אם אהיה מושלמת, אצליח למצוא זוגיות

כשהייתי רווקה וחיפשתי זוגיות שנים, מתחת כל אבן ומאחורי כל פינה, האמנתי שאם אהיה ״מיס פרקפט״ אז יגיע האחד שלי. אם אהיה הכי יפה, הכי חכמה, עם העסק הכי מצליח, עם החיוך הכי רחב ומערכות היחסים הכי ״פתורות״ שאין בהן שום משקעים או הפעלה רגשית, אזי בוודאי יגיע האחד שלי. 

מאחר והאמנתי בכל מאודי בתנאי ההכרחי הזה להופעתו של האחד המיוחל בחיי, הקדשתי כל רגע בחיי כדי להפוך ל״מיס פרפקט״. זה היה מלא מאמץ, זה היה מתיש, זה היה מבלבל כי לא לגמרי הצלחתי להבין מהם כל הקריטריונים להפוך ל״מיס פרפקט״, אבל לא הצלחתי לצאת מהלופ הזה. כל דייט שהסתיים ולא הוביל לזוגיות, היה מבחינתי הסימן שעדיין לא הפכתי ל״מיס פרפקט״ ואני צריכה להמשיך לעמול ו״לשפר הופעתי״. 

אני זוכרת שמורת הדרך שלי שליוותה אותי במסע המפרך הזה של חיפוש הזוגיות, עם כל מה שהוא הפעיל אצלי בנפש, אמרה לי לבקש ולהתפלל להכיר יותר את הבורא ואת העובדה שהוא לא דורש ממני תנאים כדי להביא לי משהו טוב לחיי. היא רצתה שאתחזק בביטחון והאמונה בעצמי ובמציאות, שאני ראויה לטוב מעצם היותי אני, ושהעבודה העצמית שלי על ״שיפור הופעתי״ היא מצוינת אבל היא לא התנאי לכך שדברים טובים יגיעו לחיי. 

אני גם זוכרת שאותה מורת-דרך לימדה אותי שעל כל סוגייה ותהייה שעולה בי, על כל לימוד חדש, לחפש את המקור שלו בתורה ובחכמת היהדות ואם אין לו מקור או אחיזה כזו, להטיל בו ספק מאוד גדול. אבל אז הגיעה פרשת בחוקותיי וכמה שהתפללתי לשחרר את התנאי הזה של ״אם אהיה מושלמת אז יקרו לי דברים טובים״, הפרשה אמרה לי אחרת. הפרשה כולה כתובה ובנויה בצורה של תנאי והיא אומרת שחור על גבי לבן: ״אם תפעלו על פי החוקים, יהיה לכם כל הטוב והשפע ואם לא…. אוי ואבוי…״. 

אז איך בעצם כל זה מתיישב עם התפילה להרגיש אהובה וראוייה לזוגיות וטוב בחיי בלי תנאים?

נעשיתי מבולבלת. 

מבולבלת, לא מושלמת בכלל, ועדיין לא בזוגיות.

יום אחד נתקלתי במאמר של משה שרון על פרשת בחוקותיי ושם הוא כתב שמי שמבין את הפרשה בפרט ואת התורה בכלל כמי שמבטיחה שכר על התנהגות טובה ועונש על התנהגות שלילית, הבין את התורה באופן שטחי מאוד. ולא רק את התורה אלא את המציאות כולה. הבורא והמציאות לא עושים לנו תנאים לאהבה ולהענקת השפע. אנחנו לא מקבלים פרס על התנהגות טובה, אנחנו אהובים וראויים לטוב מעצם היותנו אנו אבל, ישנה התנהגות והתנהלות נכונה שתוביל אותנו להשלכות חיוביות בחיינו ויש את ההיפך. 

אמא שאוהבת את הילדים שלה, לא תעשה להם תנאים לאהבתה ולא תעניש אותם על התנהגות שלילית בכך שתמנע מהם אוכל, אוויר או חיבוק חם. היא תעניק להם את כל אלה לא משנה איך הם יתנהגו. עדיין, כאמא אוהבת, התפקיד שלה הוא גם ללמד אותם את חוקי החיים. היא חייבת להם את זה. אם היא לא תלמד אותם איך לחצות את הכביש, היא תסכן את חייהם. אם לא תלמד אותם שיש השלכה לאופן שבו הם אוכלים, מתעמלים, מדברים, חושבים, מנהלים מערכות יחסים ובכלל מתנהלים בחיים, היא תהיה אמא חסרת אחריות שמשאירה את ילדיה תלויים בניסים כדי לשרוד. לכן, מחובתה של אותה אמא ללמד את ילדיה את חוקי החיים ובצד זה להמשיך לספק להם את צרכיהם ולהעניק להם חום ואהבה. 

אז הבנתי שאכן מעצם היותי אהובה וראוייה, חשוב שאלמד את חוקי החיים והמציאות ואשתדל להתנהל על פיהם אבל זה לא התנאי שלי ״לקבל״ זוגיות. המשכתי לעבוד על עצמי ו״לשפר הופעתי״ אבל משהו במטען הנפשי שלי השתחרר. הצלחתי להסתכל על כל רגע בו האחד שלי עדיין לא הופיע בחיי בתור הזדמנות לעבוד עוד על עצמי, ללמוד עוד על החיים, להתכונן טוב יותר לבית שאני עתידה לבנות. כבר לא ראיתי את עצמי כלא ראוייה לאהבה ולא פירשתי את ה״עיכוב״ בזוגיות כתוצאה מכך שאני לא מספיק מושלמת או טובה.  

היום אני נשואה באושר כבר שלוש וחצי שנים, עם שני קטנטנים מתוקים שהתווספו לחיינו. זה קרה אפילו שאני בכלל לא ״מיס פרפקט״. אני מבינה ויודעת עוד יותר שזה לא היה התנאי להביא לי את האחד שלי ושזה לא תנאי לשום דבר. עם זאת, יש לי מניע פנימי חזק יותר לעבוד על עצמי ולהפוך את עצמי לטובה יותר מרגע לרגע ומיום ליום, כי אני מבינה: יש חוקים ויש דרך התנהלות נכונה ומיטיבה, ואני רוצה להכיר אותם ולאפשר לעוד שפע להגיע לחיי.