מה למדה חברתי היפה והאופה כשביקשה לפתוח עסק משלה?

לפני כמה שנים חברה שלי שיתפה אותי בכך שהיא רוצה לפתוח מאפייה. היא הייתה ועודנה מאוד מוכרת ברשתות החברתיות כמי שאופה ויוצרת מתכונים, והייתה מקבלת בכל שבוע עשרות אלפי שיתופים מהעוקבים שלה על המטעמים שלה שהם הכינו ועל המחמאות שקיבלו. היא שיתפה אותי שהיא מאוד חוששת: ״ואם איכשל? אני כל כך מוכרת שבטח כולם ידברו עליי ויצחקו עליי וזו תהיה מפלה ענקית. ואם אני ארגיש באיזשהו שלב שזה לא זה ואני ארצה לסגור את העסק? גם אז כולם ידברו...״ היא העלתה עוד ועוד חששות שקשורים בעיקר למה שיחשבו עליה. בסופו של דבר היא פתחה את העסק הזה עם שותפים. העסק היה הצלחה אבל השותפות פחות הצליחה, והיא נאלצה לסגור אותו לאחר שנתיים מאתגרות פיזית, נפשית וכלכלית.

גם לפני הסגירה של העסק עלו לה אותם החששות שהיו לה לפני הפתיחה: ״מה יגידו עליי? מה יחשבו? שזה לא יפגע לי בשיתופי פעולה עתידיים, שלא ירדו לי העוקבים...״ ועוד ועוד ועוד חששות.

גם כשהיא פתחה את העסק שלה וגם לאחר שהיא סגרה אותו, היא גילתה להפתעתה, שההשפעה שלה על אנשים הייתה הרבה יותר רחבה וגדולה ממה שהיא יכלה לדמיין. הקרואסון החם שהיא הכינה יום אחד למישהי שהגיעה אליה לעסק במיוחד מרחוק, המתיק ללקוחה את היום ונתן לה תקווה כשהיא שבורת לב לאחר פרידה. התעוזה שלה ללכת אחרי החלומות שלה ובסופו של דבר גם להבין מתי הדבר הנכון לקום ולדהור לעבר חלומות חדשים, נתנה השראה להמון אנשים ברשת החברתית ומחוצה לה לסגור פרקים ישנים ותקועים בחייהם ולפתוח דף חדש. נערות רבו שיתפו אותה שכשהן עוקבות אחריה זה גורם להן להעריך את עצמן יותר ללא תלות במידה שלהן בג׳ינס או במה שהסביבה חושבת עליהן. כמו כן, למרות החששות שלה, לאחר סגירת העסק היא קיבלה הרבה יותר הצעות עסקיות לשיתופי פעולה ממה שהיא אי פעם קיבלה.

השבוע נחגוג את ראש השנה ונציין את היום בו נברא האדם. התורה מספרת לנו כי שישה ימים קודם בריאת האדם נברא העולם - החושך, האור, הים, היבשה, הצמחים, הפירות, הדגים, העופות והבהמות ורק אז נוצר נזר הבריאה - האדם (ולאחר מכן, מצלעו נבראה חווה). בספרם של ד״ר אלעד בן אלול והרב מאניס פרידמן ״לא ביקשתי לבוא לעולם״ נכתב שכל אחד מאיתנו יכול לחוש הקלה עצומה כשהוא קורא את סיפור הבריאה ומבין שהכל נברא ועמד כאן על מקומו עוד לפני שהגענו לעולם הזה. מאחר שכך, אפשר לנשום לרווחה כי לא כל עול העולם על כתפינו ואין צורך לסחוב אותו על עצמנו מבלי שנתבקשנו לכך.

מצד שני, רבי נחמן אומר שאדם צריך להתהלך בעולם בידיעה שבשבילו נברא כל העולם וסיפור הבריאה יכול בהחלט להעיד על כך. השמים, הים, הדומם, הצומח והחי, כולם נבראו כהכנה לבריאתו של האדם כמו זוג הורים שמכינים בהתרגשות רבה את הבית ואת חדר הילדים לתינוק חדש שעומד להיוולד. הרגע שבו הגענו לעולם הזה הוא אירוע מכונן, חשוב, מרגש. ככל הנראה, אם הגענו לכאן, יש מישהו שממש היה זקוק לנו והעולם לא יכול היה יותר להתקיים בלעדינו.

אם כך, מהי הגישה הנכונה, ואיך זה קשור לחברתי האופה והיפה?

התשובה היא ששתי הגישות נכונות. השילוב והאיזון בינהן הוא מה שיאפשר לנו להתחבר לייעוד האמיתי שלנו בעולם בכל רגע ורגע מחדש, ולקיים את שליחותנו בשמחה ולא מתוך תחושת עול ואשמה.

חברתי התקשתה מאד לקבל החלטה לפתוח עסק ולאחר מכן לסגור אותו כי היא ניסתה לקחת אחריות על העולם כולו: על מה שיחשבו העוקבים שלה, על החששות של ההורים שלה, על תרחישים עתידיים שעלולים לקרות, על התדמית והכבוד שלה שעלולים להתרסק בעקבות כישלון. היא ממש בחרה באופן מטאפורי לקחת שק של 200 טון שאף אחד לא ביקש ממנה לסחוב ולשאת אותה על כתפיה לתקופת זמן בלתי מוגבלת. גם כשלאנשים מבחוץ היה נראה שטוב לה ושהיא ״חיה את החלום״ היא הרגישה כמה כבד לה על הכתפיים. דווקא אחרי סגירת העסק, כשלא הייתה לה ברירה אלא לשחרר את השק הכבד הזה של ״מה יחשבו ומה יקרה״, היא הרגישה הקלה עצומה והתחילה להתעסק בשאלות מסוג אחר: ״למי הצלחתי לעזור ולשמח כל זמן שהעסק היה קיים? את מי אני הולכת לשמח מעכשיו והלאה?״

ברגע שחברה שלי התחילה להתעסק בעצמה, היא מצאה שמחה והגשמה בכל רגע ובכל פעולה שהיא עשתה. האנרגיה החיובית הזו התפשטה כמו אדוות גלים ועזרה לה להתאושש מסגירת העסק בהצלחה.

ראש השנה הוא לא רק יום שדורש מאיתנו להתקע שעות בהכנות במטבח או לשנס מותניים ולהתמודד עם מפגשים רצויים ופחות עם כל מיני בני משפחה. ראש השנה הוא בעיקר תזכורת עבורנו שנבראנו לעולם הזה, עולם לא מושלם שיש בו לפעמים הרבה חושך וכאב, כדי לעזור לו להשתלם ולהיות טוב ומואר יותר בדרכנו המיוחדת. יש לנו תפקיד ושליחות בעולם הזה שלא דומה לתפקיד והשליחות של אף אחד אחר. בראש השנה יש לנו הזדמנות להתחבר עוד יותר לשליחות המיוחדת שלנו בעולם ולממש אותה, מבלי לשכוח מצד שני שלא כל עול העולם עומד על כתפינו. גם אם נפלנו, העולם ימשיך להתקיים ואנחנו תמיד נוכל לקום ולהמשיך הלאה.