שוב חג האהבה מגיע כדי לדרוך לי על היבלות!

שאלה:

לא אגזים אם אומר שיצאתי כבר עם יותר ממאה בנים, ואני באמת רוצה למצוא את האחד, אבל אני די מיואשת. אמנם אני צעירה, אבל כבר מבינה שאין לי הרבה סיכוי למצוא, משום שהאופי שלי כל כך מורכב. מטפלת מאד רצינית שהלכתי אליה, אמרה לי שמבנה האישיות שלי נדיר, וגם הסבירה לי למה, אז אני מבינה שאני צריכה מישהו עם אופי דומה לשלי. אבל יש כאלה שאומרים שדווקא צריך מישהו עם אופי אחר, משלים, וגם את זה ניסיתי, והגעתי למסקנה שאני צריכה מישהו שיש בו 60-65 אחוזי אופי דומים לשלי, והיתר שונים. נניח שמצאתי מישהו שהאופי יתאים בדיוק, יש עוד כל כך הרבה דברים שצריך לבדוק. הרי הולכים לחיות יחד כל החיים, לא? אם עד שמצאתי מה המקצוע שכדאי לי ללמוד, הלכתי לכמה מכוני מבדק, ולקח לי המון זמן. אז למצוא בן זוג??

תשובה:

המשנה במסכת תענית (סוף פרק ד') מכריזה שלא היו ימים טובים לישראל כמו ט"ו באב וכמו יום הכיפורים. מה קרה בימים האלו? הגמרא (דף ל"א.) מתארת אירוע היכרויות מיוחד במינו. הבנות יוצאות לחולל בכרמים, והבחורים מגיעים לשם לצפות במחול, ולבחור להם אישה. כלומר, כמו שיש "קוראת בקפה", "קורא במזלות" ועוד כל מיני דברים מוזרים, ככה יש "קוראים בריקוד". הגמרא שם מספרת שהבנות היו מספרות על עצמן משהו, כל אחת לפי מעלותיה, ומנסות לגרום לבחורים לרצות בהן. אילו היית שם, לפני כ-2000 שנה, כנראה שהיית טוענת שזה שטחי, שזה חיצוני ולא יעיל, נכון? אבל מקור השיטה הוא בתנ"ך, באירוע שקרה לפני קרוב ל-3000 שנה, ואם אימצו את האירוע הזה שנה אחרי שנה, וקיבעו אותו במשנה ובגמרא, כנראה שהוא היה מאד יעיל, ושיש בו המלצה לכל הדורות.

הסיפור התנ"כי מתחיל מזה שהייתה מלחמת אחים של ממש בעם ישראל בסוף תקופת השופטים. בשבט בנימין התרחש אירוע נורא כלפי בת שבט אחר, אונס והתעללות עד מות. השבטים האחרים לא יכלו להשלים עם זה, ויצאו למלחמה נגד שבט בנימין. היו שם הרבה הרוגים משני הצדדים, ובסוף כמעט כילו את שבט בנימין. השבטים אף נשבעו שאף אחד לא יתן את בתו לבחור משבט בנימין לאישה. כעבור זמן הבינו ששבט שלם הולך להיכחד לחלוטין מעם ישראל, בגלל השבועה הזאת, והצטערו עליה. אבל לבטל את השבועה אי אפשר, ולכן חיפשו דרך לעקוף אותה. שאלו את חכמי העדה, והם הציעו שהבחורים ילכו לחגיגת ריקודים עתיקה של בנות שילה, שהייתה מתקיימת מדי שנה בכרמים. שם הם ''יארבו'' לבנות, ו"יחטפו" מהן. כשיבואו הורי הבנות לטעון בפנינו שזה נוגד את השבועה, והאם לשתף פעולה עם חתונה כזאת, נגיד להם: אתם נשבעתם לא לתת, אבל הם לקחו... כך לא הפרתם את השבועה.

הביטוי 'חטיפה' נשמע בימינו מזעזע מאד, ואפשר להחליפו במילה "מחטף", משהו שאינו לפי הסדר הטבעי. בימים ההם היה בחור צריך לבקש את ידה של בחורה מאביה, והם ניסו לעקוף את זה. כלומר, החטיפה הייתה בכך שהקשר ביניהם נוצר באופן ישיר, בלתי אמצעי. היא מבקשת "להיחטף", הרי היא אומרת מילות שכנוע. כך נפתרה באותו הדור הבעיה עם שבט בנימין. אבל מדוע העתיקו את זה ל"בנות ירושלים" גם במשך מאות שנים אחר כך? מה היה כל כך טוב בשיטה הזאת?

רבי מנחם מנדל מקוצק, מההוגים המקוריים של תנועת החסידות, אמר פעם: החלטה כה חשובה בחיינו, כמו עם מי להתחתן, הייתה באמת צריכה להינתן בידי אנשים עם 70-80 שנות ניסיון חיים, שלא יתחתנו לפני כן. אבל מה לעשות שהטבע בנוי אחרת? א-לוהים יצר את עולמו כך שההחלטה הזאת נעשית בלי הרבה תבונה וניסיון חיים, יחסית...              

אז מה המסקנה עבורנו? שמי שבאמת רוצה להתחתן צריך לעשות איזה מחטף, משהו "שטותי" יחסית. הבנות היו רוקדות, מדלגות, מקפצות מעל מכשולים שבדרך השגרתית, ''לפי הספר'', היו משאירים אותן רווקות. חכמי המשנה והגמרא טוענים שלפעמים צריך לדלג, לחטוף, להיחטף. הם ממליצים לאנשים שיש להם נטייה להעמקה ושיטתיות, ושההעמקה והשיטתיות שלהם מעכבות את הזוגיות, להיות קצת פחות מבינים, פחות מדויקים, יותר ילדותיים. חכמינו ממליצים להבין קצת פחות בשכל, לוותר על נוסחאות וניתוח אישיות מוגזם, ולדלג קדימה. את זה עוד לא ניסית, כנראה.

אספר לך על חבר שלי, שהוא בחור מאד מעמיק, למד המון שיטות פסיכולוגיות, קרא וניתח מצבים בצורה יוצאת דופן, והסתבך במשהו דומה לשלך. הוא היה מאד רציני, ולדעתי הוא נפגש עם מאות בנות! לאמא שלו הייתה חברה מבוגרת, שהייתה מנדנדת לה בלי סוף, על כך שכדאי לו לפגוש בחורה מסוימת, והיא מקסימה וכו'. לא היה לו כוח לדברים כאלה, אבל החברה של האמא לא הרפתה. בסוף הוא אמר לאמא שלו שתשאל אותה למה היא חושבת שהם מתאימים. היא לא ידעה להגדיר, והיה נראה לו שזה בסגנון של: "אתה בחור נחמד, היא נחמדה. אתה קצת דתי, וגם היא. ההורים שלכם כך וכך", דברים ברמה הזאת. זה רק חיזק אצלו את ההתעקשות שלא לבזבז זמן על פגישה כזאת. יום אחד אמא שלו אמרה לו: "תעשה לי טובה, רק למעני. היא לא מפסיקה לנדנד לי, תיפגש עם הבחורה פעם אחת, תגיד שאתם לא מתאימים, ואז היא תעזוב אותי". הוא הסכים, הם נפגשו, ובט"ו באב הזה הם יחגגו 32 שנות נישואין...