נמאס לי לדפוק את הראש בגג של הרכב!

כמה חודשים לפני שהגיעה לעולם בתי השנייה, החלטנו שאנחנו רוצים להשתדרג עם הרכב ולהתאים אותו לאורח חיינו החדש. קנינו רכב עם גג נמוך מאד, ושכחנו לקחת בחשבון שנצטרך להכניס אליו אנשים קטנים. מאז, בכל פעם שאנחנו מכניסים את עצמנו ואת הילדים לרכב, אנחנו דופקים למישהו את הראש, כי כפי שכתבתי, הגג נמוך מאוד. זה מתסכל ומעצבן וכמה פעמים מצאתי את עצמי דופקת על גג הרכב בעצבים אחרי שדפקתי בו את הראש שלי, בהמשך לבוקר מאתגר מדי עם הילדים.

בוקר אחד התעוררתי אחרי שהכנתי את עצמי כבר מהלילה לדפיקת הראש. דיברתי עם עצמי בלילה ואמרתי: ״מחר את תנסי לקום קצת לפני הילדים ולהתארגן בנחת. אולי תצליחי, אולי לא. אחר כך את תנסי לארגן את הילדים בסדר הבא (ופירטתי לעצמי את הסדר ואת הפעולות שאבצע), אולי תצליחי, אולי לא. אחר כך, אתם תרדו במדרגות ותצאו מהבית. אולי זה יעבור בקלות, אולי פחות. ואחר כך, את תכניסי את הילדים ממש בתשומת לב לרכב ותתכופפי ממש נמוך, בלי להתעצל ו…אולי תצליחי במשימה ואולי לא, אולי את תדפקי את הראש (שלך או של אחד הילדים). נשתדל מאוד שזה לא יקרה, אבל אם זה יקרה, פשוט תנשמי עמוק ותורידי את הראש".

אחרי השיחה הזו, התעוררתי בבוקר והשתדלתי לפעול על פי ההנחיות שרשמתי לעצמי בראש וכל פעולה ש״השתבשה״ נשמתי עמוק והזכרתי לעצמי שגם ה״שיבושים״ היו חלק מהתכנית שלי, הכנתי את עצמי לכך שהם אולי יקרו. כשהגענו לאוטו, התכופפתי נמוך נמוך והכנסתי בסבלנות רבה את כולם לאוטו, חגרתי אותם, נכנסתי בעצמי וליטפתי קצת את הגג של האוטו עם הראש (כמעט דפקתי את הראש) ושוב נשמתי. זה בסדר. התכוננתי לזה וידעתי כבר מצבים כואבים מאלה.

וכך, הבוקר עבר לו באופן הרבה יותר נעים מהבקרים הקודמים.

אולי ככה נראית ענווה?

לקראת חג שבועות שחל לפני שבוע, למדתי שיעור של ימימה והיא דיברה שם על השיבולים. היא לימדה שאפשר ללמוד מהשיבולים על ענווה כי כשהן ״מרגישות״ סערה שעומדת להגיע, הן מרכינות את הראש. באופן זה, אפילו שהן חלשות, הסערה לא שוברת אותן.

אם ככה, אני חושבת שהצלחתי ליישם בהצלחה את ״חוק השיבולים״ הזה באותו בוקר. הצלחתי להוריד את הראש, תרתי משמע.

אני מאחלת לעצמי ולמי שקורא את השורות האלה, להצליח ליישם את ״חוק השיבולים״ או אם תרצו לקרוא לו ״חוק הרכב עם הגג הנמוך מאוד״ בכל תחום בחיינו. לאחר שהתנסיתי בו בהצלחה באותו הבוקר, אני חושבת שהמשמעות שלו היא לא לשתוק ולא לצעוק, לא לקחת צעד אחורה או שני צעדים קדימה מבלי לצפות לכלום… המשמעות שלו היא להתכונן לתרחיש הרצוי ביותר עבורנו, אבל להכין את עצמנו לכך שייתכן ויקרו עוד אלף תרחישים אחרים ושזה בסדר. להזכיר לעצמנו בכל שלב בדרך את התרחיש הרצוי, ולהמשיך לפעול למענו. ואז, בכל שלב כשדברים לא קורים כפי שציפינו, להוריד את הראש.

כך בכל רגע מחדש.

להרים ראש- להתכוונן על התרחיש הרצוי ואז - להוריד ראש ולהסכים לתרחישים נוספים.

ושוב להרים ראש.

ושוב להוריד.

ככה גדלים גם בני אדם, לא רק שיבולים.