
"גם כששכב על הרצפה עם ידיים כפותות – בר חשב על אחרים"
בר קופרשטיין, שנחטף ממסיבת הנובה ברעים, יכול היה להציל את עצמו אבל בחר להישאר בשטח ולטפל בפצועים. אימו, ג'ולי קופרשטיין, פרסמה בקשה נוגעת ללב: למצוא מתנדב שיניח את התפילין שלו במקומו עד שיחזור
- גיא פישקין
-
אא
בר קופרשטיין נחטף ממסיבת הנובה ברעים בבוקר השביעי באוקטובר. בר, שחגג 22 אביבים בפסח האחרון, השתדל מאוד להניח תפילין בשנים האחרונות, כשהוא מגדיר את עצמו כמי שמחובר ליהדות בנימי נפשו. אותו קשר עמוק לדת התהדק בהשראת אימו, ג'ולי, ובמיוחד בשל מציאות משפחתית מאתגרת אליה נקלע.
בר הוא הבן הבכור מבין חמישה, 'ילד של נתינה' כפי שמגדירים אותו סובביו, ומי שנאלץ בשנים האחרונות להתבגר בין רגע. זה קרה לאחר שאביו (טל), פרמדיק איחוד הצלה, נפצע באורח קשה מאוד בתאונת דרכים בעת שנהג על אמבולנס בדרך להחייאה של ילדה צעירה. במשך תקופה ארוכה שהה האב בטיפול נמרץ, ובהמשך בשיקום, בעוד שבר הירבה לסעוד אותו במסירות מעוררת השראה.
"בר לקח מהר מאוד את העניינים לידיים", מספרת האם ג'ולי בראיון מיוחד עבור VLU, תוך שהיא מרבה לשבח את תפקודו של בנה לאורך תקופה של כחמש שנים מורכבות במיוחד.
לדבריה: "בר הבין, מבלי שאף אחד ביקש ממנו, שמוטלת עליו כעת אחריות גדולה. הוא לקח את המושכות ולמעשה טיפל בכל ענייני הבית והפרנסה. מצד אחד הוא סעד את אביו מא' עד ת', והיה שם בשבילו לכל עניין. במקביל, הוא היה זה שהחזיק את העסק המשפחתי בתחום המזון המהיר, ועוד עבד בשתי עבודות כדי לכלכל את הבית. הוא אפילו היה הולך לאסיפות הורים של אחיו הקטנים. עד כדי כך הוא היה מסור. הוא פשוט היה העוגן של הבית, מה שאפשר לי לשהות לצידו של בעלי, טל".
ג'ולי החלה לפני כשלוש עשרה שנים תהליך תשובה באופן פרטני. תהליך זה השפיע עמוקות גם על בר אשר גדל לתוך בית בו הרוח היהודית נתנה את הטון. היא מספרת שמדי בוקר בר היה נוהג להניח תפילין, ובימי שישי גם פוקד את בית הכנסת. "היהדות הייתה חלק בלתי נפרד ממנו", היא אומרת תוך שהיא משחזרת את אחת השיחות האחרונות לפני החטיפה. "בר התקשר לומר שבת שלום מאזור המסיבה והבטיח שלא ייסע בשבת, מתוך מקום של כבוד להורים וידיעה של כמה זה חשוב לי כאישה מאמינה. הוא הגיע למסיבה על מנת לעבוד כסגן קב"ט ולסייע לפרנסת המשפחה. בסופו של דבר, אחרי כל מה שקרה, הוא נאלץ לנסוע בשבת כפיקוח נפש על מנת להציל אנשים במסיבה".

גיבור על מלא
בפרק ד' במסכת סנהדרין נאמר כי 'כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו'. בהקבלה לשביעי באוקטובר, בר, שיכול היה להימלט ואולי להציל את עצמו, אזר אומץ והצליח להציל חיים של רבים.
"06:30 בבוקר, שבת. החלו אזעקות אצלנו בחולון. אחרי שהתעשתנו מעט, הבנו שבר נמצא בדרום ומיד התקשרנו אליו", משחזרת ג'ולי את רגעי האימה של אותו בוקר מטלטל. "בשיחה הראשונה איתו הוא נשמע שקול ורגוע יחסית. כעבור חצי שעה שוב ניסינו לחייג אליו. הפעם הוא כבר נשמע אחרת. משהו בטון הדיבור שלו הבהיר לי שמשהו לא תקין".
ומה קורה לאחר מכן?
"מאותו רגע מאות אנשים ניסו להשיג את בר בטלפון. משפחה, חברים, אבל הוא לא היה זמין. בדיעבד, מסתבר שבאותם רגעים הוא פתח ממש חפ"ק של עזרה ראשונה בשטח. כחובש קרבי וחובש במד"א, הוא ביצע חוסמי עורקים בשטח, ובהמשך גם הצליח להבריח מבלים מהמסיבה ברכב העבודה שלו לאחד המושבים הסמוכים. בערך בשעה 12:30 יצא הסרטון המפורסם שלו שוכב על הרצפה עם ידיים כפותות. גם בסרטון הזה שומעים אותו צועק שיטפלו בחבר שלו, אגם בוחבוט, שהיה פצוע. אני מדברת על זה ומצטמררת. איך גם ברגעים הנוראיים האלה, הוא קודם כל חשב על אחרים. זה בר".
הוא יכול היה להציל את עצמו?
"מעדויות שהגיעו אליי מניצולים מהמסיבה בהמשך, הבנתי שבר יכול היה לכאורה להציל את עצמו. סיפרו לי שלא עניין אותו שום דבר. תוך כדי אש כבדה, יריות ונפילות של רקטות במרחב, הוא הספיק לדבר עם הורים מבוהלים של מבלים מהמסיבה, והמשיך לנסות להעניק טיפול רפואי בשטח".
בסוף, יהיה טוב
לאחרונה החליטה ג'ולי לעשות מעשה. בתעצומות נפש גדולות כתבה הודעה קצרה בווטסאפ, בה סיפרה כי היא מעוניינת לתרום את התפילין האישי של בר ליהודי אשר אינו מניח תפילין, על מנת שיוכל לזכות אותו ולהניח במקומו, עד שישוב חזרה.
"היה לי חשוב שמישהו יוכל להניח את התפילין של בר על מנת לזכות אותו בתקופה הזו, לאחר שהזכות הזו נבצרה ממנו", היא מספרת. "הרעיון הזה תפס תאוצה מהר מאוד גם באמצעות עמותת ''איילת השחר''. בעזרתם הדפסנו נרתיק תפילין עם שם של כל אחד מהחטופים, שבהמשך הועברו למתנדבים מכל הארץ. המיזם הזה התפתח אפילו לכדי 'בר תפילין' שהוקם בכיכר החטופים, בו עוברים ושבים יכולים להניח תפילין ולזכות את החטופים. זה מאוד מרגש אותי".

מי לקח את התפילין של בר?
"האמת היא שהגיעו אליי עשרות פניות מאוד מרגשות. בסופו של דבר את התפילין לקח אליו יהודי יקר שביקש להישאר אנונימי. הוא מקפיד לשלוח לי בכל בוקר תמונה שלו מניח. הוא נוהג לכתוב לי 'בוקר טוב. בעזרת השם, זוהי הפעם האחרונה.
"אני מבקשת לנצל את ההזדמנות שניתנה לי ולבקש מכל מי שקורא את הכתבה הזו ובכלל. אנא התפללו לשלום ולהשבת כל החטופים – ובכללם בני, בר אברהם בן ג'וליה קופרשטיין. שנדע ימים טובים יותר".