ההצגה חייבת להימשך - בעתיד ישתתף בה גם החטוף ששוחרר

קצת יותר משלושה חודשים חלפו מאז שב לואיס הר הביתה במבצע הירואי של כוחות צה"ל. לואיס, שנשבה יחד עם בני משפחתו מקיבוץ ניר יצחק בבוקר 'השבת השחורה' חולץ כזכור בראשית חודש מרץ יחד עם גיסו, פרננדו מרמן, בפעולה מעוררת השראה, כחלק מהמאמצים להחזרת כלל החטופים והחטופים בחזרה לביתם.

לואיס (70), רקדן ואמן בכל רמ"ח איבריו, משתייך מזה שנים לקבוצת התיאטרון לוגון – אופרה קלה בנגב, המאגדת חובבי מחזות זמר, מוסיקה ואמנות גם יחד. הידיעה על חטיפתו של לואיס, הנחשב לאחד מהכוחות המניעים של החבורה לאורך השנים, הותירה את חבריו הקרובים בהלם מוחלט.  

"מרגע שהשמות החלו לרוץ, החשש לחייו של לואיס היה כבד", מספר בראיון מיוחד ל-VLU יעקב אמסלם, במאי הקבוצה וחברו של לואיס, שעד לרגע החילוץ היה חרד לגורלו. "לואיס היה ונשאר חבר אמת שלי ושל רבים אחרים בלהקה. אדם מיוחד במינו עם לב ענק, כזה שסיפק שתמיד ערך מוסף במופעים השונים שהיינו מעלים".

על אף העובדה שמדובר בלהקה המופיעה בשפה האנגלית, לואיס הצליח בחינניות להתבלט בזכות כישורי הריקוד והמשחק שלו, כשהוא מתגבר פעם אחר פעם על מכשול השפה. "פעם אחת הופענו יחד עם המחזמר 'דון קישוט' בספרדית. זו הייתה הפעם הראשונה שלואיס, ארגנטינאי במקור, יכול היה סוף סוף לקבל תפקיד ראשי במחזה עם מונולוג משמעותי בשפת האם שלו. הוא היה מאושר עד הגג", משחזר יעקב בערגה.

בחזרה לשביעי באוקטובר. יעקב מספר כיצד התמודדו בלהקה עם ההבנה כי אחד מעמודי התווך של החבורה המוסיקלית מצוי בשבי חמאס, מרחק של כמה קילומטרים מהגבול בתוך רצועת עזה. 

"להגיד שדאגנו זה אנדרסטייטמנט. לאורך כל התקופה התפללנו לחדשות טובות. אני לא אשקר. ברמה האישית, לא תמיד הייתי אופטימי, אבל אני מאושר שהתבדיתי. מרגע ששמענו את הבשורה, אף עין לא נשארה יבשה. לא זוכר מתי התרגשתי כל כך בחיים".

יצא לכם להיפגש מאז שהוא שב?

"כל הקיבוץ (ניר יצחק) של לואיס מפונה, כך שהוא לא נמצא באזור. ובכל זאת, ערב אחד הוא הופיע למפגש של החבורה. הוא הגיע לבד עם הרכב שלו, בערך חודשיים אחרי שהשתחרר. קשה לי לתאר במילים את ההתרגשות של כולנו באותם רגעים. צחקנו ובכינו יחד".

אילו חוויות הוא מספר?

"את רוב הדברים ששמענו אשאיר בינינו. מה שכן אני יכול להגיד הוא שהדמיון היה זה שהצליח להחזיק אותו. כאמן בנשמתו, הוא סיפר שהרבה פעמים עצם היכולת לדמיין ולברוח למחוזות אחרים בתוך הראש, הפיחה בו אופטימיות למרות הסיטואציה הבלתי אפשרית שהוא היה נתון בה".

יש סיכוי שהוא יחזור להופיע בעתיד יחד איתכם?

"ללואיס יש מקום של כבוד מתי שרק יחפוץ. ברגע שהוא יחזור להתגורר באזור, במהרה בתקווה, אני רוצה להאמין שזה יקרה. כולנו מחכים לו בכיליון עיניים".

על תיאטרון, קיבוץ גלויות ומה שביניהם

קבוצת התיאטרון לוגון קיימת כאמור מזה שלושה עשורים. מדובר בקבוצה גדולה של עשרות משתתפות ומשתתפים, כאשר חלק לא מבוטל מהם מתגוררים ביישובי העוטף.

אחד מהם הוא כאמור יעקב, המתגורר מזה כ-30 שנה במושב יבול שבמועצה האזורית אשכול, המרוחקת קילומטרים בודדים מרפיח. בשיחה עימו הוא מגולל את הלך הרוח שלו ושל יתר חבריו לתיאטרון, החווים אתגר יום-יומי. 

"ביבול אנו כ-80 משפחות סך הכל בישוב. מיד אחרי השביעי באוקטובר, פונינו כולנו לאכסניית נוער במצדה. בחודשים האחרונים החלה חזרה, בעיקר של הוותיקים. מצד שני, הפעולה העצימה של כוחותינו ברפיח מורגשת כאן היטב. הבית כולו רועד, כל מה שעל המדפים נופל, והמציאות עצמה כלל לא פשוטה, בלשון המעטה. מצד שני, גם לחיות חצי שנה במלון זה לא קל".

יעקב הוא גם בין המייסדים של תיאטרון עוטף הנגב הפועל במסגרת המועצה האזורית אשכול, אשר האג'נדה שלו נועדה להוכיח כי יש חיי תרבות שוקקים גם מחוץ למטרופולין גוש דן, בפריפריה הרחוקה.

עד כמה התיאטרון מסייע לקצת אסקפיזם בימים מורכבים אלו?

"אספר לכם משהו. אחרי השביעי באוקטובר, לא הייתי מסוגל לעשות כלום. במשך יותר מחודשיים חדוות היצירה שלי פשוט נעלמה. דווקא כשהבנתי שהקבוצה שמורכבת מקיבוץ גלויות אמיתי של חברים וחברות שהגיעו ארצה ממדינות שונות, מתגבשת שוב ומעוניינת להרים הפקה מחדש, עבורי ועבור רבים כאן בעוטף זו הייתה ממש אפשרות לנשום מחדש. השעתיים הללו של החזרות, העלייה על הבמה וההתנתקות מכל הרעשים שמסביב, זהו מבחינתי האסקפיזם המושלם שעושה טוב לנפש".

אגב, המחזמר שהעלתה הקבוצה נקרא 'איך להצליח בעסקים מבלי להתאמץ' ומופיע בימים אלו בשורה של ערים ברחבי הארץ, ביניהם אופקים, מודיעין, ירושלים, רעננה, נתניה ובאר-שבע.

ומה לגבי לואיס? יתכן ובאחד המופעים הבאים נשוב לראותו חוזר ומפזז להנאתו על הבמה.

ועד אז, צוות VLU מייחל לשובם של כלל החטופים והחטופים. עכשיו!