תקציר מגילת רות בשפה עכשווית: מסע של חסד ותקווה

בתקופת השופטים התחולל רעב קשה בארץ ישראל. במשפחה מבית לחם שביהודה – אלימלך, נעמי ושני בניהם מחלון וכליון – הוחלט לעזוב את הארץ ולחפש חיים טובים יותר בארץ מואב. אלימלך ואשתו קיוו למצוא פרנסה ולחיות בשלווה במקום החדש.

במהלך השנים, נפטר אלימלך, ונעמי נשארה לבד עם שני בניה. מחלון וכליון התחתנו עם נשים מואביות – מחלון עם רות וכליון עם ערפה. לאחר עשר שנים גם שני הבנים נפטרו, ונעמי נותרה שוב לבד, הפעם עם שתי כלותיה.

נעמי, ששמעה שהרעב בבית לחם הסתיים, החליטה לחזור למולדתה. היא פנתה לכלותיה ואמרה להן לחזור לבית אמותיהן במואב ולהתחיל חיים חדשים. ערפה חזרה לביתה, אך רות סירבה. היא התעקשה להישאר עם נעמי ואמרה: "אַל תִּפְגְּעִי בִּי לַעֲזֹב אֹתָךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ, כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין, עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר, כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי וְכֹה יוֹסִיף כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ."

שתיהן יצאו לדרך ושבו לבית לחם. שם, אנשים זיהו את נעמי ושאלו אם זו היא. נעמי, כואבת וצערה, ביקשה שיקראו לה מרה, כי אמרה שאלוהים המר לה בחייה.

רות ונעמי היו זקוקות לאוכל, לכן רות הלכה ללקט שיבולים בשדה של בועז, קרוב משפחה של נעמי. בועז שם לב לרות ושאל על זהותה. לאחר שנאמר לו שהיא הכלה המואביה שנשארה עם נעמי, הוא דאג לה במיוחד, הציע לה לשתות מים ולעבוד עם נערותיו. בועז העריך את נאמנותה של רות לנעמי ושיבח אותה על כך.

רות סיפרה לנעמי על בועז, ונעמי ראתה הזדמנות לגאולה עבור רות. היא יעצה לה ללכת לשדה של בועז בלילה ולשכב לרגליו לאחר שיסיים את עבודתו. רות עשתה כך ובועז גילה אותה שם. הוא הבין את כוונתה וקיבל על עצמו לגאול אותה, אך ציין שיש קרוב משפחה אחר שיש לו זכות קודמת.

למחרת, בועז נפגש עם הקרוב האחר בשער העיר והציע לו את הגאולה. הקרוב ויתר על זכותו, ובועז רכש את השדה ונשא את רות לאישה. נעמי הייתה מלאת שמחה ונחת, שכן רות ילדה בן, והנשים בשכונה אמרו לנעמי שיש לה גואל ושמו יהיה נודע בישראל. הן בירכו אותה על התינוק ואמרו: "יְהִי שֵם בְּיִשְׂרָאֵל, וִיהִי לְךָ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ וּלְכַלְכֵּל אֶת זִקְנָתֵךְ, כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר אֲהֵבַתֵךְ יְלָדָתוּ, אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה לָךְ מִשִּׁבְעָה בָּנִים."

בנם של רות ובועז נקרא עובד. עובד היה אביו של ישי, וישי היה אביו של דוד המלך, וכך נכנסה רות המואביה לשושלת המלכותית של עם ישראל.

מגילת רות היא סיפור של נאמנות, אהבה וחסד. זהו סיפור על נשים חזקות שהתגברו על קשיים ועל אובדן, ובזכות נאמנותן ואהבתן זו לזו, הן בנו יחד חיים חדשים. סיפור זה מלמד אותנו על חשיבות המשפחה, החסד והנאמנות, ועל כך שמהגרים יכולים להשתלב ולהיות חלק בלתי נפרד מהחברה, תוך שהם מביאים איתם ערכים חשובים. רות המואביה הפכה להיות אחת מהדמויות המרכזיות בהיסטוריה היהודית, והיא סמל לנאמנות, חסד ואמונה.