כשהלכתי למאמנת למציאת זוגיות, היא שאלה: "את מאמינה שאת מושגחת וראויה לאהבה?"
בפגישה הראשונה שלי עם דנה המאמנת, הרגשתי שהיא מדברת איתי על נושאים רוחניים מדי שנשגבים מבינתי. רציתי לחתור לפרקטיקה שתראה לי מה עליי לעשות כדי להכיר את האחד שלי עוד היום. בכל זאת, נתתי לי ולה צ׳אנס בתהליך החדש שהתחלנו
- ענבר כספי
-
אא
כשהייתי בת 27 נתקלתי בפוסט מעניין בפייסבוק של מאמנת רווקות למציאת זוגיות. בהתחלה חשבתי שהוא בטח פונה רק לנשים שלא כל כך הולך להן עם גברים… אחר כך הבנתי שאני בדיוק האשה שצריכה את עזרתה, ושלחתי לאותה מאמנת הודעה. לאחר שיחת טלפון קצרה הבנתי שאני רוצה לעבור איתה תהליך של אימון תודעתי ורגשי כדי לעזור לצינור הזה של הזוגיות להפתח בחיי, ואולי ככה האחד המיוחל שלי יגיע. בפגישה הראשונה שלנו דנה המאמנת שאלה אותי כל מיני שאלות כדי להבין מהן האמונות והמחשבות שלי סביב התחום הזוגי ואני בעיקר שידרתי מירמור, חוסר אמונה ואפילו כמעט ייאוש מהנושא. ״את מאמינה ששום דבר לא קורה סתם?״ היא שאלה אותי ״את מאמינה שלכל דבר יש סיבה, גם לעיכוב הזה בזיווג שלך?״ עניתי לה: ״אממ... אני מאמינה בזה אבל אני לא מצליחה לראות ולהבין מה טוב בזה או להאמין שזה בכלל יקרה לי מתישהו״. ואז היא שאלה אותי: ״את מאמינה שאת מושגחת וראויה לאהבה?״
מושגחת וראויה לאהבה? לא יודעת…
איך מרגישים תחושות כאלה? ניסיתי להזכר בחוויות שונות מהחיים שלי והאם הרגשתי אי פעם מושגחת וראויה לאהבה. בעיקר נזכרתי במסגרות השונות שהייתי בהן לאורך חיי כילדה, כנערה, כבוגרת. בגן הילדים, למשל, הרגשתי את השגחתה של הגננת עליי ועל עוד 39 ילדים שובבים, השגחה כזו כללית שרק מבקשת ודואגת ששום דבר לא יצא משליטה ואף ילד לא ישבור שום דבר. לא כל כך הבנתי למה דנה מתכוונת.
פעם אחת קראתי פסוק בתהילים שהוא גם חלק משיר שאני מאוד מאוד אוהבת: ״הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל״ ובהמשך ״יומם השמש לא יככה וירח בלילה״. אני זוכרת שמאוד עניין אותי להבין את הפירוש של אותם הפסוקים והבנתי שגם הם מדברים על הרעיון הזה של השגחה. לא השגחה כללית של גננת אחת על 40 ילדים שעושים בלאגן, אלא השגחה יותר פרטית ומותאמת מצב. ביום ישנה שמירה מפני השמש שלא תכה ובלילה מפני הירח. בכל רגע ישנן שמירה והשגחה מיוחדות שמותאמות למה שאני עוברת בו. אלא מה? אני לא באמת מרגישה אותן. באותו השיר יש מילים נוספות שדווקא הצליחו להוריד לי איזה אסימון וגם עזר לי להרגיש אהובה וראויה לאהבה: ״ה׳ צלך על יד ימינך״.
הצל של יד ימין הולך אחריה לאן שהיא הולכת. אם יד ימין עולה גבוה למעלה, גם הצל שלה. אם היא נעה מצד לצד, גם הצל שלה נע מצד לצד. ככה זה עובד גם עם האמונה שלנו. אם אני בוחרת להאמין שאני מושגחת ואהובה, אני גם ארגיש ככה ואני גם אמצא דוגמאות וסימנים במציאות שזה אכן נכון. אם אבחר להאמין שאני לא אהובה, שדברים שקורים לי קורים לרעתי או ללא כל סיבה טובה עבורי, כך ארגיש וכך גם אתרץ לעצמי לאחר כל דבר שיקרה לי. זה עובד באותו האופן גם במערכות יחסים. גיליתי את זה כשהתחתנתי. אם אני בוחרת להאמין שאני אהובה על ידי בעלי, המציאות, כמו צל, תלך אחריי ותראה לי כמה אני אהובה על ידו. אני אמצא לכך דוגמאות בפעולות שלו, במילים שלו ואפילו בשתיקה שלו. בדיוק אותו דבר יקרה כשאבחר להאמין שאני לא אהובה על ידי בעלי. אותן פעולות, מילים ושתיקות יהיו עבורי הדוגמא החיה והבועטת שאני לא אהובה על ידו.
המתנות שבדרך
בחזרה לשיחה שלי עם דנה המאמנת. בפגישה הראשונה שלי הרגשתי שהיא מדברת איתי על נושאים רוחניים מדי שנשגבים מבינתי ורציתי לחתור לפרקטיקה שתראה לי מה עליי לעשות כדי להכיר את האחד שלי עוד היום. בכל זאת, נתתי לי ולה צ׳אנס בתהליך החדש שהתחלנו וקיבלתי על עצמי, לבקשתה, במשך שבוע שלם לחפש דוגמאות במציאות לכך שאני מושגחת, ראויה לאהבה ושקורים לי דברים טובים או כאלה שהם לטובתי. זה לא היה לי קל ולא אוטומטי, אבל המציאות, כמו צל, עזרה לי. למשל, הייתה פעם אחת שהייתי קצת לחוצה מבחינה כספית והלכתי לעשות קניות של אוכל לביתי. כשהגעתי לקופה שמעתי קול מוכר ויד שהונחה על הכתף שלי, היד השנייה הגישה לקופאית כרטיס אשראי תוך אמירת: ״אני אשלם את החשבון״. זה היה אבא שלי שממש במקרה (או שלא) היה שם בסופר. דוגמא נוספת הייתה כשגיליתי שבחור שהייתי מעוניינת בו צורך כל מיני חומרים משני-תודעה ועדיף לי להתרחק ממנו. בדוגמה נוספת הבחנתי כשחניתי עם הרכב בכחול לבן במיקום מרכזי מאד ושכחתי לשים פנגו, ובכל זאת לא קיבלתי שום קנס.
אחרי שבוע שלם בו התאמנתי על האופן בו אני מתבוננת על המציאות ועל הפרשנויות שאני בוחרת לתת לה, הרגשתי מושגחת וראויה לאהבה. לא השתנה משהו מיוחד בחיים שלי. עדיין קרו לי מקרים, חלקם שמחים ומפתיעים יותר וחלקם אפילו מאכזבים. אבל כל ההסתכלות שלי השתנתה וכך גם מה שהרגשתי בתוכי.
לא הצלחתי למצוא עד היום את הסיבה שתניח את דעתי למה הייתי צריכה להיות רווקה 31 שנים עד שהכרתי את בעלי. לא היו מספיקות רק 22-23 שנים? אבל התרגיל הזה שקיבלתי מדנה חיזק בי את האמונה שכנראה יש המון המון סיבות טובות לעיכוב הזה בזיווג,ושגם בתוך מסע שיש בו קושי, המתנה ואפילו כאב, ישנה גם השגחה: משאבים מיוחדים, כוחות מיוחדים, אנשים מיוחדים שהמציאות שולחת אלינו במיוחד כדי לעזור לנו לצלוח את המסע בשמחה. שמירה מיוחדת מפני השמש ביום, מפני הירח בלילה, ומפני כל מה שיכול להשתבש, לסכן ולגרום לעיכוב וצער נוסף בדרך.
אם נבחר להאמין שזה כך, נצליח לראות ולגלות את אותן המתנות המיוחדות שמחכות לנו בדרך וגם להנות מהן כשנגיע ליעד הנכסף.