יושבת בחושך? לפחות אל תתרגלי אליו

לפני כמה ימים שיחקתי עם הבן שלי בגינה ובעלי הרדים את הבת שלנו בחדרה שנמצא בממ״ד. כשהיא כבר ישנה והחדר שלה היה חשוך, פתאום הייתה אזעקה ונכנסנו כולנו בשקט לממ״ד, מקווים לא להעיר אותה. המעבר מהגינה המוארת לממ״ד החשוך היה חד מדי, ואני ועוז, הבן שלי, ישבנו בממ״ד ולא ראינו כלום. ״אמא אני רואה רק חושך!״ הוא אמר לי. ״זה בגלל שהיינו עכשיו באור, עוז, עוד מעט העיניים שלנו יתרגלו לחושך ונצליח לראות את אבא והדרי. אבא בטח רואה אותנו כי הוא פה כבר כמה דקות והעיניים שלו התרגלו לחושך, נכון?״ ובעלי אישר שאכן כך ואמר לעוז: ״אל תפחד, עוד מעט העיניים שלך יתרגלו ואתה תראה הכל״.

מיד נזכרתי בשיעור שלמדתי פעם על רבי נחמן, שאמר שאחת הסכנות הגדולות של האדם היא שהוא ישכנע את עצמו שהחושך הוא אור, כלומר, שהוא יתרגל לחושך. יש סיבה מובנית בתוך נפשנו שאנחנו לא אוהבים חושך, והיא מגיעה מצד הנשמה שלנו שהיא כל כולה טוב ואור. הנשמה לא אוהבת חושך וכשהיא פוגשת אותו היא מיד מחפשת איך אפשר להוסיף עוד אור. עוז לא רוצה להשאר בממ״ד החשוך עד שעיניים שלו יתרגלו לחושך, הוא רוצה לצאת החוצה לאור והסיבה לכך הרבה יותר עמוקה מהעובדה שהוא עוד ילד קטן שמפחד מהחושך.

כשהייתי רווקה וחיפשתי המון שנים זוגיות, הרגשתי שהמסע הזה עבורי לפעמים דומה לנסיעה בתוך מנהרה חשוכה, שלא ברור מתי תסתיים ואיפה נמצא האור. כל כך פחדתי להתרגל לחושך, אבל לא הייתה לי ברירה אלא ללמוד לראות ולנווט בתוכו. למדתי איך לקום מפרידות כואבות, איך להתאושש מקשרים קצרים שהייתי בטוחה שיהפכו לארוכים, איך לאסוף את השברים אחרי קשר עם בחור שפתאום נעלם בלי כל התראה, ואיך להתמודד עם תקופות ארוכות שבהן לא הייתה לי שום אופציה להיכרות חדשה. כל כך התרגלתי לחושך, שגם כשהייתי מכירה בחור חדש הייתי שומעת קול בתוכי שאומר לי: ״לא להתרגל. הוא תיכף הולך״ וגם כשהקשר העמיק לא העזתי להציע לו להשאיר אצלי מברשת שיניים, כי הלב שלי כבר היה מרוסק מדי מלזרוק עוד מברשת אחת לפח.

זו הסכנה. לא להתביית, לא להתרווח, לא להעז להנות מהדרך ומהנוף, כי...  בשביל מה? הרי גם ככה זה תיכף ייגמר. לא מחכה משהו טוב באופק, אז למה להרגיש טוב עכשיו?

האמת היא שעד כמה שהנשמה שלי לא מוכנה לקבל את החושך כעובדה, אני מוצאת את עצמי לעיתים קרובות ״מתרגלת לחושך״ ואפילו נהנית לגשש באפילה כדי לספר לעצמי כמה אני טובה בזה. לא מעט פעמים במהלך היום שלי אני שמה לב שאני מעדיפה לפעול מתוך לחץ וקושי, לרוץ ממשימה למשימה, לנסות לעשות כמה פעולות ביחד ולספר לעצמי כמה קשה לי ובכל זאת אני מצליחה להתמודד עם כל העומס בחיי כל כך טוב. במקום לנסות להקל על עצמי, להוריד מעליי כמה משימות, לבקש עזרה, אני מתעקשת להמשיך לדהור במנהרת החושך ומדי פעם גם להתלונן שחשוך לי.

כשרבי נחמן דיבר על הסכנה בכך שאדם מתרגל לחושך, הוא לא התכוון לכך רק ברמת הפרט, אלא גם ברמה הכללית. המציאות שלנו, כמה שיש בה גם רגעים טובים ומוארים, זו מציאות של גלות. גלות זהו מצב בו האור לא גלוי מעצמו, אלא שצריך לגלות ולהדליק אותו בכל רגע מחדש. מאז ה-7.10 כולנו יכולים להבין את זה באופן מוחשי הרבה יותר. כמעט באופן יומיומי אנחנו נחשפים לחדשות וידיעות שממלאות את לבנו בחושך. עלינו מוטלת החובה, למרות הכל, למצוא את נקודות האור שבתוך החושך ולהמשיך לדהור חדורי-מטרה במנהרה לעבר האור שבסופה. האור הזה נקרא 'גאולה', מצב שבו האור והטוב לגמרי גלויים בלי שום סבל או משבר שמכסה עליהם.

כשאדם מתרגל לחושך ומשכנע את עצמו שהוא אור הוא מפסיק לנסות להגיע אל האור האמיתי. הוא מפסיק לחפש מקורות דרכם הוא יוכל להדליק אור בתוך החושך. הוא פשוט מספר לעצמו שהמצב הגלותי שהוא נמצא בו הוא טוב ומתרגל אליו. זו יכולה להיות רווקה שהחליטה לספר לעצמה שטוב לה לבד כדי להקל על הקושי שלה במציאת האחד שטרם הופיע; זה יכול להיות אדם שחי שנים עם מינוסים והלוואות ומספר לעצמו שזה המצב שלו וכך יהיה תמיד ולא עושה כל נסיון כדי לשפר את מצבו הכלכלי; זה יכול להיות זוג נשוי שחי ללא שלום בית והחליטו על ״שקט תעשייתי״; זו יכולה להיות אפילו אמא שלא מנסה לשנות את טקטיקת ההרדמה של ילדיה וממשיכה לכעוס ולהתלונן בכל ערב מחדש על שלוקח להם מעל שעה להרדם (אל תשאלו אותי מאיפה הבאתי את הדוגמא האחרונה).

באותו האופן, גם אנחנו כעם נוטים בקלות להתרגל למציאות של מלחמות, פיגועים, הותר לפרסום, פקקים בכבישים, יוקר המחייה ובקיצור - גלות. אסור לנו להתרגל לזה. לא ברמת הפרט ובלא ברמת הכלל. כדי שהרווקה תתחתן, היא צריכה להיות מסוגלת להחזיק בתודעתה תמונה של החתונה שלה, חזון שמייצג את האור בקצה המנהרה שבה היא צועדת מסיבה ותכלית מסוימים. כל אחד מאיתנו צריך להחזיק בראשו בעקשנות חזון של אור וטוב, של גאולה. אסור לנו להאמין לחושך: עלינו להתעקש לגלות עוד חלקים של אור בדרך המובילה אל האור הגדול שמחכה להתגלות.