אני מחפשת זוגיות שנים. אולי בכלל פספסתי את בן הזוג שלי?

שאלה:

אני מחפשת את הזיווג שלי כבר הרבה שנים. אני מאמינה בלב שלם שהוא יגיע כאשר יבוא הזמן. האם גם הוא מחפש אותי בכזאת אינטנסיביות? איך אדע שזהו הזיווג שלי, שורש נשמתי, החצי השני? האם אין איזה "רואה נשמות" שיכול להגיד לי: ''הנה, זה שלך!'' וזהו? אמרו לי שיש מקובל שאומר לך אם זה הזיווג שלך, ומישהו שבודק לפי הגימטרייה של השמות. אז אפשר להחליף שם וזה יסתדר? קרה לי כמה פעמים שהרגשתי בוודאות שזה הזיווג שלי ובסוף הוא לא רצה. אז טעיתי? או הוא טעה? פספסנו אחד את השנייה?

תשובה:

 ארחיב יותר את שאלתך. היו שנים שבהן לימדתי במדרשה לבנות צעירות, מגוונים שונים של החברה. הנושא מאד העסיק אותן, והן העלו את השאלות הבאות ועוד רבות: אדם התחתן, התגרש והתחתן עם מישהי אחרת. מי הזיווג שלו, השנייה? ואם הוא חי שנה עם הראשונה, והיא נפטרה, והתחתן עם מישהי אחרת, מי הזיווג שלו? ואם הוא חי 40 שנה עם מישהי ואחר כך הם התגרשו, אז היא הייתה הזיווג שלו, או שהוא פספס? ומי שלא התחתנה כל ימיה, האם לא הוכן לה זיווג? יש דבר כזה? או שהיא פספסה? וכשחיו בזמן התנ"ך עם שתי נשים, לפני שזה נאסר, מי הייתה הזיווג שלו?

המקור לכך שלכל אדם יש את זיווגו, ואין כאן אקראיות, הוא בגמרא (במסכת סוטה דף ב) שאומרת: "ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני". כלומר, לכל נשמה שבאה לעולם יש את הנשמה המיועדת לה, וחז"ל הדגישו שזה עוד לפני הלידה, ואפילו לפני ההיריון, כי זו מהות זו חזקה ועוצמתית יותר מעצם הקיום. במסע החיפוש שלך את בוודאי יכולה להבין ולהרגיש עד כמה זה נכון.

רעיון הזיווג מופיע בהרחבה רבה ובהקשרים רבים בספר הזוהר ובספרי המקובלים. רבי נחמן מברסלב מסביר שהזיווג הוא קשרי נשמות, שצריכים לצאת אל הפועל בעולם. קשרי הנשמות מורכבים מאד, ואינן רק זיווג שלם מול זיווג שלם. נתאר לעצמנו רק כמשל את נוסחאות ההרכבים הכימיים, שיש בהם כוחות שונים, משיכות בין אטומים ומולקולות, תהליכים מורכבים, התפרקות ובניה. במקביל לעולם הגוף קיים עולם רוחני, עולם נשמות. גם שם יש כל מיני מערכות מסובכות ומורכבות. יש שתי נשמות שהמפגש ביניהן בעולם הזה יוציא אל הפועל את הזיווג שהיה צריך לצאת אל הפועל. הוצאה מלאה אל הפועל של זיווג זה יכולה להיות בכך שהנשמות האלו הביאו יחד לעולם 4 ילדים, למשל, ואחר כך התגרשו. אין זה אומר שהייתה כאן טעות. הם היו צריכים להיות נשואים על מנת להביא אל העולם את ארבעת הילדים האלו. כעת, בדיעבד הן השלימו את זיווגן. איך הם יידעו? הם לא יידעו, רק כשנפרש את האירועים אחרי מעשה הגירושין, וגם אז נדע רק רמזים.

וכך הסביר רבי נחמן מברסלב: לפעמים זוג מתגרש בלי שהביא ילדים לעולם, והיא והוא הולכים לדרכם, הוא מקים בית חדש, היא מקימה בית חדש. 10 שנים הם חיו יחד בעקרות, עד שהתייאשו מלהביא ילד לעולם. זה היה מיצוי הזיווג שלהם, הם היו צריכים להיפגש, להתחתן, לעבור יחד את 10 השנים, ובכך להוציא אל הפועל את הצורך של הנשמות להיפגש. בכך הסתיימה הוצאת הזיווג אל הפועל. ולפעמים הם חיו יחד רק שנה, הגיעו למסקנה שהם לא מתאימים מסיבה כלשהי, ובזה יצא הזיווג אל הפועל, כך היה צריך להיות. ולפעמים כבר שבוע אחרי החתונה הושלם הזיווג, והם נפרדים לדרכם. זה טראגי, אבל כך נפרש את הדברים אחרי שהם קרו. ולפעמים הם רק התארסו ולא הגיעו לחתונה, היה מתח ומריבה, או שהבחור נהרג במלחמה, שברון לב, אז האם לא היה כאן כלום? הכל טעות?? לא, כך הושלם הזיווג. לא נדע מדוע כך זה היה צריך לקרות, אבל נאמין שזה לא קרה סתם. יתרה מכך. לפעמים, כמו שתיארת, הם היו צריכים להיפגש, להרגיש כמה זה הזיווג שלהם, כמה זה מדויק, וכמה החמצה יש כאן, ובזה הושלם הזיווג, ובאמת לא הייתה החמצה. כך במחשבה בדיעבד. טוב שנפגשנו, וטוב שנמשיך כלאחד בדרכו. לפעמים אפילו לא נפגשו פיזית, אלא קבעו, או חשבו להיפגש, וירדו מזה. בכך הושלם הזיווג. עד היכן הדברים מגיעים? יושב איש עם אשתו במטבח בשעת ארוחת ערב, ועולה בלבבו רעיון: -"מה דעתך שנפגיש את פלוני עם פלונית, הם מה זה מתאימים, הוא כזה, גם היא כזאת..."? אחרי 3 דקות אשתו קוטעת אותו במשפט: "מה פתאום, מה הקשר? אין שום סיכוי שזה ילך. הרי הוא כזה והיא כזאת ו...". הוא יורד מהרעיון, אבל גם המחשבה הזאת לא הגיעה במקרה. בדיבור זה, או במחשבה זו, הושלם המפגש בין הנשמות, הן היו צריכות להיפגש פגישה רוחנית במטבח של משפחת כהן, ובכך הושלם הזיווג.

זה מרגיע, ובדיוק את הרוגע הזה את צריכה. הכל הרבה יותר פשוט. לא צריך מקובלים, שמות וגימטריאות. זה מוריד קצת את המתח של "עוד פעם? אין לי כוח לפגישה", זה מרגיע גם בכך שלא בזבזת את זמנך לריק. אבל איך זה מקדם אותך? הרי זה יכול רק לפרש את הדברים שקרו בעבר, ואין בזה מצפן ומפה להחלטות עתיד. במבט קדימה, צריכה להיות התבוננות מעשית מאד. אז איך זה עוזר? משום שטמונה כאן גם אמירה משחררת מהלחץ להבנת הזיווג, מהידיעה או ההרגשה שזה הזיווג משמים, כי אם דברים לא קורים סתם, אז לא נפגשתם סתם. ומכאן ואילך צריך רק להמשיך. זה משחרר אותך מחשש החמצת הזיווג, כי מה שהיה צריך לקרות, היה בעצם השלמת הזיווג ההוא. זה משחרר מהלחץ שיש בחשיבות ההחלטה של "וואו, החלטה לכל החיים", כי אם תצליחו לזרום יחד, וזה ילך ויתחבר, אז זה בסדר גמור, זה הסימן לזיווג הנכון. אילו זה לא היה כך, לא היית מסוגלת להמשיך. אם זה ברמת ההתלבטות, אז תחיו יחד וכאילו תתלבטו עד 120, זה בסדר, כי מסתבר משמים שזה החיסרון שלו. לכל אדם יש חסרון, והשאלה היא רק אם תוכלי לחיות עם החיסרון הזה, או שתרצי לחפש מישהו עם חסרון אחר.

חז"ל אמרו: "בתך בגרה? שחרר עבדך ותן לה" (גמרא מסכת פסחים דף קי"ג). העבד הוא אדם טוב, אתה מכיר אותו שנים רבות, אבל הוא לא מיוחס. הוא בקושי היה יהודי עד כה, ועם השחרור הוא מתגייר להיות יהודי גמור. הוא לא בן של ולא נכד של... והוא גם לא הכי מוערך בשכונה. ''דמיינתי את בעלי אחרת''! אז מה? כלומר, יש גיל שצריך להשלים בו בשמחה עם המצב שהראשון שנקרה בדרכך הוא הזיווג שלך. טוב, כמובן שהגזמתי, אבל הראשון שזה מעשי לבנות אתו בית. זה הזמן, אומרים חז"ל, לוותר על הרשימה הארוכה, שלא הועילה עד כה, כך הוכח, ולחזור כמעט לצורה שבה היו מתחתנים לפני מאה שנה. להאמין שמי שנקרה בדרכך לא נקרה במקרה. אחד קיבל מסע ארוך, ואחר קיבל מסע קצר, זה בכלל לא שלנו, לא בבחירתנו. ואגב, סוד גלוי הוא שבשעה שמקבלים החלטה כזאת, מופיע פתאום הנסיך. בהתחלה הוא לא ייראה נסיך, אבל לאט לאט הוא יתגלה כנסיך, בעבודה משותפת שלכם, באמונה עמוקה בקשר, ובכריתת ברית אמת ביניכם.

כל המאמר הזה היה צריך להיכתב גם בלשון זכר, אלא שאת היא השואלת. אולי תצליחי להוביל גם ב"צד שלהם" את הכיוון הזה, את האמונה הגדולה הזאת. אבל גם אם לא, הרי עם האחד שיאמין כמוך תזכי לבנות בית במהרה.