ) ואפי  (מנהל פרויקטים בענף החשמל) נולד ברחובות, כשכבר בגיל צעיר עבר יחד עם משפחתו למושב עזריאל שבשרון. הוא למד בבית הספר הדתי 'נועם' שברעננה, עוד בהיותו זאטוט התגלה כיהודי מאמין. 

"כבר מגיל שנתיים אמיתי היה מקפיד לקחת חיתול טטרה, מניח אותו על הכתפיים, פותח ספר קריאה של ילדים ומתחיל למלמל 'להתפלל'. זה המשיך עם כיסא קבוע בתשלום שכבר היה על שמו בבית הכנסת ברחובות ולאחר מכן במושב, החל מגיל 4. מאז ומתמיד הוא אהב את התורה, שהפכה לחלק מרכזי בחייו. לאחר בר המצווה ועד יום נפילתו, לא היה יום שבו הוא לא הניח תפילין. זה היה אמיתי, ילד שאהב את התורה, מהיום שלמד לדבר", מספרת אימו, מלי.

עם בגרותו התחנך אמיתי בסניף תנועת 'בני עקיבא' בעזריאל, ובמקביל לקח חלק כמדריך של"ח (מש"צים). בשתי המסגרות היה למדריך נערץ אשר הציונות הייתה נר לרגליו, החל מטיולים בארץ ישראל על בסיס קבוע אליהם היה 'גורר' את בני המשפחה, פק''ל קפה קבוע שהיה מונח מתחת למיטה, והכל בחן ובנועם שכה אפיינו אותו. "הוא נהג תמיד להוביל את התפילות, ולהתנדב, להיות חזן ולקרוא בתורה. תמיד יהיה זה שיגיד את ההלכות. פשוט 'הרוח היהודית החיה' שמצליחה להרים את המורל ולסחוף אחריו את כל מי שמסביבו", אומרת מלי.

עם סיום התיכון, החליט באופן טבעי כי פניו מועדות אל עבר הישיבה הגבוהה בעלי, כחלק משאיפתו המוצהרת להיות בן תורה ולזכות בחיזוק רוחני לפני גיוסו לצבא. "אמיתי תמיד אמר שזוהי מצווה גדולה להיות בן תורה. זה היה המוטו שלו".

"כשאתגייס תתחיל מלחמה"

עוד כילד קטן היה נוהג אמיתי להתלוות לאימו בלשכתה הצבאית. "הוא היה מקפיד לחזור על כך שהוא לא ישרת בצבא, כי 'הוא לא מסוגל להרוג' ", מספרת מלי באירוניה מצמררת.

אלא שבתקופת התיכון השתנו תוכניותיו של אמיתי, שהכריז כי הוא מעוניין להותיר חותם ולשרת ביחידה קרבית מובחרת. כפועל יוצא מכך, החל להתאמן במושב עם קבוצת כושר קרבי ובאופן עצמאי מספר שנים לפני הגיוס, תוך שהוא רואה בשירות קרבי ומשמעותי כחלק בלתי נפרד משאיפותיו.

הוא התגייס בקיץ האחרון, ב-10 באוגוסט כלוחם ביחידת אגוז והוכשר בבית הספר לקומנדו. אלא שמסתבר כי זמן לא רב לפני מועד הגיוס, הכריז בפני בני משפחה וחברים כי 'כאשר אתגייס תתחיל מלחמה'. אותה נבואה באופן מצמרר אכן התגשמה.

עם פרוץ המלחמה ואירועי 'השבת השחורה', הוקפץ מיידית לאחר שבילה את החג יחד עם בת זוגתו, אילה, בישוב קדומים שבשומרון. הוא עוד הספיק לחזור לעזריאל, לארוז תיק ותוך שעות בודדות כבר נקרא למשימת אבטחת יישובים בצפון. למרות המצב, הוא היה במורל גבוה מאוד, בעוד ההכשרה נמשכה תוך כדי שינויים והתאמות למציאות המשתנה.

אמיתי נפל בצהרי שבת, ה-6 באפריל (כ"ז באדר ב'), שעות בודדות לפני שהצוות אליו השתייך מחטיבת הקומנדו אמור היה לסיים את משימתו בח'אן יונס, ולשוב לביתו. משימתו יחד עם הכוח הייתה לטהר את הציר הלוגיסטי ולפתוח מרחב אבטחה רחב יותר למעבר בטוח של האוגדה בצאתה מעזה. בפועל, אמיתי והלוחמים שלצידו נפלו במארב שחיכה להם, דרך מנהרה מתוך בניין הרוס. בהפתעה נורתה עליהם מכת אש חזקה, שלא הותירה להם סיכוי.

מפעל ההנצחה שיאיר את חייו של אמיתי

אלפי אנשים פקדו את בית העלמין בתל-מונד, שהגיעו בהמשך לנחם במהלך השבעה את בית משפחת אבן שושן במושב עזריאל. אלו 'הפרו' את שלוות המושב השקט והפסטורלי, וגדשו אותו בהמוניהם, בניסיון לנחם את המשפחה לאחר הטרגדיה והאובדן הקשה מנשוא.

זמן קצר לאחר ההלוויה, הגיעו לבית המשפחה ארגזי הציוד של אמיתי אותם הותיר ביחידה ובשדה הקרב. בני המשפחה והחברים לא הופתעו כאשר נמצאו בו עשרות ספרי קודש. הוא אף הגדיר לעצמו שיסיים את מסיכת 'מגילה' בפורים, תוך כדי הלחימה, משימה אותה השלים בהצלחה. כמו כן, התמיד לאורך השנים בלימוד יהודי מעמיק, בדגש על ספריו של הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, הנחשב לאחד ממנהיגיה הרוחניים של היהדות האורתודוכסית בארצות-הברית.

מלי מוסיפה: "אמיתי היה מאוד מתוכנן. תמיד הגדיר לעצמו יעדים ומטרות, כשהוא משאיר לעצמו באופן קבוע רשימות של הישיבה לגבי החומרים אותם ירצה ללמוד. ילד של ספר, ילד של יהדות".

מיזם מרגש נוסף שכולו על טהרת היהדות לעילוי נשמתו של אמיתי, התרחש במהלך השבעה , וכלל הפרשת חלה שהתבצעה במקביל על ידי עשרות נשים מרחבי העולם. אלו טרחו לשלוח את התמונות והסרטונים מתהליך האפייה לבני המשפחה, מיזם מרגש שלא הותיר עין אחת יבשה.

בראיון גלוי לב ומעורר השראה מכריזים ההורים, מלי ואפי, בשיחה עימם, כי על אף הכאב הגדול, הם כבר מסתכלים קדימה וחושבים על 'היום שאחרי', באמצעות מפעלי הנצחה מרגשים שנועדו להאיר את חייו של אמיתי, אותם החלו לקדם בימים אלה, בשיתוף הוועד המקומי והמועצה האזורית לב השרון.

"אנו פועלים להקמה של בית כנסת גדול בקהילת 'צור ישראל' המאוחדת שבמושב, אומרת מלי. "מדובר בבניין מפואר שיכלול קומה ראשונה שתשמש כאולם אירועים מאורגן לכ-150 איש לפחות, עם תשתית תומכת: מקררים, ציוד אורקול וריהוט תואם לטובת מפגשים חברתיים במושב, ובקומה השנייה והשלישית בית כנסת הנותן מענה לכלל הנוסחים והעדות (אשכנזי, ספרדי, תימני) עם עזרת נשים מרווחת המאפשרת מבט רחב מכל מקומות הישיבה ובית מדרש מפואר מצויד בספרי קודש ללימוד. יהיה זה מבנה מרשים המשתלב בסביבה הכפרית, מוקף בצמחיה, שיהווה את המרכז הפועם המאוחד של הקהילה שלנו על כלל גבניה. הפנטזיה הגדולה ביותר שלנו היא לראות את המקום הופך לבית מדרש פעיל ללימוד תורה יומי. החזון הזה מבחינתנו צפוי להפוך למציאות במקסימום תוך חמש שנים מהיום".

(התמונות בכתבה: באדיבות המשפחה)