אתלטים למען האמת: ג'וש פאוול במאבק למען ישראל

ג'וש פאוול, כוכב ה-NBA לשעבר שזכה בשתי אליפויות לצידו של קובי בראיינט, הגיע לביקור מרגש בישראל במסגרת תנועת "אתלטים למען ישראל". פאוול, במרץ ספורטיבי אופייני, ביקר בניר עוז וברעים, שם שמע מקרוב את סיפורי הזוועה של ה-7 באוקטובר. הביקור כלל גם עצירה בכיכר החטופים, מפגשים עם נפגעים מהנובה וילדים שנפגעו מהרקטה במג'דל שאמס.

העמותה שיזמה את הביקור הזה  נקראת "אתלטים למען ישראל", תנועה הפועלת נגד האנטישמיות ההולכת וגוברת בעולם. לספורטאים כמו פאוול יש השפעה אדירה – כל צעד שלהם נבחן על ידי זוגות עיניים של מאות אלפים, אם לא מיליוני מעריצים, המוצאים בהם השראה. אמנם לא תמיד הכוח הזה ניתן לאנשים הראויים לכך: אנשים בעלי כישרונות אמנותיים מרשימים, יופי חיצוני נדיר או תכונות פיזיות יוצאות דופן לא בהכרח ניחנו בבגרות ובמוסריות שהיינו רוצים שתהיה למודל לחיקוי. אך למזלנו, ישנם גם אנשים כמו פאוול ועמותות שמעודדות אותם, ויחד הם מדליקים אור במציאות בה כל כך הרבה סלבריטאים אחרים מפיצים בלבול וחשכה.

אין ספק שכמות השקר והשנאה המופצת בעולם נגד היהודים היא עצומה, ולעיתים זה עלול לגרום לתהייה: האם יש סיכוי שהאמת תגבר? האם מאמציו של ג'וש פאוול נידונים לכישלון מראש? נראה שלאנשים כמו ג'וש פאוול יש יתרון חשוב – הם אוחזים באמת, גם כשזו אינה פופולרית. לפי חכמת היהדות, כדי לדעת מי ינצח בקרב שבין השקר לאמת, צריך ראייה מעמיקה. מזמור תהילים מתאר את זה בצורה מדויקת: ״מזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת...מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה׳ מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ (= המציאות שלנו עמוקה ומורכבת מאוד). אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת (= אדם טיפש ובור לא יצליח להבין אותה מנקודת מבט שטחית). בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד (= הרשעים צומחים כמו עשב, אך הצמיחה שלהם היא רק זמנית לפני שהם יושמדו לנצח נצחים)... צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה (= צדיקים לעומת זאת צומחים כמו עצי תמר וארזים בלבנון). שְׁתוּלִים בְּבֵית ה׳ בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ (= הם שתולים על קרקע של אמת ולכן הם יפרחו). עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ. לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר ה׳ צוּרִי וְלֹא עוְלָתָה בּוֹ (= לכן הם יניבו פירות לימים ארוכים, יהיו דשנים ורעננים)״.

הפתיחה, "מזמור שיר ליום השבת" משקפת רעיון רוחני עמוק. השבת, במובן הסמלי שלה, מסמלת את סוף התהליך – ימים שבהם הטוב ינצח על הרע, והאמת תגבר על השקר. המזמור מתואר מתוך נקודת המבט של הימים ההם.  בתחילת המאבק, נדמה שהשקר הוא שמוביל – הוא מתפרץ בעוצמה, מושך ומפתה, בדיוק כמו עשבים שוטים שצומחים במהירות. אולם, כשם שהעשבים מתייבשים בגלל היסודות הרעועים שלהם, כך גם השקר. הצורה של האותיות במילה "שקר" – ש׳, ק׳, ר׳ – מדגימה זאת: כל אחת נשענת על נקודה אחת בלבד, והיסודות שלהן רעועים, ולכן נאמר "לשקר אין רגליים". לעומת זאת, האמת – א׳, מ׳, ת׳ – יושבת על בסיס איתן של שתי נקודות או יותר, מה שמדגיש את היציבות והעמידות של האמת לאורך זמן. האמת אמנם צומחת בתהליך איטי ומעייף, כמו עץ, אך היא גם מאריכה ימים הרבה יותר מכיוון שהיא שואבת את כוחה באמצעות שורשים איתנים, ניזונים מתוך אדמה עשירה ויציבה.

המשפט האחרון בפרק, "לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר ה', צוּרִי וְלֹא עַוְלָתָה בו", מבטא את המסר העמוק שמתגלה לאנשים בעקבות ניצחון האמת. כאשר אנשים רואים שהאמת מצליחה להחזיק לאורך זמן, הם מבינים שזה חלק מחוקיות מובנית בעולם. על פי חכמת היהדות, העולם נברא על ידי אלוהים שהאמת והיושר הם תכונות מהותיות שלו, ולכן גם העולם תומך, באמצעות המנגנונים המוטבעים בפנימיותו, באלו שהולכים בדרכי האמת.

ועם כל זאת, אין זה אומר שעלינו לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שהאמת תנצח מעצמה. האמת זקוקה לנו כדי להתפשט בעולם. במסכת אבות נאמר: "לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר, וְלֹא אַתָּה בֶּן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה". למרות שהעבודה רבה, וכנראה שלא אנחנו נסיים אותה, יש לנו מחויבות לדחוף קדימה למען הדור הבא. פאוול ועמותת "אתלטים למען ישראל" נותנים תרומה משמעותית למאבק הזה, וזה רק עניין של זמן עד שהאמת תנצח.