למה האורתופד הרשה לי להשתתף רק בשיעורי פילאטיס, ומה למדתי מהחוויה הזו

תפריט מאוד מוקפד ודל קלוריות. אני לא אזוז ימינה או שמאלה בשגרת הכושר או התזונה שלי וככה ארזה ואתחטב כמה שיותר מהר!״ ככה הצהרתי בפני עצמי כשהשתחררתי מהצבא עם עשרה ק״ג שהתווספו אליי מרגע הגיוס.

הייתי בחורה חסרת סבלנות בת 21 שחלמה להיות מאמנת כושר עם ריבועים בבטן ורציתי להגיע לשם כמה שיותר מהר, אז עשיתי כל מה שאני יודעת ואף יותר מזה למען היעד הנכסף.

״תראי לי את מערכת השעות של הסטודיו בו את מתאמנת״, אמר לי האורטופד. הגעתי אליו אחרי שלושה חודשים בתוך שיגרת הכושר והתזונה האינטנסיביים מאד שקבעתי לעצמי, עם כאבי גב ומשהו שהרגיש כמו דלקת בעקב. ״אלה האימונים שאת לא יכולה להכנס אליהם עד להודעה חדשה... רק בפילאטיס ומתיחות מותר לך ואף מומלץ להשתתף, עד שהכאבים יחלפו״, ככה הוא החליט. עד להודעה חדשה - רק אימונים ״עדינים״ ללא קפיצות או מאמץ אינטנסיבי ומהיר מדי.

הרגשתי ששלחו אותי לעונש. איך אני אגיע ליעד שלי עם אימונים כאלה ״עדינים״?

באותה תקופה לא הכרתי את ההדרכה של הרמב״ם בנוגע לפעילות גופנית. הרמב״ם אמר שאדם צריך להתאמן ״לשעשוע הנפש״. כלומר, באופן שלא מאמץ ומתיש יותר מדי את הגוף אבל כן מוציא אותו מאיזור הנוחות שלו ואף גורם לו למידה מסוימת של שעשוע.

יש אחת שתמצא את השעשוע שלה במשחק כדורשת, אחרת תמצא אותו בשיעור ריקוד, אחד ימצא אותו בשחייה או גלישה בים ויש מי שתמצא אותה בתוך מערכת השעות של הסטודיו שכל כך אהבתי. אהבתי מאוד להתאמן, אהבתי להגיע בכל יום מחדש לסטודיו, אבל אין ספק שברגע שהכרחתי את עצמי להתאמן לפחות שעתיים בכל יום, תחת משטר תזונה קפדני מדי ועם כמעט אפס הקשבה לגוף שלי, הנפש שלי לא חוותה שעשוע. גם הגוף לא.

איפה את בסולם?

יצרתי לעצמי שגרת כושר ותזונה שמשעבדת לי את הנפש ומכאיבה לגוף שלי. אמנם, התחלתי לראות את התוצאות להן ייחלתי, אבל עמוק בתוכי ידעתי שהמחיר שאני משלמת עבורן, לא שווה בכלל ושלא אצליח להמשיך ככה לאורך הרבה זמן.

בהדרכה הזו של הרמב״ם, לדעתי, יש הזמנה להסתכל על החיים שלנו בתור ״ריצה למרחקים ארוכים״ ופחות כמו ״ספרינט״. כשאדם רוצה לשנות את שגרת הכושר והתזונה שלו באופן זמני בלבד, רק כדי להראות טוב בחתונה של אחותו, הוא ככל הנראה יחזיר בריבית דריבית את כל מה שהוא הוריד רגע לאחר החתונה (אם לא תוך כדי). עלינו לשאוף לאמץ הרגלים בריאים של תנועה ותזונה לא רק מתוך השאיפה לתוצאות חיצוניות מרשימות וריבועים בבטן, אלא גם מתוך הבנה שאותם הרגלים בריאים יספקו לי גוף בריא, חיים טובים ואיכותיים ונפש משועשעת. כשאנחנו מסתכלים על זה כך, כריצה למרחקים מתוך שאיפה להקנות לעצמנו אורח חיים טוב ומיטיב, אנחנו פנויים יותר לבדוק שאנחנו נהנים מהדרך וששגרת הכושר והתנועה שלנו משמחת ומשעשעת אותנו.

בתור מי שהייתה מאמנת כושר 15 שנים, הייתי מאוד ״קנאית״ לגישה של המתאמנות שלי. היה לי חשוב לראות שהן בסך הכל נהנות מהאימון, מקפידות להתאמן על פי היכולת שלהן (ואולי קצת מעבר לזה... אבל לא יותר מקצת) ומצליחות להתמיד בזכות ההנאה הזו. לימדתי אותן לבחון את עצמן, האם הן בטווח ״שעשוע הנפש״ או שמא הן פלשו בלי כוונה לטווח ה״תזמינו לי אמבולנס וקחו אותי מכאן מיד, אני לכאן לעולם לא חוזרת״.

לימדתי אותן להקשיב לגופן ונפשן באמצעות ״סולם מאמצים אישי״ -

כאשר הספרה 1 בסולם - מייצגת מצב בו האימון בכלל לא משפיע עליי,

והספרה 10 מייצגת את מצב ה- ״תזמינו לי אמבולנס״.

הפצרתי בהן לא להגיע ל-10 מתוך ״קנאות״ גדולה לכך שאם הן יביאו את עצמן לשם שוב ושוב הן עלולות לשחוק לעצמן את המוטיבציה להתמיד לאורך זמן בכושר, והן גם עלולות להפצע (כפי שקרה לי). לעומת זאת, הדרכתי אותן לחפש את עצמן במהלך האימון איפשהו בין 5-7 בסולם המאמצים האישי. המדרגות האלו מייצגות מצב בו האימון מאתגר אותי אבל לא יותר מדי, ואני עדיין מסוגלת להשאר קשובה לעצמי ולנפשי במהלכו וגם להקפיד על טכניקה טובה שתחזק לי את הגוף ותאפשר לי להמנע מפציעות.

בסופו של דבר, אחרי ש״נשלחתי לעונש״ בשיעורי הפילאטיס והמתיחות, התאהבתי בהם ונעשיתי גם למדריכת פילאטיס. למדתי שלא מדובר באימון ״תמים״ בכלל אבל גם המייסד שלו, ג׳וזף פילאטיס, מסתבר, דגל בשיטת הרמב״ם בעצמו (אולי מבלי לדעת) כשהדריך את התלמידים שלו לבצע מעט פעילות אבל באופן איכותי וקשוב, ואמר שעדיף פחות ואיכותי על פני יותר ולא מדויק.

"כמה תנועות מתוכננות היטב, אשר מבוצעות באיזון מושלם-שוות לכמה שעות של התעמלות מרושלת."

-ג׳וזף פילאטיס.