אם בכי הוא דבר טוב, למה הבכי שלי הוביל למריבה גדולה?

״די לבכות״, אמרה לי המטפלת שלי אי שם בגיל שלוש.

״בכי משחרר ומרפא, תבכי ותוציאי הכל״, אמרה לי חברה לי לפני כמה שנים, כשנאלצתי לסגור עסק בהפסדים כספיים גדולים.

״שימי לב שאת בוכה נכון!״ אמר רבי נחמן לפני המון שנים (ואני נתקלתי בזה לאחרונה בספר ״אנטומיה של הנשמה״). טוב, הוא לא בדיוק אמר את זה ככה…

רבי נחמן לימד שיש שני סוגים של בכי: הבכי של עשיו והבכי של לאה. סוג הבכי הראשון, של עשיו, הוא בכי שמוריד את האדם ממדרגתו הרוחנית ומוביל אותו להשלכות שליליות בחייו. סוג הבכי השני, של לאה, הוא הבכי הרצוי, המנקה והמרפא, שמעלה את האדם מעלה מעלה בחייו מכל הבחינות.

אז... אם כבר לבכות, מסתבר שיש דרך לעשות את זה נכון.

לילה אחד חזרתי בשעה מאוחרת מסדנא שהייתי בה ונתקעתי המון זמן בדרכים כי הווייז בצפון לא עובד וממש הסתבכתי למצוא את הדרך הביתה. התקשרתי לבעלי והוא לא ענה לי, וכשהגעתי הביתה ראיתי שהוא ישן. ממש כעסתי ונעלבתי. איך יכול להיות שהוא לא דואג לי? איך הוא נרדם ככה? (אולי כי הוא עייף, מתעורר בחמש בבוקר, עובד פיזית מאוד קשה ,ואז חוזר לעבוד קשה בבית עם הילדים ובאותו ערב הוא גם היה צריך להרדים אותם לבד? לא יודעת… הטיעון הזה נשמע לי מופרך מדי באותו רגע.).

בכיתי.

הייתי בטוחה שהבכי יעיר אותו והוא מיד יבין את הטעות המרה שהוא עשה, יתעורר, יתנצל וירעיף עליי כמויות של אהבה ודאגה. אבל הוא המשיך לישון. איך זה יכול להיות?! בכיתי יותר חזק והוא עדיין לא התעורר. בכיתי עוד יותר חזק עד שהערתי אותו, ובמקום התרחיש המרגש שהיה לי בראש על התנצלות והפגנת חיבה, רבנו.

זה הבכי של עשיו. ״עשיו וישמעאל מייצגים את הדעות הפסולות המרחיקות את האדם מדרך הישר״, נכתב בספר אנטומיה של הנשמה. עשיו בכה במטרה להשביע את תאוות כל העולם הזה. בקבלה זה נקרא ״הרצון העצמי״. הוא בכה כדי ״לכופף״ את העולם לטובת רצונו ותאוותיו מבלי להתחשב בהשלכות.

הבנתי שבכיתי בכי של עשיו רק אחרי שהתעורר הריב הגדול באמצע הלילה (זה שכמעט העיר את הילדים שלנו והיה יכול לגרום לי לבכות עוד יותר, כי מי רוצה להרדים מחדש שני קטנטנים כשהוא עצבני?).

אני זוכרת פעם כשלמדתי אימון -קואצ׳ינג ברוח היהדות, המורה תירגל עליי איזה כלי טיפולי ומתוך התירגול עלה עניין הבכי מול הבעל. בהפסקה המורה ניגש אליי ואמר לי באופן מאוד נוגע ללב: ״זה חשוב לבכות וזה חשוב לשתף ברגשות שלך, אבל שימי לב שאת לא משתמשת בבכי שלך כדי לנצח בויכוחים. זה עלול להיות כוחני ומבטל, אפילו שזו לא הכוונה שלך״. וואוו... המילים שלו הלכו איתי המון זמן ובאותו לילה הבנתי לעומק את משמעותם. הבכי של עשיו הוא בכי כוחני בתחפושת של קורבן מסכן שלא רואים אותו ולא דואגים לו.

נו אז… לא לבכות? לא לשתף ברגשות שלי?

בלימודו של רבי נחמן יש גם את הבכי של לאה. לאה בכתה בזמן שהתחננה שלא יחתנו אותה עם עשיו. לאה בכתה מתוך רצון להתרומם למקום גבוה וטוב, ומתוך רצון להתרחק מהמקום השלילי והנמוך. דמעות כאלה הן לא רק רצויות וטובות, הן גם מרפאות ועוזרות לנו להשיג את מטרותינו.

את הדמעות האלה אני גם מכירה. אני זוכרת שבהיריון השני שלי, בבדיקת אולטרסאונד היה נראה שהיקף הראש של העוברית קטן מהיקף הבטן וזה מאוד הלחיץ את הרופאה שלי. היא שלחה אותי כמעט בכל שבוע לבדיקות והייתי צריכה לנסוע שעה לכל כיוון בשביל הבדיקות האלה. באחת הפעמים, כשהייתי בדרך לבדיקה, התחלתי לבכות. נמאס לי לבזבז את הזמן שלי בדרכים, נמאס לי לדאוג כל כך למה שקורה בתוך הבטן שלי, ונמאס לי שזה מגיע על חשבון מה שקורה מחוץ לבטן שלי. נעשיתי אמא פחות נוכחת, כעסתי על בעלי שהוא לא מצליח להצטרף אליי לכל הנסיעות האלה, עבדתי פחות, הרווחתי פחות כסף, וכל נסיעה כזו אילצה אותי להוציא עוד כספים. רציתי את שלוות הנפש ושגרת החיים שלי בחזרה. לא רק בשבילי, בשביל הבית שלי ובשביל כל מה שאני זוכה להשפיע עליו מהאור שלי. אלו היו הדמעות של לאה. דמעות שמבקשות עולם טוב ומתוקן יותר, וכואב להן על כך שכרגע זה לא כך. אלה דמעות שמבקשות לנקות את הלב והנפש מדאגות ותסכול, כדי שיתפנה מקום לרגשות טובים ולהסתכלות חיובית ובריאה על החיים.

בתקרית הריב הלילי, לשמחתי באיזשהו שלב הייתה לי הארה קטנה בלב ונזכרתי בלימוד של רבי נחמן, בבכי של עשיו, ובבקשה של המורה שלי מהקורס לא ״להתנצח״ בדמעות ועצרתי. נשמתי עמוק ואמרתי לבעלי שאני מעריכה את כל העבודה הקשה וההשקעה שלו בבית ומחוץ לבית, ושזה היה נחמד אם לפני שהיה נרדם, הוא היה מתקשר לשאול איפה אני (וגם היה נחמד שהווייז בצפון יחזור לעבוד, למען בטיחות ושלווה בדרכים וגם למען שלום בית). הצלחנו לסיים את הריב ברוח נעימה, בהבנה, ללא דמעות עשיו, וחזרנו לישון בנחת.

ומה לגבי העוברית שנראתה חסרת פורפוציות בבדיקות? נולדה ילדה יפהפיה עם ראש ובטן בדיוק בגודל הנכון. אחת כזו שיודעת לצחוק וגם לבכות. אני לא תמיד יודעת להבדיל אם מדובר בדמעות עשיו או דמעות לאה, אבל אני יודעת שהן מצליחות להניע אותי למלא כל בקשה ומשאלה שלה ?