"גם אם יקרה לי משהו – אני לא מרשה לכם לשקוע בעצב"

"אני כותב לכם את ההודעה הזו בדרך לבסיס. אם אתה קוראים את זה, כנראה שקרה לי משהו. כמו שאתם מכירים אותי, אין מאושר ממני כרגע. אני שמח ומודה על הזכות שתהיה לי להגן על הארץ היפה שלנו ועל עם ישראל".

המילים הללו שייכות לצוואתו של רס"ל (במיל') בן זוסמן הי"ד, לוחם מחס"ר גדוד 601 בהנדסה קרבית, שנפל בחודש דצמבר האחרון בקרב בצפון רצועת עזה, בעודו בן 22 בלבד.

בן, שחקן טניס שולחן מצטיין שבשיאו דורג בין 12 השחקנים הטובים בארץ לגילו (ידוע היה בסגנון משחק הגנתי ייחודי) סיים בקיץ אשתקד את שירות הסדיר והתפנה לטובת עבודה כמדריך טניס שולחן באגודת הפועל ירושלים. במקביל, עבר הכשרה לטובת קריירה ביטחונית באחד מהארגונים המסווגים בארץ, והיה בדרכו לפרק חדש בחייו.

אלא שאז הגיע השביעי באוקטובר שטרף את הקלפים. "בן לא חשב פעמיים ופשוט גייס את עצמו", מספר אביו צבי, בראיון מיוחד עבור VLU, תוך שהוא משחזר את שעבר על בנו מרגע שנודע לו על היקף ועוצמת האירועים. "בן שלח ווטסאפ לאחד המפקדים שלו וקיבל אישור לעלות על מדים. תוך כמה דקות הוא כבר היה מוכן לעלות צפונה כדי לקבל ציוד. חלפו עוד מספר ימים ובן התעקש להיכנס לעזה. הוא לא היה מוכן לקבל שום תשובה אחרת".

לאחר מספר שבועות של לחימה ברצועה בו חבר בן לחפ"ק המג"ד והסמג"ד ביחידה, בן שב הביתה לחופשה, במסגרת הפוגה שכללה סבב שחרורים של למעלה מ-100 חטופים ב חודש נובמבר. משקרס ההסכם ביום שישי, חזר לרצועה. 48 שעות לאחר מכן נפל בקרב. "בשבת האחרונה שראינו את בן, זה היה אחרי שהוא יצא להתרעננות", מספר צבי. "בדרך חזרה הביתה לקראת כניסת השבת, הוא סיפר לי שהוא מחפש להגדיל את העשייה שלו בלחימה. לא חלפו כמה שעות והגיעו אלינו כמה חברים הביתה. אחד מהם היה מ"פ שבדיוק סיים הכשרת טירונים ועתיד היה להיכנס לרצועה. הוא חיפש סמל שיעבוד איתו. זה התאים לבן כמו כפפה ליד. בהמשך הם נלחמו יחד, כולל בקרב בו בן נפל".

מה אתם יודעים על מה שקרה שם?

"הגדוד של בן קיבל אחריות על מספר משימות טיהור בין בתים. החברים שלו סיפרו לי בשבעה ולאחר מכן עד כמה הוא היה מקצוען ועד כמה הם סמכו עליו בעיניים עצומות. הקרב בו הוא נפל התרחש בתוך בית. בן נכנס יחד עם כוח פנימה בראש הכוח, ונפל תוך כדי קרב אש. הסגן שלו נפל גם כן וחייל נוסף נפצע. הגופות שלהן חולצו תחת אש".

"תהיו בטוחים שאני מסתכל עליכם מלמעלה ומחייך חיוך ענק"

בחזרה לצוואה המצמררת של בן, אותה כתב זמן לא רב לפני נפילתו, אשר עוררה הדים רבים בכל רחבי המדינה.

"גם אם יקרה לי משהו, אני לא מרשה לכם לשקוע בעצב. תהיו בטוחים שאני מסתכל עליכם מלמעלה ומחייך חיוך ענק. ועוד נקודה חשובה מאוד. אם חלילה אפול בשבי, חי או מת, אני לא מוכן שחייל או אזרח אחד יפגעו בגלל איזו עסקה לשחרורי. אני לא מרשה לכם לא לנהל קמפיין או מאבק או משהו כזה. לא מוכן שישחררו מחבלים תמורתי. בשום דרך או עסקה. אל תפרו את המילים שלי בבקשה. ירושלים הפקדתי שומרים. שיום יגיע ואהיה אחד מהם".

צבי מבקש לנצל את ההזדמנות על מנת לספר על חייו של בן, ועד כמה הצליח לגעת באנשים לאורך חייו הקצרים. "בן חי את החיים במלוא מובן המילה. ידע ליהנות ולבלות, ובאותה נשימה לשלב גם רצינות שצריך. בין אם זה בשגרת אימונים מפרכת במסגרת טניס השולחן, שנת שירות בקומונה בבית-שמש או בתקופת הצבא. הוא גם לימד את עצמו ערבית, כדי לשפר את המקצועיות שלו".

מה עבר לכם בראש כאשר קראתם בפעם הראשונה את הצוואה שלו?

"זה קרה בוקר ההלוויה. אז אשתי, שרית, ואני נחשפנו לראשונה לדברים. הרגשנו במובן מסוים שקיבלו סוג של דרישת שלום ראשונה ממנו. המילים היו בעוצמות וברמת בהירות כל כך גבוהה. עם כל הקושי אלו היו מסרים שהפיחו בנו תקווה. הן דיברו בהמון אופטימיות ותקווה שקשה שלא להיסחף אחריהן".

ביום שלישי תחל אליפות ישראל בטניס שולחן באולם הארנה שבירושלים, אשר תיקרא על שמו של בן בחמש השנים הקרובות. צבי מספר מצידו על שיתוף פעולה עם איגוד טניס השולחן בישראל, שעבור המשפחה היא מן הסתם הרבה מעבר להנצחה בעוד אירוע ספורט.

"טניס השולחן היה חלק בלתי נפרד מהחיים של בן. מחוג כילד צעיר בגיל 9 ועד לשגרת אימונים שבשיאה כללה שישה אימונים בשבוע. הוא היה מאוד מחובר לאגודת הפועל ירושלים בה לקח חלק. יצא לקורס מדריכים וחיכה לתרום מעצמו על מנת לגדל דור חדש של ספורטאיות וספורטאים צעירים. עבורנו עצם העובדה שאליפות ישראל, אירוע השיא של הענף תיקרא על שמו, היא התרגשות עצומה. אנחנו גאים להנכיח את בן, לחגוג את חייו ואת האהבה שלו לענף. אין לנו ספק שהרוח שלו תרחף באולם".