למה חשוב להבין אם היהדות היא דת או לאום?

השחקנית ואשת התקשורת וופי גולדברג הסתבכה לאחרונה שוב באמירות בלתי מוצלחות על השואה. הפעם הקודמת התרחשה בינואר האחרון, אז טענה גולדברג ש'השואה לא הייתה עניין של גזע' כי גם הנאצים וגם היהודים היו 'לבנים'. בארה"ב, שהפוקוס בה בענייני גזע גבוה, האמירה עוררה כעס יהודי רב. היהודים לא היו 'לבנים' בעיני הנאצים, נטען, וגולדברג נאלצה להתנצל. אולם לאחרונה, בראיון לסנדיי טיימס הבריטי, גולדברג חזרה על טיעונים דומים. 

"הנאצים ראו ביהודים גזע", אמר לה המראיין. 

"נכון, זה הדבר הנורא", ענתה גולדברג. "המדכאים אומרים לך מה אתה. למה אתה מאמין להם? הם נאצים. למה להאמין למה שהם אומרים? 

גולדברג נאלצה להתנצל שוב – יש לקוות שבפעם האחרונה – על חוסר ההבנה שלה בענייני יהודים. אבל למען האמת, צריך לומר שהבלבול שלה מובן בהחלט. השאלה האם יהדות היא גזע, עם, או שמא דת בהחלט הציקה לאנשים רבים במאתיים השנה האחרונות – כולל ליהודים.  

בימי האופטימיות של המאה התשע עשרה, כשצווי אמנציפציה באירופה פרצו את חומות הגטו ואפשרו סוף סוף ליהודים ליהנות ממלוא זכויות האזרח, יהודים רבים בגרמניה החלו להזדהות כ'גרמנים בני דת משה'. מבחינה לאומית הם רצו לראות את עצמם כגרמנים לכל דבר ועניין. יהדותם? היא הייתה פרט שולי, 'דת משה'. בעולם שהלך והתחלן זהות דתית הייתה אמורה להיות בעלת חשיבות זניחה. ממניעים דומים פעלו גם מנהיגים יהודים רפורמיים שהוציאו אזכורים של ציון וירושלים מסידור התפילה שאימצו בטמפלים שלהם. הלוקיישן הגיאוגרפי היה תזכורת בלתי נוחה של זהות אתנית, לאומית, הרחק מברלין.

הנאצים, כמובן, חיסלו את כל חלומות בסגנון זה כאשר חוקקו את חוקי נירנברג והבהירו בכל כלי שעמד לרשותם כי 'גרמנים בני דת משה' לא היו גרמנים כלל אלא סרטן ממאיר בגוף האומה. כשכל יהודי צווה לאמץ את 'ישראל' כשמו השני וכל יהודייה חויבה להיקרא גם 'שרה', האיתות היה ברור. אלה לא היו רק אנשים שדתם הייתה שונה – גורם שאכן הלך ואיבד מחשיבותו. אלה היו אנשים אחרים במהותם, גזע אחר. 

עדיין, אפשר למצוא הגיון בטענתה של וופי גולדברג. אז מה אם הגרמנים סברו שיהודים הם גזע בפני עצמו? אם לצטט אותה: 'הם נאצים. למה להאמין למה שהם אומרים?'

יש, אכן, טיעון היסטורי חזק נגד התפיסה שהיהדות היא גזע. החלוקה לגזעים אינה מדעית במיוחד ומתבססת בעיקר על הבניה חברתית, אבל ברור לכל שכאשר משתמשים במושג 'גזע' מתכוונים לסווג אנשים על פי לידתם. אדם לבן לא יכול לטעון שהוא בן לגזע השחור, וניגרי מדורי דורות לא יכול לספר שהוא בן הגזע האסייתי.

ביהדות, עם זאת, אין שום חומות כאלה. גם אם רוב היהודים נולדו יהודים, ישנה דרך סלולה לאדם שאינו יהודי להיהפך יהודי. עצם האופציה של תהליך גיור מפריך את התפיסה שהיהדות היא גזע. אכן, הנאצים רדפו את היהודים מטעמים גזעניים כי תפיסת העולם שלהם חילקה את העולם לגזעים והציבה את היהודים כגזע הנחות מכל והראוי להשמדה. אבל – ובכך גולדברג צודקת – אף אחד לא מכריח אותנו לאמץ לעצמנו דווקא את תפיסת היהדות הנאצית.

אך אם היהדות איננה גזע, מהי באמת? רבים יתנגדו לכך שתקרא דת, שהרי רוב היהודים בימינו אינם דתיים כלל ובכל זאת יהודים במלוא מובן המילה. רובם, כנראה, אם יהרהרו בשאלה הזו, יטענו שהיהדות היא קבוצה אתנית או עם. אולם אם היהדות היא עם – וברוב שנות ההיסטוריה כל היהודים היו בטוחים בכך – מה מקור הבלבול לגביה? למה סברו יהודים במאה התשע עשרה שהם יכולים להגדיר עצמם כ'גרמנים בני דת משה', ולמה יש גם היום מי שטוענים כי ליהודים אין זכות הגדרה עצמית, כפי שאין כזו לאף בני דת אחרת?

עלעול בתחילת התנ"ך מספק לנו את התשובה. היהדות היא אכן עם, אבל היא עם שנוסד על בסיס שונה מכל עם אחר. בעוד רוב העמים התגבשו על בסיס רקע אתני משותף, טריטוריה משותפת, ושפה משותפת – העם היהודי הוא היחיד שקם כדי למלא חזון מסוים מאד. לפיכך, הוא לאום שהוא גם דת. 

את הראיה לכך ניתן למצוא ספר בראשית, כאשר מיד לאחר הבטחת בורא העולם לאברהם אבינו על כך שיצא ממנו עם גדול, מגיע הנימוק להבטחה: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט".

אין אף עם אחר בעולם שהוקם על בסיס כזה. אף עם לא נוצר כי אבי האומה היה מחויב להנחיל דרך צדקה ומשפט – עקרונות דת היהדות – לבניו אחריו. רק העם היהודי קם בצורה כזו: עם שהוא גם דת, לאום שכל מהותו עשיית צדקה ומשפט.