במקום להמשיך לריב עם בעלי, החלטתי להציע לו חיבוק ותה

״נו... ברור, מעבר דירה זו טלטלה למערכת וזה דורש להרכיב את הפאזל המשפחתי שוב מחדש״. את המשפט הזה הקליטה לי חברה שלי בוואטסאפ לפני שבועיים, כתגובה להקלטה שלי שבה שפכתי את לבי וסיפרתי לה שממש קשה לי. לפני כמעט חודש עברנו דירה ממושב לעיר, מיחידת דיור קטנה לדירה יחסית גדולה, מאיזור קצת יותר רגוע בטחונית לאיזור הרבה יותר מתוח (אבל עם ממ״ד בבית). כל השינויים האלה בבת אחת אכן טלטלו את המערכת עבור כל בני הבית שלנו שכוללים אותי, את בעלי היקר ואת שני ילדינו הקטנטנים. עד שחברה שלי אמרה לי את המשפט הזה לא הצלחתי לגמרי להבין מה קורה לנו ולמה יש כזו מתיחות בתוך הבית, בעיקר ביני לבין בעלי.

מאז המעבר, מצאתי את עצמי יותר מדי במצבים שבהם אני נמצאת לבד עם הילדים ובעלי עסוק בכל מיני משימות אחרות ולא פנוי להצטרף אלינו. בכל פעם שרציתי שיעזור לי ויהיה נוכח איתי ועם הילדים, פניתי אליו בטון רוטן ומאשים, כעסתי עליו והרחקתי אותו ממני. הוא מצדו לא הבין על מה הכעס הגדול, הרי הוא עושה דברים למען הבית, אז למה אני לא מרוצה משום דבר? וככה במשך יותר משבוע חווינו מעין רכבת הרים של ״ברוגז-שולם״ שלא הצלחנו לצאת ממנה.

ברגע שחברה שלי הקליטה לי את המילים האלה על הרכבת-הפאזל המשפחתי מחדש בגלל מעבר דירה, הרגשתי שהיא נירמלה לי את כל הסיטואציה. ההתמודדות עם מצב חדש אכן דורשת למידה של דינמיקות חדשות בחיים ובתוך הבית. כמה שעות לאחר מכן פתחתי במיקום אקראי את הספר של משה שרון ״יום ליום״ שכולל ציטוטים קצרים ויצא לי הציטוט הבא של הרב אשלג: ״בדרך כלל אדם אוהב לדאוג לרוחניות של חברו ולגשמיות של עצמו. והאמת היא שהוא צריך לדאוג לגשמיות של חברו ולרוחניות של עצמו״. באותו הערב בעלי ואני רבנו שוב והחלטתי לצאת לסיבוב להתאוורר.

במהלך הסיבוב חשבתי על מילותיה של חברה שלי ועל מילותיו של הרב אשלג וניסיתי קצת לצאת מעצמי. חשבתי על זה שזה לא פשוט להיות עם שני ילדים קטנים בבית במצב של מלחמה ומעבר הדירה אילץ אותנו לחיות בין שקיות וארגזים עד שהצלחנו לסיים לפרוק את הכל. הילדים שלי היו מאוד סקרנים וכל פעם פתחו ובילגנו איזו שקית או ארגז אחר, ומצאתי את עצמי דרוכה באופן תמידי כדי שלא יגיעו לארגז של כלי העבודה עם המסמרים או של הסכו״ם עם הסכינים. בצד כל זה, ניסינו כמובן לזרז כמה שיותר את הפריקות והסדר בבית החדש כדי לא להגיע למצבים כאלה.

בעלי עובד קשה מאד בעסק המשפחתי. כשהוא מגיע הביתה הוא נדרש להיות עם הילדים וגם לסדר ולפרוק ארגזים במהירות ובנוסף לכל מקבל ממני פרצופים זועפים. לפעמים אנחנו נאלצים לעצור הכל כדי לרוץ לממ״ד וזה קורה כמה פעמים ביום וגם באמצע הלילה. ״אני יכולה להבין אותו״, חשבתי לעצמי במהלך הסיבוב שלי ״וגם את עצמי. זה ממש קשה. אין רגע דל… אין אוויר״.

כשכעסתי על בעלי באמת חשבתי על הרוחניות שלו, כדברי הרב אשלג. חשבתי על זה שהוא צריך להבין אותי יותר, שאני צריכה לשלוח אותו לשיעור בו ילמדו אותו איך לדבר ולהתייחס אליי, להעריך אותי ולהחמיא לי על כמה שאני מסורה לבית, ויגידו לו שעליו ללמוד לצאת מעצמו ולראות יותר את האחר, כלומר אותי, ולהתנהג יותר כמו שותף אמיתי. בצד זה, חשבתי על הגשמיות של עצמי. אני זקוקה לעוד שעות שינה. אני רוצה להצליח לאכול ארוחה אחת חמה ברצף ובשקט מבלי שאצטרך לדאוג לאף אחד אחר ברגעים האלו. אני רוצה שיבינו אותי, יכילו אותי ויעזרו לי עם כל עזרה אפשרית. כמו כן, גם אני עוברת טלטלה בעקבות השינוי הזה של מעבר הדירה.

רציתי ליישם את מילותיו של הרב אשלג אז חשבתי איך אני יכולה לדאוג לרוחניות של עצמי ולגשמיות של בעלי והתחלתי לשאול את עצמי מה הוא צריך. ״הוא צריך שיתנו לו לשתות קפה עשר דקות בנחת. הוא צריך את הרגעים האלה שהוא עושה דברים בבית מבלי לדאוג לילדים באותו הרגע. והוא צריך שיעריכו אותו על כך. הוא צריך שאשאל אותו לפעמים מה שלומו ולא אתייחס אליו רק כמי שצריך להשתפר בתפקוד שלו״. אחר כך שאלתי את עצמי מה אני צריכה ואיך אני דואגת לרוחניות שלי ועניתי לעצמי: ״אני צריכה תיאום ציפיות ובהירות. אני לא רוצה לחיות בתודעה של קורבן, אני לא רוצה לכעוס ולהתמרמר כל הזמן. אני רוצה לשמוח ולראות את הטוב שבי, שבבעלי, שבילדיי״. הבנתי עם עצמי שבסך הכל, על אף על כל הטלטלות והשינויים, קרה לנו דבר משמח שחיכינו לו המון זמן. עברנו לבית גדול עם גינה במקום יפהפה כמו שכל כך רצינו וגם יש לנו סוף- סוף מרחב מוגן בבית. עכשיו, כל שנשאר הוא לייצר את המרחב המוגן הזה גם בלבבות שלנו.

חזרתי הביתה מהסיבוב שלי. בעלי היה בטוח שאגיע רוטנת וכעוסה אבל החלטתי לשבור את הלופ הזה וניגשתי להביא לו חיבוק. ״רוצה תה?״ שאלתי והוא חייך והנהן. ישבנו, שתינו תה, וכל אחד מאיתנו סיפר לשני מה הוא צריך ואיך אנחנו יכולים לעזור אחד לשנייה כדי שזה יקרה. ניסינו להיות מאוד ברורים וספציפיים כדי שהצד השני גם יצליח ליישם את מה שמצופה ממנו בהצלחה. נראה לי שהצלחנו להרכיב מחדש חתיכה משמעותית בפאזל שלנו, בתקווה שהוא ימשיך וייבנה בהצלחה