"את האור של לין אף אחד לא יוכל לכבות"

מסיבת 'הנובה' הידועה לשמצה הפכה לאחד מהסמלים הטראגיים של אירועי השביעי באוקטובר, אשר טילטלו את החיים של כולנו. מאות קורבנות קיפחו את חייהם במהלך אותה מסיבה, צעירות וצעירים שכל שביקשו היה לרקוד ולחגוג את החיים.

אחת מבין אותם מבלים שלא שבו מהמסיבה היא לין דפני הי"ד, שנרצחה באכזריות על ידי המחבלים בני העוולה, שבועיים בלבד לפני שהייתה אמור לחגוג יום הולדת 23.

לין, ילידת עין המפרץ, הייתה לאחות הגדולה במשפחת דפני, ולה שני אחים צעירים. בחורה דומיננטית, משמעותית ועקשנית במערך המשפחתי, ומנגד בחורה עדינה, ביישנית, וטובת לב, כולל קשר מיוחד בו השקיעה רבות עם הסבים והסבתות.

לין אהבה טבע ובעיקר את הים, אהבה לצלם כמעט כל דבר שנגלה בדרכה, ובעיקר שקיעות. יופייה החיצוני והפנימי השתלבו בצורה מופלאה יחד, כשרבים אף נהגו לכנות אותה 'קרן השמש' בתוספת שיערה הזהוב וחיוך מהפנט שקשה היה להישאר אדישים אליו.

למסיבה הגיעה לין עם חברתה הטובה ביותר מכיתה א', זיו פרנקל הי"ד. השתיים היו בלתי ניתנות להפרדה, טסו יחד לטיול הגדול לאחר הצבא בדרום ומרכז אמריקה, וצברו אינספור חוויות זו עם זו. למרבה האירוניה, הן גם נשמו את הנשימות האחרונות לחייהן, כשהן צמודות זו לזו.

"הכאב והגעגוע - דיירי קבע בלב שלנו"

בערב שמחת תורה, יום שישי ה-6 לאוקטובר, לין וזיו נסעו יחד למסיבת 'הנובה' במרחב רעים יחד עם חברים נוספים, ביניהם ליאל איטח הי"ד. השתיים חגגו ונהנו במשך כל הלילה. דקות לאחר הזריחה ותחילת מתקפת המחבלים, ולאחר שרכבן נותר תקוע בפקק, הן נמלטו למכולה שהוצבה בשטח כחפ"ק משטרתי. הן סמכו על כוחות הביטחון שיבואו להציל אותם, אולם משאלו לא הגיעו, מצאו מחסה באמבולנס שעמד בשטח המסיבה. הן ניסו להסתתר בתוכו, אלא שזה כבר היה מאוחר מדי. המחבלים השפלים הקיפו את האמבולנס, ירו צרורות לכיוונו, זרקו רימונים ולבסוף פוצצו אותו עם טיל מסוג RPG. 18 איש נרצחו באמבולנס הארור, ולין בתוכם.

"אנחנו בכלל לא ידענו שלין נמצאת במסיבה, ואפילו שבכלל מתקיימת מסיבה", מספרת בראיון מיוחד עבור VLU אמה של לין, אילאיל, שמתארת את התחושות הבלתי נתפסות שעברו עליה ועל משפחת דפני בשעות ובימים הראשונים לאחר היוודע האירועים. "כשלין יצאה מהבית בשישי לפני ארוחת הערב, היא רק אמרה שהיא נוסעת עם זיו למרכז ותחזור במוצאי שבת. היא נפרדה מאיתנו בחיפזון. לא ידענו כמובן עד כמה הפרידה הזו תהיה סופית. באותה שבת בבוקר יצאנו ברכיבה על אופניים לשחייה בים בחוף הארגמן בעכו, בלי טלפונים ניידים. כשחזרנו הביתה, בסביבות 10:30, לין שלנו כבר לא הייתה בין החיים, אבל אנחנו לא ידענו כלום. בהתחלה בכלל לא הבנו עד כמה המצב חמור. מי יכול היה לדמיין בימים ההם שאירוע כזה יכול להתקיים בתוך גבולות הארץ. היינו בטוחים שאין קליטה בטלפונים ושממש תיכף נשמע מהן. ככל שחלפו הימים התחלנו להבין שהנורא מכל קרה".

באדיבות המשפחה

זיהוי גופותיהן של לין, זיו וחבריה ארך כשבוע ימים, כשרק בלילה שבין שישי לשבת, הגיעה הדפיקה בדלת המשפחה. "כשאמא של זיו הציעה שנקבור את הבנות האחת ליד השנייה, היה לנו ברור שזה הדבר הנכון לעשות", היא מוסיפה באקט מצמרר.

אילאיל מתארת את השנה האחרונה, שנה בה האובדן והצער ממשיכים ללוות את משפחתה של לין ללא הפסקה. "מאז אותו בוקר נורא אנחנו הורים שכולים, משפחה שכולה. למעשה, שום דבר בחיים כבר לא יהיה אותו דבר. הכאב, הצער והגעגוע הפכו לדיירי קבע בלב שלנו. לצערי, גם 'הזמן לא עושה את שלו'. אין גם הקלה, אלא לימוד כל יום מחדש כיצד לשרוד ואיך להמשיך להיות פה בשביל הבנים האהובים שלנו. זה המקום לציין שאנחנו מוקפים בכל כך הרבה אנשים טובים ונדיבים שרוצים לעזור בהכול. נדהמנו לגלות את מימדי הנתינה במהלך השנה הזו, כולל מצד אנשים שאפילו מודים לנו על עצם הזכות לקחת חלק בהנצחתה. אנחנו אסירי תודה לכל אותם אנשים, ונדהמים גם לגלות בכל פעם מחדש בכמה אנשים לין נגעה בחייה, ולכמה לבבות היא מגיעה אחרי מותה".

הכל דבש

שנה אחרי הטרגדיה הנוראית ובניסיון להנציח את זכרה של לין, קרמה עור וגידים בחודשים האחרונים יוזמה מרגשת, תוצר של חיבור בין משפחת דפני וקרוביה של לין לבין 'משק לין' שבכפר ביל"ו.

"הכל החל ממש במקרה, דרך שיחה על המרפסת שלנו עם חבר שדיבר על כוורות דבש בארץ והזכיר כדוגמה את 'משק לין' ", משחזרת אילאיל את הרגעים הראשונים בהם נהגה הרעיון. "למרות שהכרנו את המוצרים שלהם, פתאום זה הצית את הרעיון לבקש מהם להנציח אותה על גבי אחד מהמוצרים שלהם, כשהחוט המקשר כמובן הוא בזכות השם המשותף – לין. חבר השיג לנו טלפון של המשק דרך מכר משותף, ומשם הרעיון המשיך להתגלגל. לשמחתנו, במשק נענו מיד לבקשת ההנצחה שלנו. הדבש התגלה כמוצר כל כך מתאים ללין, לאור שלה, ליופי, למתיקות, כמו גם לאהבת הטבע והמזון הבריא".

ואכן, היוזמה נענתה בחיבוק חם מצד הנהלת המשק, שהחליטה מצידה לקחת את הרעיון צעד אחד קדימה. לאחר התייעצות והקשבה לבקשות המשפחה, השיקו במשק סדרת צנצנות מקורית עם תמונתה של לין, מחווה מרגשת שנועדה להעניק לקרוביה של לין מזכרת טהורה, שסביר להניח לא הותירה אף לא עין אחת יבשה.

אלא שזו הייתה רק הסנונית הראשונה בדרך למיזם מעורר השראה וכזה שלימים רק הלך וצבר תאוצה, כפי שאילאיל מוסיפה לתאר. "מאוד התרגשנו מהמחווה המקסימה והחלטנו שאנחנו רוצים להרחיב את הפרויקט עוד יותר. בער בנו הצורך להפיץ עוד את האור של לין, ובמקביל להגיע לעוד ועוד לבבות שיכירו את הסיפור שלה, ועל הדרך גם להחזיר טוב למשק לין שעטף אותנו כבר מן הרגע הראשון".

כלומר?

"ביקשנו מחבר צלם שיכין עבורנו צילום מקצועי של צנצנת הדבש, הוספנו כמה מילים ובעזרת אותו חבר שהיה שותף לפרויקט מתחילתו, התחלנו להפיץ את התמונה של הדבש ואת הסיפור של לין ברשתות חברתיות ובין חברים. ביקשנו מאנשים שיעברו בין מחלקות משאבי אנוש או רווחה בארגונים וחברות כרעיון למתנה מהארגון לחג. משק לין הציעו מחיר הוגן ואטרקטיבי לצנצנת דבש וההזמנות התחילו לזרום. האמת, לא האמנו שתהיה כזו היענות ותפוצה גבוהה. במשק החלו למכור את הדבש גם באתר ללקוחות פרטיים וגם לארגונים וזה פשוט התפשט כמו קסם. הדבר החשוב ביותר מבחינתנו היה שאלפי ישראלים יקבלו את הדבש לזכרה של לין שלנו בראש השנה הזה. בימים האחרונים קיבלנו המון תמונות והודעות נרגשות מאנשים שקבלו את הדבש, כמו גם מחברות שהגישו אותו בשולחנות חג בהרמת כוסית. עבורנו כמשפחה ועבור כל מי שלין או המורשת שלה נגעו בו במהלך השנה האחרונה, המחווה הזו היא מרגשת ועוצמתית במיוחד. זוהי דרך הישרדות עבורנו, שבמרכזה הרצון כל הזמן להנכיח את לין, לזכור ולהזכיר את האור שלה, אור נצחי שכולו אופטימיות, אור שאף אחד לא יוכל לכבות".