לנסוע ברכבת באמצע הסלון – ולהשתיק את הקול שבראש

כמעט חודשיים שבקושי יצאנו מהבית. משפחתי ואני מתגוררים במושב בצפון וחווים לעיתים קרובות אזעקות וריצות מהירות לממ״ד (של השכן). בעקבות המצב הזה, כבר חודש שלילדים שלי אין מסגרות וכל יציאה מהבית לבד או עם הילדים כרוכה בחששות רבים, עד כדי ההחלטה לפעמים להשאר בבית.

זה לא פשוט להיות כל כך הרבה זמן בבית בצלה של מלחמה. עד כמה שאני משתדלת לשעשע את ילדיי, יש רגעים שכולנו פה ״מטפסים על הקירות״. לפני כמה ימים עוז הבן שלי (בן כמעט שלוש וחצי) הפך שולחן פלסטיק על הרצפה, הניח מעליו כמה צעצועים, התיישב בפנים והכריז שזו רכבת והזמין אותי ואת אחותו הקטנה לעלות. ״לאן נוסעים?״ שאלתי. ״לסבתא משה״ הוא ענה. אוקיי. לעוז אין סבא או סבתא שקוראים להם משה, אבל אם זה משעשע ומשמח אותו, קדימה, בואו נסע לסבתא משה!

במהלך הנסיעה הדמיונית שלנו ברכבת שרנו שירים, הגישו לנו אוכל דמיוני, ראינו נופים מרהיבים וגם נסענו לבקר את כל הסבים והסבתות האמיתיים שלנו, כולל אלה שלא ראינו כבר חודשיים ואנחנו מאוד מתגעגעים אליהם. במשך עשרים דקות חווינו חוויה שגרמה לנו לשמחה, צחוק, געגוע והסחת דעת מהמצב המאתגר בו אנחנו נמצאים.

לפעמים אני חושבת על זה שעיקר הקושי שלי בתקופה הזו נובע מהקול בראש שלי שמספר לי סיפורים ומתלווה לקול השפוי וההגיוני שרק מעביר לי אינפורמציה. למשל, כשיש אזעקה הקול השפוי אומר לי לקחת את הילדים שלי ולהכנס לממ״ד, אבל הקול השני, שרבי נחמן קרא לו ״כח המדמה״, מספר לי כמה אני מסכנה, כמה קשה לי, כמה אני קורבן של המציאות וכמה כל זה לעולם לא ישתנה.

הרמב״ם אמר שהכוח הזה בנפשנו הוא דווקא כח חיובי שבאמצעותו אפשר להשיג דברים שלא השגנו מעולם. הדמיון שלנו הוא כוח רב עצמה עד כי הוא ממש יכול לגרום לנו לחוש במיחושים פיזיים רק על סמך מחשבות שחשבנו. זו הסיבה שתרופות פלסבו עובדות. כשאדם נוטל את התרופה ולא יודע שהיא לא יותר מכדור סוכר קטנטן, הוא מאמין לאפקט החיובי שיהיה לה על גופו ובזכות אותה אמונה יש סיכוי שאכן יחלים.

כוח הדמיון שלנו, למעשה, הוא סוס פרא. כשאנחנו לא לוקחים עליו פיקוד ואחריות, הוא יכול לדהור לכל כיוון שהוא רק רוצה ולהביא אותנו למחוזות מפחידים ומסוכנים. אם נתפוס פיקוד וננתב אותו לכיוונים טובים, כמו שאמר הרמב״ם, נוכל להגיע לכל מקום שרק נרצה, אפילו לסבתא משה.

החווייה המשמחת הזו עם ילדיי לימדה אותי שעד כמה שאני מנסה לספק לילדיי שעשוע ובידור באלפי דרכים, עד כמה שאני מנסה לקנות להם ציוד לפעילויות יצירה וצעצועים משוכללים, כל מה שהם צריכים זה בעיקר את תשומת הלב שלי והרבה דמיון שמבקש שישתמשו בו נכון. החווייה הזו גם הזכירה לי תקופה יפה בחיי שבה חלמתי ודמיינתי איך ייראה העסק שאקים. מה שאיפשר לי להביא את הרעיון הזה מהכוח אל הפועל היה היכולת לדמיין אותו לפרטי פרטים. עשיתי זאת במשך תקופה שוב ושוב ושוב עד שממש הרגשתי בגוף שלי את ההתרגשות והשמחה שבניהול עסק כזה. לאחר תקופה קצרה, אכן הגשמתי את חלומי.

בתקופה המאתגרת שאנחנו חיים בה, סוס הפרא שלנו, כוח הדמיון, מבקש להשתלט עלינו לעיתים קרובות ולקחת אותנו למקומות שעלולים להזיק לנו פיזית ונפשית. כשזה קורה, זו הזדמנות מצוינת עבורנו להזכר שהמושכות בידיים שלנו ולהשתמש בהן. לעצום את העיניים, לחזור קצת להיות ילדים, אולי להפוך איזה שולחן על הרצפה ולהרשות לעצמנו לעלות על הרכבת שבה כל החלומות שלנו מתגשמים. נסיעה טובה!