איך הפסקתי להיות עניה - למרות שיוקר המחיה לא השתנה

מאז שנולדה בתנו השנייה והפכנו הורים לשניים, בעלי ואני מרגישים את העול הכלכלי ואת יוקר המחייה שהתהדק לו סביב צווארנו. שנינו עובדים קשה ומרוויחים לא רע, ואנחנו לא בזבזנים גדולים וגם לא מתרגשים יותר מדי מחופשות יקרות בחו״ל או בארץ. ובכל זאת, בכל חודש מחדש אנחנו מגיעים למצב שההוצאות שלנו כמעט גוברות על ההכנסות. כשיש לנו הוצאות לא צפויות או כשאנחנו בכל זאת רוצים לשבור קצת את השיגרה ולהתפנק, אנחנו נאלצים לבקש עזרה מהמשפחות שלנו או לפעמים לוותר על התענוג.

בגלל האתגר הזה, הרגשתי שהתודעה שלי קצת הצטמצמה בשנה וחצי האחרונות. לפעמים אני רואה פרסומת של איזה בגד יפה שאני רוצה לקנות, אני כבר נכנסת לאתר ואפילו מכניסה את הבגד לסל הקניות הוירטואלי אבל בסופו של דבר יוצאת ואומרת לעצמי: ״טוב... זה לא ממש הכרחי. בזמן אחר״. יש הרבה דברים שאני ובעלי חושבים פעמיים האם לעשות אותם, כמו להביא בייביסטר כדי לצאת לדייט אחרי שהילדים הולכים לישון (ובסופו לגלות שהבילוי הזה עלה לנו לפחות 500 ש״ח) או או לשלם על כל מיני ייעוצים והדרכות שאנחנו מדי פעם זקוקים להם סביב גידול הילדים או כל נושא אחר, או להתחדש בריהוט ומכשירים חדשים ונחוצים לביתנו.

ידענו תקופות טובות יותר בחיינו מהבחינה הכלכלית. תקופות בהן חווינו רווחה גדולה הרבה יותר והתודעה הייתה רחבה ופתוחה סביב נושא הכסף. אמנם גם אז לא ״שפכנו״ כספים בלי סיבה טובה, אבל עשינו הרבה פחות חשבונות וחישובים וכל דבר שהיה נראה לנו שיעלה חיוך על פנינו ויש בו צורך, רכשנו אותו בלי כל בעייה. אני זוכרת שבתקופה הזו לקחתי הרבה קורסים דיגיטליים והעשרתי את הידע והתחביבים שלי במגוון תחומים, ולא היססתי להביא אנשי מקצוע לכל דבר שצריך לסדר, לנקות, ולתקן בבית. אני מתגעגעת לתקופה הזו :)

לרבי נחמן יש משל על האוצר שמתחת לגשר. המשל מספר על איש, נקרא לו לצורך הבנת הסיפור - חיים. חיים חלם שבמקום רחוק מאוד ישנו אוצר מתחת לגשר וטרח לנסוע עד לאותו המקום. כשהגיע לשם חשב איך יצליח לחפור ולהגיע לאוצר ושיתף איזה איש שעבר שם במקרה. האיש הזה, שנקרא לו יוסי, אמר לו שזה חלום טיפשי ושהוא בעצמו חלם על אוצר שנמצא מתחת לביתו של מישהו שגר במקום רחוק, ואז פירט לו איפה אותו איש גר. חיים הבין שהאיש בחלומו של יוסי זה הוא עצמו וחזר מיד לביתו, חפר מתחתיו ומצא את האוצר. במשל הזה בעצם רצה להגיד לנו רבי נחמן את המשפט הבא שלו: ״חדלו עוד מלהיות עניים! שובו אל האוצרות שלכם והיו משתמשים באוצרות שלכם!״

כשקראתי את המשל והמשפט הזה של רבי נחמן רציתי גם אני לחדול מלהיות ענייה. הבנתי שבשנה האחרונה הפלגתי בתודעה שלי למחוזות כה צרים ומצומצמים, עד שכמעט כל מחשבה על הוצאה או השקעה של כסף נתקלה אצלי בקושיות והתנגדויות. ״אני לא יכולה להרשות את זה לעצמי״, ״אם אוציא על זה כסף, זה יכול להכניס אותנו למינוס״, ״הלוואי והייתי יכולה להביא עוד שעות של בייביסיטר״, ״איזה כיף לבחורה ההיא מהאינסטגרם שיכולה להרשות לעצמה את הבגדים/הרכב/הבית/הפריבילגיות האלה״, ״כנראה שהייתי מגשימה מזמן עוד כמה חלומות ומוציאה כבר את הספר שכתבתי לאור, אם רק היה לי עוד כסף…״.

כל המחשבות האלו גרמו לי להתנהל כמו ענייה, אבל יותר מזה, הכניסו אותי גם לעצלנות וחוסר יצירתיות. ״שובי אל האוצרות שלך״, אומר לי רבי נחמן. ״את בעצם הרבה יותר עשירה, בעלת אמצעים ומשאבים ממה שנראה לך!״. נזכרתי שגם ימימה אביטל זצ״ל שייסדה את שיטת החשיבה ההכרתית דיברה על כך שאם מישהו רוצה לאפשר עוד שפע שייכנס לחייו, עליו להגיע מתוך תודעה של ״יש״ ולא מתוך תודעה של ״חסר״ ושל ״אין״. כלומר, לפני שמייחלים לעוד, עלינו לעצור ולראות מה כבר יש לנו ועל פי רבי נחמן, גם להשתמש בזה נכון. זה מה שיאפשר כניסה של עוד שפע לחיים שלנו, אבל קודם כל, זה יזכיר לנו שאנחנו בכלל לא עניים. אנחנו אפילו עשירים, עשירים מאוד!

לפני כמה ימים אמא של הבייביסיטר שמגיעה לעזור לי מדי פעם עם הילדים גילתה שאני יודעת לצייר יפה. היא שאלה אותי אם אוכל לצייר משהו לגן הילדים שבו היא עובדת ואפילו הציעה לשלם לי על זה ולקנות את חומרי הציור. ״לא צריך״, עניתי לה ״בכיף אצייר לך״. זו הייתה הזדמנות מצוינת עבורי להשתמש באחד מהאוצרות שלי וגם לעשות איתם משהו טוב למען הזולת רציתי לבקש ממנה שרק תקנה את החומרים אבל פתאום גיליתי שיש לי בבית מיני סניף של מקס סטוק שכולל את כל החומרים הנדרשים לאותה היצירה. למחרת הבאתי לה קאפה ענקית מצוירת וצבעונית עם חיות ובלונים כפי שביקשה, והיא ממש שמחה והתרגשה. לקח לי בדיוק 10 דקות לצייר ועוד 10 דקות לצבוע את הקאפה, זה היה לי קל וכיף ואפילו לי סיפק לי כמה רגעים של אסקפיזם משבוע מאתגר. למחרת, כשהבת שלה הגיעה אלינו לבייביסיטר, היא באה עם שקית ענקית של בגדים שקטנים על אחותה ויכולים להתאים לבת שלי. באמת תכננתי לקנות לה בגדים חדשים כשפתאום נהיה קר והיא גדלה לי כל כך מהר. לא ציפיתי לשום תמורה בעבור הציור שציירתי, אבל ברגע שיצאתי מתודעה של עניות והתחברתי לשפע, כמו שביקש רבי נחמן, זכיתי גם אני שייכנס עוד שפע לחיי ואפילו נחסך ממני להכניס יד לכיס בשביל זה.

גם אם לא הייתי מקבלת תמורה פיזית כלשהי, הרגשתי שמחה, משמעות וסיפוק והשתלם לי לצאת מעצמי ולעשות משהו טוב למען האחר בעזרת הכישורים והמשאבים שעמדו לרשותי. אני חושבת שאם כל אחד מאיתנו יבחר ליישם את הטיפ הזה של רבי נחמן, במיוחד בתחום בו הוא מרגיש עני – זה אולי לא יחולל קסם שמיד יסגור לו את ה״חור״ בכיס, בלב, או בכל תחום בו הוא מרגיש חסר, אבל זה יאפשר לו להרגיש עשיר, לראות את מה שכבר יש לו בחייו באותו התחום, ולפעול כך להשגת שפע נוסף