"שכל העולם יראה ויבין" – הצלם זיו קורן יוצא עם ספר ותערוכה על השביעי באוקטובר

תערוכה חדשה של אחד מבכירי צלמי העיתונות בעולם - זיו קורן, מוצגת במרכז פרס לשלום ולחדשנות שביפו, ובה תיעוד מקיף מהרגעים הראשונים של הטבח בעוטף. בתערוכה, שנקראת "שבעה באוקטובר", נחשפים לראשונה צילומים חדשים של שטח המסיבה ברעים, הרגעים הראשונים של פינוי תושבי העוטף, לוחמי צה"ל בסדיר ובמילואים - והקרבות בעוטף וברצועת עזה. חלק מהצילומים קשים לצפייה. לצד תמונות מודפסות, התערוכה כוללת גם מיצגים דיגיטליים, ובמקביל לה, יצא לאור הספר "שִׁבְעָה באוקטובר" של קורן (זהו ספרו ה-22!)

עדשת המצלמה מנקודת מבטו הייחודית של זיו קורן, מתעדת לאורך שנים אירועים היסטוריים ונושאים הומניטריים בישראל ובעולם, אך דבר לא הכין אותו ל-7 באוקטובר 2023. דבר אחד הוא ידע – הוא חייב לרדת לשטח. זיו לקח את מצלמתו, עלה על האופנוע, והיה מן הצלמים הראשונים שתיעדו, תחת אש, את היום הנורא. מאז, הוא מקדיש את כולו לתיעוד המאורעות בזירות השונות, ועבודותיו מספקות עדות מטלטלת, ייחודית וראשונית מהקיבוצים, מהיישובים ומהערים של עוטף עזה; הוא מצלם את הלוחמים בעזה, את הפצועים בבתי החולים, את משפחות החטופים והמחאות בכבישים, את היישובים ההרוסים והבתים החרבים. כל תמונה מספרת סיפור אחר ועוצמתי, ונותנת לצופה 'אגרוף בבטן' של אימה, כאב ודמעות אבל גם מתעדת את גילויי הגבורה, הנחישות, העוז והתקווה.

חלק מההכנסות מהתערוכה המצמררת, יועברו כתרומה למטה משפחות החטופים. רווחים ממכירת הספר ייתרמו לארגוני הסברה, על מנת להמשיך ולהשמיע את הקולות והסיפורים של האנשים מאחורי התמונות. 

בשיחה עם קורן, שמענו ממנו כיצד הוא רואה את השליחות שלו בימים אלה.

זיו, לא פחדת לנסוע דרומה ב-7.10?

"בוודאי שיש פחד. אם אתה לא מפחד, זה אומר שאתה לא מבין את גודל הסיטואציה שבה אתה נמצא. כשיצאתי לדרך (בשעות הצהריים המוקדמות בשבת קורן כבר הגיע לשדרות. ד.ש.), עוד היינו רחוקים מלהבין את גודל האירוע, אבל זה התפקיד שלי, זה מה שאני עושה כבר יותר מ-30 שנה. אני חייב להגיב, לתעד ולהביא תמונות, גם מזירות קשות ומסוכנות. בשום מלחמה אין לך מידע מוקדם לאן בדיוק אתה מגיע, ואתה לא באמת מבין את הסכנה המוחשית האמיתית. כשצילמתי במחלקות הקורונה בפרוץ המגיפה, הייתי בסכנה. גם לצלם רעידות אדמה ואסונות טבע אחרים זה מסוכן, אבל התיעוד חשוב מאד, בעיקר בעבור הדורות הבאים. ב-7 באוקטובר התחיל האירוע הקשה ביותר של העם היהודי מאז השואה. הבנתי שאני צריך לעשות את הדבר הנכון ולתרום בדרך שלי. אני בתחושת שליחות אמיתית, וזה הדבר הכי חשוב שצילמתי עד היום ובטח עבור ההסברה, שכל כך חשובה."

היו דברים שראית בשטח המסיבה או בעוטף, שהחלטת לא לצלם?

"אני קודם כול מצלם הכול. צילמתי את הגופות, את הזוועות, את הקרבות והיריות. בשטח, אין לי את הלוקסוס לעשות הבחנה מוסרית בין מה נכון לצלם ומה לא. הצילומים שלי מיועדים לכמה מטרות, לא רק לתקשורת, אלא גם לצרכי מחקר, להסברה עולמית ואפילו המשטרה משתמשת בהם כדי להגיש כתבי אישום נגד מחבלי הנוחבה, כשהתמונות הן בבחינת ראיות המסייעות להעמידם לדין.
בדיעבד, מתברר שלא היו בשטח הרבה צלמים, ולכן המחשבה שלי לצלם הכול הייתה נכונה. לאחר מכן, ההחלטה שלי למי לשלוח ומה יתפרסם, תלויה במטרה. עובדתית, יש מעט מאד תיעוד ויזואלי של הימים הראשונים ולו גם בגלל העניין הטכני – הצירים היו חסומים ואי אפשר היה לנסוע דרומה. זה לא היה פשוט." 

יש לתערוכה השפעה על דעת הקהל העולמית?

"התערוכה הנוכחית מוצגת במרכז פרס, אך לפני כארבעה חודשים יצרתי שיתוף פעולה עם משרד החוץ, וצילומים שלי נשלחו לכל נציגויות ישראל בעולם ומוצגים בגדלים ובפורמטים שונים בכ-40 מדינות. כל שגרירות הדפיסה לעצמה את התמונות לתערוכה, ואני יודע שצפו בהן ראשי מדינות, פוליטיקאים, שגרירים ואנשים בעלי השפעה. אני לא יודע לכמת ולמדוד את ההשפעה, אבל אני מניח שעצם קיום התערוכה תורם להסברה העולמית של ישראל.

אני חושב שלתכנים האלה יש הרבה כוח ומשמעות, ואני ממשיך לנסות לייצר שיתופי פעולה נוספים, כדי שהמסרים יהדהדו בכמה שיותר מקומות. במגזר האזרחי אני מוצא אנשים מצוינים, ויחד אנחנו חושבים איך להירתם למאמץ ההסברה ולתרום. נוסף לכך, אני מופתע מאד מהכמות העצומה של אנשים שמגיעים לראות את התערוכה במרכז פרס, ובהם חטופים ששוחררו, משפחות החטופים, חיילים שנפצעו והחלימו ותושבי העוטף. אני מקבל חיבוק מאד גדול מכולם, ומאד מודים לי שתיעדתי הכול." 

אנחנו עדיין בעיצומה של המלחמה. זה לא מוקדם מדי בשביל תערוכה וספר?

"אני לא מסכם כלום, אבל לדעתי זה זמן נכון להציב מראה מול הציבור בישראל ובעולם. אסור לנו לשכוח מה קרה – אזרחים שנרצחו בבתיהם או נחטפו, ילדים שבאו לרקוד במסיבת טבע ולא חזרו משם. אנחנו צריכים להשתמש בכל מה שעומד לרשותנו כדי לעזור. התערוכה היא לא סיכום, אלא נקודת ציון שממחישה תמונת מצב עכשווית ועדכנית, שצריכים להסתכל לה בלבן של העיניים."