התגלית החדשה על קולומבוס מוכיחה: היהודים גילו את אמריקה

בתוך כל הבלאגן שאנו נמצאים בו, ידיעה קטנה על זהותו של אדם שחי לפני כ-500 שנה הצליחה להפוך לדבר הכי ויראלי בפיד. כריסטופר קולמובוס, ההוא שגילה את אמריקה, אבל באמת, היה יהודי מסתבר. האישוש המדעי על כך התקבל בשבוע האחרון, עם פרסום תוצאות מחקר בן כ-22 שנה, וחרך את הרשתות החברתיות תוך שעות ספורות מפרסומו. 

כדי להוכיח את יהדותו – השערה שמסתובבת כבר שנים רבות בעולם המחקר, ויש תיעוד על כך שהייתה נושא רכילות עסיסי עוד בימי חייו – היה צריך למשות את קולמבוס מן המתים ולהוציא אותו מקברו, לא כמטפורה אלא באופן ממשי מאד. החוקר שבדק זאת הלך לחטט בקברו של קולמובוס, ואפילו לבנו לא נתן מנוח. גם את עצמות הלה הוציא מהקבר, היישר למעבדות העדכניות ביותר לניתוח ממצאים גנטיים. והתוצאות, כך טוען מיגל לורנטה, החוקר הדגול, הינן חד משמעיות. אכן יהודי. אפילו האינקוויזיציה לא הצליחה להוכיח זאת, אך לורנטה משוכנע ללא מקום לספק. טוב שלא היה לאינקוויזיטורים של אז מבחן ד.נ.א...

מדוע ידיעה זו הפכה ויראלית? לחוקרי רשתות חברתיות פתרונים. כך או כך, זו הזדמנות טובה לדבר על הקשר שבין יהדותו של קולמובוס לבין המסע שלו, ועל הקשר של השנים הללו לציונות, למדינת ישראל ולמקום שבו אנו עומדים היום.

שנת 1492, השנה שבא יצא קולמובוס למסע המפורסם, שבו גילה את אמריקה, היא גם השנה שבה קרה אירוע חשוב אחר: גירוש ספרד. גזירת גירוש כל היהודים מחצי האי האיברי, אירוע בעל חשיבות עצומה בתולדות היהודים ובתולדות אירופה בכלל, קרה ממש באותם ימים בהם יצא קולמבוס למסעו, ובשל נסיבות דומות מאד.

בחורף של שנת 1942, כבש צבאם של פרנדדו ואיזבלה, המלך והמלכה הנוצריים של ספרד, את ממלכת גרנדה, המעוז האחרון של המוסלמים בחצי האי האיברי. כיבוש זה הפיח פרץ התלהבות בממלכה הנוצרית, שזה עתה אוחדה.

מצד אחד, פרץ התלהבות זה הביא את פרנדדו ואיזבלה, להסכים סוף סוף לבקשת מימון מסעו של הספן האיטלקי עם הרעיונות המוזרים – למצוא דרך קיצור לאסיה, על ידי מסע בדרכים מפוקפקות. שנים רבות חיזר קולמבוס אחר ספונסר למיזם השאפתני שלו, אך כולם השיבו פניו ריקם וטענו שהרעיון שלו מבוסס על חישובים שגויים. התרוממות הרוח מכיבוש גרנדה, ובעיקר, החשיפה לכל השפע האסייתי ששזרם לעיר המוסלמית על ידי צינורות האספקה מן המזרח, השרה על פרנדדו ואיזבלה רוח הרפתקנית, והם נאותו לממן את המסע של קולמובוס.

אולם, לכיבוש גרנדה נודעה גם השפעה אחרת. פרננדו ואיזבלה, שזכו עתה לכתר המלכים הנוצרים שהצליחו לראשונה לטהר את ספרד מן הכופרים, התלהבו מחזון הממלכה הנוצרית הנקייה מזרים, והחליטו להיפטר גם מן היהודים. וכך, לאחר שנים של רדיפה אינקוויזיטורית, של סימון היהודים וירידה לחייהם, הגיעה גזירת הגירוש הסופית.

גירוש זה הביא לסופו של עידן ביהדות ספרד, וביהדות בכלל, ולפתיחתו של פרק חדש בעולם היהודי. נודעו לו השפעות עצומות: היהודים שגורשו מספרד התגלגל להולנד, לפולין, לגרמניה וגם לארץ ישראל. התהליכים שהתפתחו מכך היו מכריעים. הקהילה היהודית בצפת, שנבנתה על ידי יהודים ממגורשי ספרד, הביאה לעולם היהודי את ספר ההלכה החשוב ביותר בעולם היהודי מאז ועד היום, השולחן ערוך, וגם את ספרות הקבלה, את האריז"ל ותלמידיו. אך גם במזרח אירופה היה לגירוש זה השפעה עצומה. המפגש עם יהודי מערב אירופה, מפגש של ספרד ואשכנז, שינה את העולם היהודי. במקומות אחרים, כמו הולנד, הקהילה היהודית של מגורשי ספרד הפכה למעמד סוחרים שפיתח את העיר באופן משמעותי מאד, ובישר את בוא העת החדשה לאירופה. מאותה קהילה יצא גם ברוך שפינוזה, שהיה בן ליהודים ממגורשי ספרד. 

הלהט המשיחי היהודי

מקובל לומר שקולמובוס הוא האיש שהביא לסופם של ימי הבינים. גילוי אמריקה הוא המועד שממנו נהוג לציין את ראשית העת החדשה. בהיסטוריוגרפיה היהודית, גירוש ספרד הוא הרגע שבו מסתיימת התקופה שמכונה "תקופת הראשונים" ומתחילה "תקופת האחרונים". ושני האירועים הללו קורים במקביל, וכנראה, עם קשר ענק בין השנים.

ביום האחרון של מרץ 1942 חותמים מלך ומלכת ספרד על צו המורה לכל היהודים בממלכתם להתנצר או לעזוב את אדמת ספרד בתוך ארבעה חודשים. כשבועיים לאחר מכן, הם מאשרים לקולמבוס לצאת לדרכו מערבה. בשלישי באוגוסט של אותה שנה, יום לאחר עזיבת אחרון היהודים את אדמת ספרד, יוצא כריסטופר קולמובוס למסע שישנה את העולם.

ביומנו כותב קולמובוס כי מסעותיו למערב הם חיפוש אחר השמים החדשים והארץ החדשה המוזכרים בנבואת ישעיהו. המסע שלו הוא מסע משיחי. הוא מחפש אחר עידן היסטורי חדש, עידן של גאולה, שבו יכירו כל יושבי תבל את אמיתת האל וירושלים תפדה. המנוע למסע שלו הוא גאולי.

אז איך מסעו של קולמבוס קשור לציונות ולמדינת ישראל? לפני קצת יותר משנה הוציא ההיסטוריון הישראלי, עשהאל אבלמן, ספר פרוזה דק, בשם "אורך ימים". ספר זה מספר על דמות בדיונית בשם פרנץ מארק, צעיר יהודי שגדל במשפחה מתבוללת בגרמניה של ערב מלחמת העולם הראשונה. צעיר זה נמשך להיסטוריה יהודית, ובעיקר לחקר המשיחיות.

הסיפור הבדיוני על פרנץ מארק מבוסס ככל הנראה על סיפור חייו האמיתי של חוקר הקבלה גרשום שלום. אולם, אבלמן אינו מבקש להיצמד לעובדות אלא לספר דרך דמותו של פרנץ מארק/גרשום שולם גם את ההווי של יהדות גרמניה ויותר מכך, לספר על האנרגיה המשיחית שמתפרצת שוב ושוב בעולם מראשית העת החדשה, ותופסת בצבת שלה את היהודים. 

הוא מספר את הסיפור בטכניקה המשלבת בין סיפורו האישי של פרנץ מארק והאירועים ההיסטוריים שהוא חוקר. הספר נפתח בסיפורו של כריסטופר קולמובוס. אקורד הפתיחה של העת החדשה, של המתח המשיחי שלה, ושל המצב היהודי החדש. משם מתגלגל הסיפור דרך דמויות רבות, כמו דוד הראובני, שבתי צבי ומשיחים נוספים שעמדו להם לישראל, עד לתמורה שפוקדת את פרנץ מארק עצמו, שעולה לישראל כהגשמה ציונית.

ובכן, מה היה גרשום שולם אומר על התגלית החדשה-ישנה, שכריסטופר קולמובוס אכן היה יהודי? כנראה משהו בסגנון: נו, גילו את אמריקה....