האם מינוס גדול לא יכול להיסגר ברגע? האם גבר החלומות לא יכול להופיע פתאום בדלת?

שמתי לב שהתקופות בהן האנרגיה שלי יורדת והעצבות שלי מתגברת, הן התקופות בהן אני חושבת באופן יותר מדי רציונלי. לחלופין, התקופות שבהן אני הכי שמחה וממריאה מבחינה אנרגטית, הן כשאני מאפשרת לעצמי לעוף גבוה מעל ההגיון ולהאמין שהכל אפשרי עבורי בעולם הזה.

בחודשים האחרונים, כתושבת העיר נהריה, אני חווה אזעקות על בסיס יומיומי, לפעמים אפילו כמה פעמים ביום. הרציונל שלי כבר יודע לפעמים לחזות בצורה די טובה מתי תהיה היום אזעקה ואם תהיה אזעקה נוספת אחר הצהריים, כשהיו כבר שתי אזעקות בבוקר. אני תמיד מתפללת שלא תהיה תהיה אזעקה היום, אבל אם כבר תהיה, לפחות שזה יתפוס אותנו כשכולנו בבית ולא כשאני נוסעת באוטו עם הילדים שלי. בכל פעם שאני יוצאת לקחת את הילדים שלי מהמסגרות וחוזרת איתם הביתה בשלום ובשקט, אני מספרת לעצמי שנעשה לי נס קטן. השמיים עצרו בשבילי ובשביל ילדיי וכל תושבי העיר נהריה נהנו מזה.

את היכולת לספר לעצמי שהעולם עוצר למעני ושניסים קורים רק בשבילי, רכשתי בתקופה שבה חוויתי פרידה אחרי מערכת יחסים ארוכה, סגירה של עסק גדול עם הפסדים כלכליים לא קטנים, ומצב בריאותי לא מזהיר במיוחד. הרגשתי שבתקופה הזו אני חייבת להמריא בדמיוני למחוזות שהם מעל למציאות ומעל לרציונל, אחרת לא אשרוד את התקופה. התחלתי בצעדים קטנים, ובכל יום בחרתי לראות נס אחד קטן שקרה לי וגם אם הוא היה נראה כמו משהו די רגיל או מקרי, אני סיפרתי לעצמי שקרה לי עכשיו נס. כשחניתי בכחול לבן ושכחתי לשים פנגו, ולא קיבלתי קנס, סיפרתי לעצמי שקרה לי נס. כשהקורונה התפרצה כמה חודשים לאחר סגירת העסק שלי, הבנתי שאם הייתי ממשיכה עם העסק הייתי מגיעה להפסדים כלכליים הרבה יותר גדולים, וסיפרתי לעצמי שקרה לי נס ענק. כשחזרתי מדייט עם בחור שמצא חן בעיניי והוא לא יצר איתי יותר קשר לעולם, סיפרתי לעצמי שקרה לי נס כי ככל הנראה מחכה לי משהו הרבה יותר טוב, וקיבלתי הזדמנות לעבוד על הערך העצמי שלי בלי קשר לאיזה בחור שרק הכרתי.

בפרשת השבוע, פרשת וירא, ה׳ עושה נס לאברהם אבינו. התורה מתארת שה׳ מוציא את השמש מנרתיקה כדי שיהיה יום חם מאוד ואנשים לא יסתובבו בחוץ. כל זאת כדי שאברהם אבינו ישב וינוח באוהלו. אברהם אבינו היה ידוע באהבתו הגדולה להכנסת אורחים, עד כדי כך שהיה מקפיד לשבת יום-יום מחוץ לאוהלו כדי שלא יפספס את ההזדמנות להזמין את העוברים והשבים להתארח אצלו. באותו יום חם היה אברהם אחרי ברית מילה, בגיל 99 ובתקופה בה לא היו חומרי הרדמה או משככי כאבים. משהו היה חייב לגרום לו להשאר באוהל, אז המציאות המציאה את עצמה מחדש בשבילו.

יש מי שיבחר להסתכל על הסיפור הזה כמקרה בלבד או כאירוע מאוד טבעי שקורה מדי פעם. יש ימים חמים מאוד, ככה זה במציאות. אבל הניסוח המיוחד בפרשה על השמש שיצאה מנרתיקה בזמן בו אברהם אבינו נדרש לנוח, למרות הרצון העז שלו להכניס אורחים בכל מחיר, מבקש מאיתנו התבוננות שונה על המציאות. רבי נחמן אמר שאדם צריך להתהלך בעולם בידיעה שבשבילו נברא העולם. לא כדי שיגבה לבו מגאווה, אלא כדי שיאפשר לעצמו לראות עד כמה הוא בריאה חד פעמית וייחודית, שהעולם כל כך שמח עליו עד כדי שהוא לפעמים ״משנה קצת את החוקים״ למענו.

הבחירה להסתכל ככה על המקרה של אברהם אבינו ועל מציאות חיינו היא לא בחירה אוטומטית ובטח שלא פשוטה. יש בה מן התמימות ואולי אפילו סיכון שנתבדה : אולי בסופו של דבר העולם יתנהג כטבעו ושום דבר מיוחד לא ישתנה רק עבורנו. עם זאת, אני מאמינה שכל מי שהצליח בחייו היה צריך לחשוב ככה כדי להצליח. הוא היה צריך לאפשר לעצמו להיות קצת משוגע, ולהסתכל על חוקי השכל, העולם והטבע, כמשהו שיש לידו סימן שאלה ולא סימן קריאה.

האם באמת תהיה היום אזעקה נוספת בנהריה? מי קבע? האם אני באמת חייבת לעבוד כל כך קשה לפרנסתי ולהצלחתי המקצועית? אולי אני יכולה לעבוד רק שעתיים ביום בשביל זה? האם בקיץ לא יכול לרדת גשם? ובחורף לא יכול להיות יום מאוד חם? האם מינוס גדול בבנק לא יכול להסגר ברגע אחד וגבר החלומות לא יכול להופיע ממש עוד רגע במפתן הדלת?

בתקופות שאני מאפשרת לעצמי להתהלך עם סימן שאלה לגבי החוקיות של החיים, אני מרשה לעצמי לנסות דברים שעוד לא ניסיתי ולהעז לצאת למחוזות חדשים, גם אם זה נשאר בראש שלי. חשיבה כזו ממלאת אותי בחיות, בהתלהבות והשראה, גם אם לפעמים אני מתבדה. אבל האמת היא שלרוב זה מגיעות כך לחיי הפתעות חיוביות מאד.

ד״ר סוס אמר בספרו: ״כשיוצאים מגיעים למקומות נפלאים״ ואני אומרת, בהשראת פרשת השבוע, שאם מעיזים להאמין ששמש יכולה לצאת מנרתיקה רק עבור בן אדם אחד, והאדם הזה הוא אנחנו, מגיעים למקומות ניסיים.