בת המיליונר שוויתרה על הכל כדי להתחתן עם רועה צאן עני

דף הקשר שהגיע עם בני מהגן בשבת האחרונה הזכיר לי מחדש את הסיפור המופלא על רחל אשת רבי עקיבא, אחת הנשים החזקות והמרשימות במסורת היהודית, שהסיפור שלה הוא גם סיפור אהבה יוצא דופן וגם מופת של עצמאות נשית, שרלוונטי עבורנו עד היום הזה, למרות השינוי הדרמטי במעמד האישה ובאופנים שבהן מתנהלות מערכות יחסים בין גברים ונשים.

רחל הייתה בת עשירים. היא הייתה בתו של כלבא שבוע, ששמו מוזכר כמה פעמים בספרות חז"ל, בתור אחד האנשים העשירים והעוצמתיים ביותר בירושלים של הימים ההם. רבי עקיבא, לעומתה, היה רועה פשוט. כלומר, אדם עני, חסר ייחוס וגם חסר השכלה. אולם, רחל פגשה אותו והתאהבה בו. מה היא מצאה בו? התלמוד מספר שהיא ראתה שהוא "צנוע ומעולה". היא זיהתה פוטנציאל.

כבר בשלב זה, הסיפור חורג מתבנית הסיפור הרומנטי בספרות העתיקה.  סיפורים על גבר שמתאהב באישה ממעמד נמוך די נפוצים בתרבות (והם לא בהכרח נחשבים לסיפור רומנטי אלא יותר אות לחולשת הגבר, שמוותר על המעלות של אישה טובה ומחונכת מתוך תאוותו). אולם, המקרה ההפוך, בת אצילים שמתאהבת באיש פשוט, היא תמה הרבה יותר מודרנית. רחל, שגדלה בבית עשיר ומתאהבת ברועה הצאן של אביה כיוון שיש בו משהו אמיתי, משהו צנוע שאין בבית העשיר של אביה, היא דמות שלקוחה כביכול מרומנים עכשוויים, שמעריכים את האהבה האותנטית, את העצמי הכן החשוף מגינונים ונימוסים, על פני אהבה ממוסדת למישהו מהמעמד שלך, שמחזר לפי כל כללי הטקס.

הסיפור ממשיך בכך שרחל אומרת לעקיבא שהיא תהיה מוכנה להתחתן אתו עם הוא יתחייב ללכת ללמוד תורה. עקיבא לא חוטף או מכשף את רחל, אלא היא זו שיוזמת בקשר, וכביכול "מציעה לו נישואין", אך בתנאי שיעשה את רצונה, ויהפוך להיות אדם משכיל. היא לא רוצה שהוא יהיה עשיר, אלא שילמד תורה.

רבי עקיבא מתרצה והם מחליטים להתחתן בלי ידיעת אביה. כשאביה של רחל שומע על ההרפתקאות הרומנטיות של הבת שלו, הוא מתפוצץ מכעס. לא זה העתיד שהוא תכנן עבורה. הבת היקרה שלו, שהוא גידל וחינך וטיפח עם המורים הטובים ביותר, שהוא עשה הכל לגדל אותה בתנאים המושלמים ולתת לה כל מה שרצתה, שלמדה במוסדות הלימוד הטובים ביותר, שיש לה טעם מועדן באומנות וסטייל ונימוסים – היא תלך ותתחתן עם איזה רועה גס ופשוט?! לא יכול להיות. כלבא שבוע הכריז שאם היא מתחתנת עם עקיבא, היא לא תראה ממנו שקל יותר. הוא מוחק אותה מהירושה.

רחל לא נרתעה. היא ויתרה על מנעמי הנוחות בבית אביה, על המסלול הבטוח לחתן חתיך ועשיר ממשפחה מבוססת, על חופשות חשאיות ברוזרטים לאלפיון העליון, שהאדם הממוצע אפילו לא יודע על קיומם, על רכבי יוקרה, בגדי מותגים, ערבי קוקטליים יוקרתיים ונוצצים עם כל המי ומי. בקיצור, על כל מה שרק משפחות עם הרבה מאד כסף ועוצמה יכולות להבטיח. היא פשוט עזבה את הכול והלכה והתחתנה עם רועה עני שהבטיח לה שהוא ילך ללמוד תורה.

לא היה להם כסף בכלל אז הם הלכו לגור במתבן. במקום חדרי המלון המפוארים שהיא התרגלה לבלות בהם, כשצבא משרתים מסדר אחריה ברגע שהיא עוזבת, היא נאלצה לישון על התבן. ובבוקר, עקיבא היה פולה את הקש שנכנס לה לתוך השיער ומבטיח לה שכשיהיה להם כסף, הוא יקח אותה לטיפני'ז של אז, ויקנה לה את התכשיט הכי יקר. אבל רחל אמרה לו – הבטחת, זוכר? אתה הולך ללמוד תורה, לא לעשות כסף.

אז רבי עקיבא הלך. הוא לא הלך ליום אחד. הוא הלך ל-12 שנה... הוא עזב את רחל אהובתו, שעזבה הכל למענו, והלך ללמוד תורה.

לפי המסופר, הוא לא ידע אפילו קרוא וכתוב. הוא הצטרף לחבורה של ילדים וישב יחד אתם, עד שתפס. והוא למד ולמד, עד שהפך להיות אחד מהאנשים המלומדים ביותר בדור שלו.

לאחר 12 שנה, סבר רבי עקיבא שהוא יכול לחזור הביתה. זהו, הוא למד מספיק. הוא קיים את ההבטחה שלו, והגיע הזמן לחזור. הוא הגיע הביתה, וסמוך לדלת, הוא שמע זקן אחד לועג לרחל על מצבה ואומר לה, "עד מתי תמשיכי להתנהג כאילו את אלמנה כאשר בעלך בחיים?". רחל לא התבלבלה וענתה לו: "אם בעלי היה שומע לי, הייתי אומרת לו שימשיך ללמוד עוד 12 שנה". רבי עקיבא שמע זאת, עשה פניית פרסה וחזר לבית המדרש.

בסיומם של אותם 24 שנים, הפך רבי עקיבא לאדם המלומד בדורו. יש לו עשרות אלפי תלמידים והוא הופך לאגדה. סיומו של הסיפור הוא שהוא חוזר הביתה בלווית 24 אלף תלמידים, וכשהוא מגיע לעיר, כל העיר יוצאת לקראתו. והשכנות אומרות לרחל, תבקשי ממישהו איזו שמלה ללבוש. אל תצאי אליו אם הבגדים המרופטים שלך. אך היא אומרת להם, זה בסדר. הוא מכיר אותי. איני מתחפשת עבורו.

כשרחל רואה אותו, היא מגיעה אליו ומחבקת אותו. תלמידיו ההמומים לא יודעים מי זו האישה הענייה הזו שנכרכת על רבם הנערץ, ורוצים לסלק אותה. אך רבי עקיבא מרחיק אותם ואומר להם: "שלי ושלכם – שלה הוא".

אפשר לומר הרבה מאד על סיפור זה ומה שהוא מלמד אותנו על מהי עוצמה נשית. אחת הנקודות המשמעותיות ביותר, שרלוונטיות מאד לזמננו, הוא הניגוד שבין רחל בת כלבא שבוע לרחל אשת רבי עקיבא. בתור בתו של כלבא שבוע, רחל היא האישה המרדנית, העצמאית, שלא נכנעת לתכתיבים מלמעלה אלא עושה מה שטוב לה, מה שנכון בעיניה, ומוכנה להתחתן עם רועה פשוט רק כי היא מוצאת בו איזו כנות ואותנטיות. אולם, בתור אשת רבי עקיבא היא לכאורה האישה הכנועה, הפסיבית, שרק עומדת בצללים של בעלה. היא הדימוי הישן של "מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה".

דומני כי ניגוד זה קיים רק כאשר אנו תופסים את העצמאות והעוצמה כתכלית עצמם. לפי תפיסה זו, רחל ראויה לשבח בשל עצם העובדה שהיא מרדה באביה העשיר והחזק, וראויה לגינוי בשל ההתבטלות שלה כלפי בעלה. אולם, הסיפור של רחל הוא סיפור אחר. מה שעומד במרכז הסיפור הוא הערכים שבהם האמינה רחל, ולא הרצון שלה בעצמאות ועוצמה. רחל לא שאפה להיות עצמאית ובלתי כבולה. היא שאפה למשהו אמיתי וערכי יותר מהחיים העשירים והנוצצים שהיא הכירה בבית אביה. היא רצתה את עקיבא כי היא זיהתה בו תכונות אלו. היא לא ביקשה את העוצמה האישית שלה. המוטיבציה שלה לא הייתה "העצמה נשית" לשם עצם העוצמה.

מה שהיא רצתה היו חיים בעלי משמעות, כפי שהיא הבינה אותם. מה שנתן לה את הכוח לצאת נגד אביה, לוותר על חיי עושר, ואפילו על זוגיות נורמלית, היה המחויבות שלה למטרה. אם כל מה שהייתה מבקשת היה "להיות אישה חזקה" כנראה שהיא לא הייתה מצליחה אפילו בשלב הראשון. היא לא הייתה מנצחת את אביה וודאי שלא הייתה מצליחה לדחוף את אהובה לעשות משהו כה גדול למענה. דווקא המסירות למשהו שמחוצה לה, משהו שגדול ממנה, הביא אותה למצוא כוחות נפש כה עוצמתיים ולהצליח להשיג לבסוף את מה שרצתה.