"רוני ושאר גיבורי אופקים מנעו בגופם אסון גדול יותר"

אחד מהגיבורים הרבים של השביעי באוקטובר היה רוני אבוהרון הי"ד, בלש במשטרת רהט שהצליח בתושייתו להתריע על הסכנה באופן שהציל את חייהם של עשרות, אם לא מאות בני אדם. בשעה 07:21 רוני מת מות קדושים, לאחר שנורה על ידי מחבלי חמאס מחופשים במדי צה"ל אשר הצליחו להערים עליו.

רוני, איש משפחה מסור, נשוי ואב לשלושה ילדים, שמע בבוקר שמחת תורה יריות בסמוך לביתו שבשכונת מישור הגפן באופקים. לאחר שהרים טלפון לתחנה והבין כי ישנה חדירת מחבלים, פעל באורך רוח ללא היסוס, החליף את בגדיו, ויצא באומץ ובנחישות, כשהוא מותיר מאחור את אשתו שירן החרדה שעוד הספיקה לצעוק לו 'אל תשאיר אותי לבד'. בדקות הבאות, במפגן גבורה קולקטיבי הצליחו רוני ועמיתיו, שוטרים ואזרחים אמיצים, לסכל פיגוע נתעב באופקים.

שלושת ילדיו של רוני נשארו לישון בלילה הקודם אצל אחותו הגדולה, כוכי, המתגוררת בשכונה מרוחקת יותר בעיר, ומי שמשחזרת בשיחה עם VLU בקול חנוק מדמעות שלב אחר שלב את המאורעות הטראומטיים.

"בהמשך ערב שמחת תורה בני, עידו, ושלושת ילדיו של אחי הקטן רוני, ירדו לשחק ביחד. אחי שאל אותי: 'זה בסדר מבחינתך שהילדים נשארים לישון' השבתי לו 'כמובן. זה עליי'. לא אשכח את המראה של רוני ואשתו רוכבים להם הביתה באופניים לערב רומנטי. האם הבטתי בהם עוד רגע וחצי יותר מהרגיל? אולי. אני מקווה שהתעכבתי, כי זאת הייתה בעצם הפעם האחרונה שראיתי את רוני. אני אוספת בכוח כל פרט ופרט מהערב הזה – האם היו כוכבים בשמיים? רוני שם לב שהשמיים מעליו מאירים? שזאת הפעם האחרונה בחיים שהוא יחווה לילה, שיראה את הירח? אני לא יודעת".

"עוד נצליח לשמוח שוב"

רוני היה ילד הזקונים של המשפחה. מהר מאוד בלט באישיותו הכובשת ובשמחת החיים שהפכה לאחד מסמלי ההיכר הבלתי מעורערים שלו.

"כשרוני נולד הייתי בת 14", מספרת כוכי. "אני זוכרת את עצמי - נערה מתבגרת ולא סימפטית במיוחד - אומרת לאמא שלי בהריונה: 'תגידי לי, למה הייתם צריכים את זה עכשיו? עד שסוף סוף יש לכל אחד חדר?'. ההתנגדות עברה כשרוני נולד, ממש ברגע שנולד. התאהבתי בו מיד ומבחינתי הוא איכשהו היה גם הילד שלי; האכלתי, הרמתי, חיתלתי, שיחקתי, קראתי לו שעות על גבי שעות סיפורים, לקחתי אותו לגן והחזרתי אותו. כשבני גילי קפצו לבריכה ברגע שנגמרה הבגרות, אני חזרתי הביתה לרוני".

כוכי משתפת על האבהות של אחיה הקטן ועל המשפחה שמילאה אותו באושר גדול. "לימים רוני נעשה אבא מאוד מעורב, כזה שעשה הכל עם הילדים ולא ויתר על אף פיסת רגע משותף. קילח, הלביש, שר, סיפר, הרדים ורקד במסיבות בגן כאילו אין מחר. כאמא יחידנית, כשהחלטתי לחפש אפוטרופוס לבן שלי, למקרה שיקרה לי משהו חלילה, הבחירה הטבעית הייתה ברוני, שכמובן הסכים מכל הלב. בהלוויה הבטחתי לרוני בשם כולנו ובעיקר בשמי, שהילדים יהיו בסדר, שאנחנו 'על זה'. הבטחתי שתהיה להם ילדות מוארת, בדיוק כמו שהייתה לנו. יש ימים שאני מרגישה שאני גם אעמוד בהבטחה הזאת, שאלה לא רק מילים ריקות. שנצליח לשמוח שוב, שהחיים אפשריים למרות הכל ושבכל זאת, יש מחר".

ביום שישי הקרוב (8/11, ז' בחשוון) תשתתף כוכי יחד עם בני משפחה נוספים של רוני במרוץ 'הגבורה' באופקים, כחלק מהמאמץ העירוני להנצחת הגיבורים והגיבורות שחירפו נפשם ושילמו בחייהם תוך הגנה על תושבי אופקים בבוקר 'השבת השחורה', מרוץ שעתיד להפוך למסורת בעיר.

"המרוץ הזה הוא גאווה גדולה מבחינתנו כמשפחה. אייצג בו את הרוח של רוני שיחד עם עוד אנשים גיבורים וטובים הצליחו לעצור את השתוללות המחבלים באותו בוקר נורא, וכן את הרוח שלנו כמשפחה שבוחרת עם כל הצער והכאב להמשיך בחיים. כולי תקווה שהמסר שייצא מהאירוע הזה יהיה של אהבת חינם בינינו. גם אנחנו כמשפחה היינו עם דעות שונות בתוכנו, אבל את האהבה והקשר המיוחד שיש בינינו אף פעם לא ניתן היה לפרק. אין לי ספק שאם מישהו היה שואל את רוני האם היה מסכן שוב את חייו, התשובה שלו הייתה נחרצת והוא היה עושה בדיוק את אותו הדבר".

יוצא לכם להעמיק במחשבה על הגבורה ההירואית של רוני וחבריו באותו יום?

"באותם ימים אינסופיים של השבעה לרוני וגם אחריה, שמענו על עוד ועוד גיבורים של העיר שהצילו פשוטו כמשמעו את העיר: אריאל ביליה שאיפשר ל-11 בני משפחתו לצאת לכיוון הגג של המחסן ולהסתתר שם, ואז נורה כשניסה לצאת בעצמו מהחלון; ישראל צ'אנה, שירה פעם מפה ופעם משם ו-"שיגע" את המחבלים כך שנמנעו מלפלוש לעוד דירות; וגם אליעד ומשה אוחיון, אבא ובן, שאירחו בביתם באותה השבת קבוצה של עשרות בני נוער חולי CF, יצאו להגן עליהם מפני תקיפת המחבלים ונמצאו ירויים ומחובקים. היה מי שיצא עם כפכפים ומי שהגיע עם מקל של מטאטא. הסיפורים נאספו והתכנסו לעשרות, למאות, ואיתם גם ההבנה - רוני והגיבורים הנוספים של אופקים מנעו בגופם ממש אסון בקנה מידה שקשה לתפוס. אלפי אזרחים תושבי אופקים, חיים היום בזכותם. הם היו מעטים מול רבים – סיפור גבורה מודרני מקביל למכבים. אנשים שלא חשבו על עצמם, אלא פשוט קמו ויצאו להגן על העם שלהם.

"עצם הידיעה שכל מי שאני רואה ברחוב, כל מי שנמצא בסופרמרקט, כל מי שמשחק בגן שעשועים שכונתי כאן באופקים הוא בעל נס, אדם שקיבל את חייו במתנה, היא חסרת תקדים. ושמתנת החיים הזאת של אופקים - אנחנו כאן בבית הפרטי שלנו משלמים עליה בריבית דריבית של הלב, במשפחה שמתרסקת לתוך געגוע שאין לו סוף".