
"אתם דור מפונק", אמרה לי הסבתא שטיפלה בתינוקות מגיל ארבע
עומס החיים שדורש מאיתנו לעשות ״ג׳אגלינג״ בין כל כך הרבה תחומים הוא מאתגר ומתיש, לפחות עבורי. האם אנחנו באמת דור מפונק יותר? האם אנחנו פחות טובים מהדורות שקדמו לנו?
- ענבר כספי
-
אא
לפני כמה ימים יצא לי לדבר עם קרובת משפחה שגדלה בבית עם עוד 12 אחים והיום היא כבר סבתא. שאלתי אותה איך זה היה לגדול בבית כזה, איך אמא שלה הצליחה לגדל כל כך הרבה ילדים ועוד בתקופה שבה לא הכל היה נגיש ובלחיצת כפתור. ״אני אמא לשניים ורוב הזמן אני מרגישה שזו משימה בלתי אפשרית לשלב את האימהות עם הזוגיות, ניהול הבית, קריירה, והנסיון למצוא גם כמה רגעי שפיות לעצמי״ שיתפתי אותה. ״אתם דור מפונק״ היא ענתה לי בחיוך ואז סיפרה לי: ״אני ושתי האחיות שקרובות אליי בגיל היינו כמו אמהות צעירות כבר מגיל 4 או 5. גדלנו במושב ולא הלכנו לחוגים. החוגים שלנו היו ׳חוגי בית׳. היינו מחליפות טיטולים, מבשלות, מכבסות, מנקות, מאכילות את התרנגולות, כל זה מגיל מאוד צעיר״.
״זה לא היה קל״, היא המשיכה לספר לי. ״לא קיבלנו הרבה חום, אהבה או הוקרה מההורים שלנו. אבל זה חישל אותנו. כל אחת הצליחה בחייה בדרך כזו או אחרת, וכשהפכנו לאימהות בעצמנו, היינו כבר מספיק משופשפות כדי להתמודד עם זה״ היא לקחה נשימה, הסתכלה על הבת שלה שהפכה אותה לסבתא לא מזמן וחזרה ואמרה לי בחיוך: ״אתם דור מפונק״.
חשבתי הרבה על המילים שלה. אני לא החלפתי טיטול אחד מימיי עד שהבן שלי נולד. כשהוא נולד, אמא שלי ישנה איתי במחלקת היולדות והיא זו שהחליפה לו טיטולים בימים הראשונים. אני זוכרת שבכיתי לה: ״אמא, אני לא יודעת איך עושים את זה!״. יש הרבה אתגרים באימהות שאכן מעולם לא הוכשרתי אליהם לפני כן. ובכלל, עומס החיים שדורש מאיתנו לעשות ״ג׳אגלינג״ בין כל כך הרבה תחומים הוא מאתגר ומתיש, לפחות עבורי. האם אנחנו באמת דור מפונק יותר? האם אנחנו פחות טובים מהדורות שקדמו לנו?
ביהדות יש מושג שנקרא: ״ירידת הדורות״. הוא משמש בעיקר לתיאור המצב הרוחני של העולם בעבר ובהווה. לפי המסורת היהודית, הדור שיצא ממצרים וצעד במדבר, למשל, היה דור שחווה התגלויות אלוהיות והיה בדרגה רוחנית ומוסרית הרבה יותר גבוהה מהדור שלנו. עם זאת, אחד מגדולי החסידות, רבי צדוק הכהן מלובלין, אמר שדווקא ירידת הדורות היא מה שמשבח אותנו ואת העולם כי היא הדבר שמקרב אותנו לאמת. ״כשיורדים נמוך, פוגשים את הרצפה ושם נמצאת האמת״ הוא אמר.
אולי הדור שלנו מפונק יותר, אולי הדור שלנו מתחתן מאוחר יותר, לומד להחליף טיטול רק כשאין לו ברירה, ומתעצל לבשל לעצמו את האוכל. באותה הנשימה, הדור שלנו מחובר הרבה יותר לאיזו אמת עמוקה שזועקת מבפנים שהחיים חייבים להיות הרבה יותר מזה. מי שגדל בתנאים בהם הוא חייב לתפקד באופן מסוים בבית ובחברה, אולי נאלץ לפעמים ״לחנוק״ ולהשקיט את החלומות ומשאלות לבו העמוקים כדי לשרוד את היומיום. אני חושבת, מבלי להכליל כמובן, שהדורות הקודמים היו יותר ״שורדים״. הם למדו לשרוד את היומיום והם עשו את זה בהצלחה גדולה, ואין ספק שבנושא הזה יש לנו הרבה מה ללמוד מהם.
הדוק שלנו, לדעתי, כבר לא מוכן רק לשרוד. הדור שלנו רוצה לחיות. אנחנו רוצים להתחתן אבל עם זה שנאהב עד העצם, לא עם זה שניאלץ להרגיש אחרי כמה שנים ש״נתקענו״ איתו. אנחנו רוצים להביא ילדים לעולם, אנחנו רוצים להרגיש בלבנו שהם כל עולמנו, אבל לא מוכנים שהם יהיו מה שימלא את כל העשייה היומית שלנו. אנחנו רוצים גם להגשים חלומות ולהשפיע על אנשים ולספר את הסיפור שלנו בדרך יצירתית. אנחנו רוצים להיות מסוגלים להגיד שקשה לנו ולבקש עזרה ואנחנו רוצים לדעת שזה בסדר לקום וללכת או לשנות כיוון כשנהיה קשה מדי.
האם זה הופך אותנו למפונקים? אולי, אבל הפינוק הזה, עם התבוננות נכונה ובריאה על החיים, יכול להיות הדבר שיביא אותנו לחיות באמת ולא רק לשרוד.
כשבתי השנייה נולדה חוויתי קושי מאוד גדול בנסיון לתמרן בין כל אתגרי החיים. פתאום זה הרגיש בלתי אפשרי. כשהייתי משתפת נשים מבוגרות ממני בקושי, כאלה שהיו כבר סבתות, לרוב קיבלתי הצעות ללמוד להסתגל למצב ולהתלונן פחות. גם זו דרך התמודדות ויש משהו בדבריהן. לעומת זאת, כששיתפתי נשים שהיו בדיוק במצב שלי בקושי שלי, קיבלתי תגובות של חמלה, הכלה, הבנה ולפעמים אפילו חיבוק שמלווה בשתיקה וכמו אומר: ״אני לא שופטת אותך. זה באמת קשה״. העצה הטובה ביותר שקיבלתי מחברה שהייתה במצבי שנתיים לפני כן הייתה: ״תביאי עזרה וכמה שיותר! לא לחשבן על שקל, הכסף הזה יחזור, זה שווה את בריאות הנפש שלך!״.
לפי תפיסת ירידת הדורות, הדור שלנו קרוב לרצפה. הוא אולי נמוך יותר מכל מיני בחינות בהשוואה לדורות הקודמים, אבל עדיין, זה דור שמשבח את העולם, דורש אמת, ופועל באומץ כדי להוציא אותה לאור. זה דור שילמד את הילדים שלו להיות מחוברים יותר לרגשות שלהם, להגשים חלומות, להתעקש להחדיר התלהבות וחיות בכל דבר שהם עושים – ועם זאת, יש לקוות, גם ללמוד מהמבוגרים מהם