למה נהוג לכתוב 'הי"ד' אחרי שמותיהם של יהודים שנהרגו בשל יהדותם?

בשבוע שעבר עלה לכותרות מאבקה של משפחת יודיקין לחרוט את המילים "הי"ד" על מצבת בן משפחתם, סרן ישראל יודקין, שנפל בקרב ברצועת עזה. נוסח זה אינו הנוסח הרשמי של מצבות חללי צה"ל, ובשל כך, צה"ל סירב לאשר זאת. משפחת יודקין טענה מנגד כי זהו נוסח מסורתי ועל הצבא לכבד את בקשתם, מתוך הוקרה למשפחות הנופלים ולרצונותיהם.

סאגה זו הגיעה עד לדרגים הגבוהים ביותר, כאשר לעת עתה, בהיעדר פתרון בהישג יד, הונחה על קבר הנופל מצבה חלקה, ללא כיתוב כלל. בינתיים, מספר חברי כנסת מבקשים לפתור זאת באמצעות חקיקה שתאפשר להוסיף את ראשי התבות "הי"ד" – ה' יקום דמו, על מצבות של חללי צה"ל ובסמוך לשמם.

בחלק מכלי התקשורת, הוצג העימות בין משפחת יודקין לצה"ל כעימות סביב מידת ההתחשבות הנדרשת בדרישות המשפחה ואפילו נוצר רושם כאילו צה"ל מתנגד עקרונית להוספת המילים "הי"ד" על מצבות צבאיות. אולם, חשוב להבהיר כי הוויכוח לא נסוב על כך. הנוסח של מצבות צה"ל קבוע בחוק. בכל מצבה, יש אזור אישי שבו המשפחה יכולה להוסיף מילים משלה. צה"ל הציע למשפחת יודיקין להוסיף את המילים "ה' יקום דמו" באזור האישי שאת נוסחו קובעת המשפחה, אך זו התעקשה כי ברצונה שראשי התבות "הי"ד" יופיעו בסמוך לשם החלל. צה"ל טען כי אין מסמכותו לאשר זאת, כיוון שהחוק קובע את נוסח המצבות. אם רוצים לשנות זאת, יש צורך בחקיקה.

אם הנושא היה התחשבות ברצונות האישיים של המשפחה, קשה להבין את עמדת משפחת יודקין. הסיבה לכך שישנו חוק הקובע את נוסח המצבות הצבאיות הוא בדיוק למנוע מצב של חוסר אחידות ואף חוסר כבוד, שבו כל אחד יכול לכתוב כרצונו על המצבה. מצבות צבאיות, כמו כל היבט אחר של החיים הצבאיים, אינם עניין של טעם אישי. חייל לא יכול להחליט איך להתלבש ואין לעמוד. כיוצא בו, גם בתי עלמין צבאיים עובדים עם סטנדרטים נוקשים: גודל ומראה אחיד למצבות, גופן אחיד, מבנה טקסטואלי אחיד, שמותיר למשפחה מקום לחרוט על המצבה כמה מילות זיכרון אישיות אמנם, אך במסגרת הדפוס הצבאי הנוקשה.

מאיפה זה בא?

הפולמוס אודות הוספת המילים "הי"ד" לאחר שם החלל משקף אפוא עניין אחר. לא מדובר ברגישות אישית, ואפילו לא בחובה דתית. אין אף הלכה שאומרת כי חובה לכתוב "הי"ד" על מצבה של חייל. מדובר כאן בהתנגשות בין השקפות. משפחת יודקין לא משקפת דרישה אישית שלה, אלא השקפת עולם שלמה. הם מבטאים ציפייה שהנוסח האחיד על מצבות צה"ל יישא את הכיתוב "הי"ד" בסמוך לשם הנופל, ולמצער, שתהיה זו אחת האופציות שהמשפחות יוכלו לבחור ביניהם.

בשורות הבאות לא אבקש כמובן להכריע בשאלה זו, שמעצם טבעה דרושה להכרעת המחוקק (מה שאכן קורה בימים אלו). אולם, ארצה לדבר מעט על משמעות המילים "ה' יקום דמו" ומדוע נהוג במסורת היהודית להצמיד אותם לשמותיהם של יהודים שנרצחו על היותם יהודים.

מקורם של המנהג לכתוב "הי"ד" על מצבות של יהודים שנהרגו בשל יהדותם, או כפי שנהוג לכנות זאת "נהרגו על קידוש ה'" אינו לגמרי ברור. האזכורים הראשונים בספרות היהודית למנהג זה הם במאה ה-16, וניתן למצוא מצבות עם כיתוב זה מתקופה זו בערך. עם זאת, עצם הרעיון של הפניית בקשת הנקמה אל הקב"ה קדום הרבה יותר.

תפילת "אב הרחמים" מעלה על נס את מוטיב הנקמה על פגיעה בעם ישראל. תפילה זו חוברה בעקבות מסעי הצלב, והיא מעין הזכרת נשמות לקהילות שנחרבו במאורעות אלו. תפילה זו נאמרת עד היום בקהילות אשכנז לפני תפילת מוסף של שבת, ועם עד לאחרונה חשבנו שראוי לכוון בה גם על העבר הקרוב של חורבן יהדות אירופה בשואה, כעת ניתן להוסיף לכך למגינת לב גם את קהילות יישובי העוטף:

אָב הָרַחֲמִים שׁוכֵן מְרומִים. בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים הוּא יִפְקוד בְּרַחֲמִים הַחֲסִידִים וְהַיְשָׁרִים וְהַתְּמִימִים. קְהִלּות הַקּדֶשׁ שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמותָם לא נִפְרָדוּ. מִנְּשָׁרִים קַלּוּ וּמֵאֲרָיות גָּבֵרוּ לַעֲשׂות רְצון קונָם וְחֵפֶץ צוּרָם. יִזְכְּרֵם אֱלהֵינוּ לְטובָה עִם שְׁאָר צַדִּיקֵי עולָם. וְיִנְקום לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ. כַּכָּתוּב בְּתורַת משֶׁה אִישׁ הָאֱלהִים. הַרְנִינוּ גויִם עַמּו כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּום וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתו עַמּו: וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמר. וְנִקֵּיתִי דָּמָם לא נִקֵּיתִי וַיהוָה שׁכֵן בְּצִיּון: וּבְכִתְבֵי הַקּדֶשׁ נֶאֱמַר לָמָּה יאמְרוּ הַגּויִם אַיֵּה אֱלהֵיהֶם. יִוָּדַע בַּגּויִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ: וְאומֵר, כִּי דורֵשׁ דָּמִים אותָם זָכָר לא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים: וְאומֵר, יָדִין בַּגּויִם מָלֵא גְוִיּות מָחַץ ראשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה. מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה עַל כֵּן יָרִים ראשׁ.

תפילה זו מכילה שני חלקים לא שווים. הראשון הוא בקשה שאב הרחמים יפקוד ויזכור את אותם קהילות קודש. השני – בקשת נקמה. חלק שני זה הוא עיקרה של התפילה, ומחברה דואג לתמך את בקשת הנקמה במובאות רבות מהתורה, מהנביאים ומהכתובים, כביכול מבקש הוא להוכיח שזו היא בקשה ראויה.

מה אנו יכולים ללמוד מבקשת נקמה זו? נקמת דם כשלעצמה היא אחד המנגנונים החברתיים העתיקים ביותר. בתרבויות רבות נמצא מעין מנגנון פיצוי לפיו "דם יענה בדם". אם מישהו ממשפחה אחת שופך את דמו של מישהו ממשפחה אחרת, המשפחה הנפגעת צריכה לקחת נקמה במשפחה הפוגעת, ולרצוח בתגובה בן משפחה אחר. אנו מכירים מנגנון נקמה זה מהסביבה הקרובה, אך עד לא מזמן, היה הייתה נפוצה גם במערב. מרק טווין ידע לספר בהומור על תופעה לא משעשעת זו, כפי שהיא באה לידי ביטוי בקרב מתיישבים במערב התיכון בארה"ב. כיוצא בו, בתי האצולה באירופה היו כרוכים בחשבונות דמים רבים למשך דורות, כתוצאה ממנגנון נקמת דם זה.

יש דין ויש דיין

האם לכך אנו מכוונים בבקשת הנקמה? איני חושב כך. התורה, במערכת שלמה של חוקים הנוגעים להסדרה משפטית של מקרה רצח, מנסה לבער את מעגל הדמים הבלתי נגמר הנולד מנקמות דם. קודם כל, היא מוסרת את דינו של הרוצח לבית הדין. הוא, ולא בני משפחת הנרצח, אמור לבצע את הדין ברוצח. שנית, היא נלחמת במנגנון הכופר, שנועד לכאורה לעצור את מעגל הדמים, אך בפועל משמר אותו. שלישית, היא מקימה ערי מקלט לרוצח בשגגה, שמעניקות לו הגנה וחסינות.   

למעשה, הבקשה "ה' יקום דמו" מעבירה את נטל הנקם מהאדם אל אלוהים. אין זה תפקיד האדם לדאוג להוציא לפועל את הנקמה, אלא זהו תפקידו של אלוהים.

מדוע אם כן לבקש נקם בכלל? אם התורה מנסה לבער את מעגל הדמים של נקמת הדם, אולי זה אומר שהיא נגד נקמה באופן כללי? כנגד תהיה זו מביא מחבר התפילה את כל הפסוקים הנזכרים, שמכולם עולה מסר אחד: בקשת הנקם היא בקשת צדק, בקשת דין.

האדם שקנאת הצדק בוערת בו לא יכול להסכין למצב שבו הצדיק סובל ונענש, והרשע מסתובב שלו ושאנן, זוכה לכבוד ותמיכה בינלאומיים, משתתף בפגישות דיפלומטיות רשמיות, כביכול הוא חבר לגיטימי בחברה האנושית. דבר זה גורם לאדם לזעוק:

אֵל נְקָמוֹת ה' אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיַע. הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים. עַד מָתַי רְשָׁעִים ה' עַד מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ. יַבִּיעוּ יְדַבְּרוּ עָתָק יִתְאַמְּרוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן. עַמְּךָ ה' יְדַכְּאוּ וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ. אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ. וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּהּ וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב.

בקשת הנקם מאלוהים היא בקשת צדק, שנובעת מתוך אמונה שהעולם הוא מקום טוב ואלוהים שופט צדק, ולא יכול להיות שאנשים רעים ואכזרים יתעמרו בצדיק ולא יבואו על עונשם. כשאנו אומרים על חייל קדוש שנפל בהגנתו על העם היהודי ומדינת ישראל "ה' יקום דמו", אנו קוראים לצדק להופיע, ומבקשים שהטוב ינצח את הרע והאור את החושך.