אז למה כפיר עשה לי גוסטינג, בעצם?

המשכנו לדבר ולהתכתב כמה ימים נוספים. ההצעה לדייט שני לא הגיעה אז עשיתי לו שיחה. ״אני מחפשת משהו רציני. אם אתה כזה, אז בוא ניפגש שוב ונבדוק את הקשר״. הוא אמר שיעדכן אותי אם יהיה פנוי להפגש בימים הקרובים, ולא יצר איתי שוב קשר לעולם

אני זוכרת כשהכרתי את כפיר. חשבתי שהוא בדיוק זה שמתאים להיות בעלי לעתיד. גיליתי שאנחנו חברים בפייסבוק ולא זכרתי איך ולמה. הסתכלתי על התמונות שלו ועל השיתופים שהוא מעלה ומאוד התרשמתי ממנו, אז החלטתי שאתחיל איתו. שלחתי לו הודעה חמודה שהתפתחה לשיחה וגם רמזתי לו שאני מחכה ממנו להזמנה להפגש והיא הגיעה. הדייט הראשון שלנו היה מעולה והייתי בטוחה שנמשיך לעוד הרבה דייטים ואולי גם נתחתן. כזו הייתי וכזו עודני... עפה עם החלומות שלה מהר ורחוק.

יומיים לאחר הדייט וכפיר עדיין לא יצר איתי קשר. חיכיתי כמו קפיץ ליד הטלפון, כעסתי, נעלבתי, לא הבנתי מה קרה, ובערך בשעה 19:00 הגיעה הודעה ממנו: ״סליחה שנעלמתי, אני קצת חולה ומקורר״. מיד התרציתי והתעודדתי והמחשבה הראשונה שלי הייתה להכין לו סיר מרק ולבקר אותו, אבל לא רציתי להראות יותר מדי עניין והתלהבות. התכתבנו קצת ואחרי כמה הודעות ההצעה הזו פשוט זעקה מתוכי מבלי לשאול אותי: ״רוצה שאבוא לבקר אותך עם סיר מרק?״ הוא לא כל כך התלהב מההצעה, למרבה הפלא.

המשכנו לדבר ולהתכתב כמה ימים נוספים. ההצעה לדייט שני לא הגיעה אז עשיתי לו שיחה. ״אני מחפשת משהו רציני. אם אתה כזה, אז בוא ניפגש שוב ונבדוק את הקשר״. הוא אמר שיעדכן אותי אם יהיה פנוי להפגש בימים הקרובים ולא יצר איתי שוב קשר לעולם.

חשבתי לעצמי מה עשיתי לא בסדר, האם זה משהו שאמרתי? משהו שעשיתי? משהו ששידרתי?

היום במרחק של כמה שנים מהמקרה הזה, נתקלתי בחלק של ימימה שדיבר על הפרזה מתוך חוסר והרגשתי שהוא דיבר ממש על אותה ענבר שהייתי בקשר עם כפיר. ימימה דיברה באותו חלק עם תלמידה שלה שרוצה להשיג וודאות מיידית, תוצאות מהירות, ולהאיץ מערכת יחסים שהיא הייתה בה. היא שאלה אותה: ״מדוע יש לך צורך עד הסוף ומיידית?״ וגם אמרה לה שברגעים האלה ה״חסימה משתלטת״. חיפשתי באותו החלק תשובות. רציתי לחזור לענבר מהעבר ולתת לה פיתרון, איך עליה להתנהל באותה הסטיאוציה כדי לא להבריח את הבחור ולהשאר עם אגו חבול ופגוע, ורציתי שהפתרון הזה יהווה עצה גם למי שמוצאת את עצמה עכשיו בתוך לופ כזה, שבו היא מפריזה ומנסה להאיץ קשר וזה מרחיק את הצד השני.

לא מצאתי תשובות שיכולות להפוך לעצות פרקטיות באותו החלק, מה שמצאתי אלו בעיקר שאלות. ״מדוע? מאיזה מקום זה מגיע?״ וימימה גם עוזרת לתשובה להגיע: ״מתוך העומס, החסימה, החוסר״. כשאני חושבת על אותה ענבר שהתחילה עם כפיר וחיכתה ממנו להצעה להיפגש, אני זוכרת שהרגשתי שאנחנו לא באותה הליגה. כל הזמן היה לי מעין קול בתוך הראש שאמר לי שהוא שווה הרבה יותר ממני ושאם הוא ״יסתכל לכיוון שלי״ אני אזכה לעוד כמה מניות בשוק הרווקים-רווקות. אני גם זוכרת שלא ממש האמנתי שמתישהו יגיע האחד שלי וחשבתי שאולי אישאר רווקה לנצח. הבעייה לא הייתה עם העובדה שאותן המחשבות חלפו במוחי, אלא בעובדה שהאמנתי להן בכל יום מחדש. לא חיפשתי מספיק הוכחות במציאות לכך שהמחשבות האלה טועות ושאני שווה הרבה יותר ממה שנראה לי ושהרבה טוב מבקש להגיע לחיי.

מהמקום החסר הזה פעלתי וכמו התחננתי לתשומת הלב של כפיר. המילים שלי, הפעולות שלי, כאילו זעקו: ״בבקשה תאשר אותי בעולם הזה! אתה, אתה הוא זה שיכול, אחת ולתמיד, לתת את החותם שאני יפה, מעניינת, שווה, ראויה לאהבה, אז בבקשה תסכים להיות איתי!״. לא ידעתי את זה. לא הייתה לי שום דרך לדעת שזה הסאבטקסט של ההתנהלות שלי, עד שלא התנהלתי ככה והתמודדתי עם ההשלכות. בכל פעם שהוא התרחק ממני, במקום להבין שאולי זה פשוט לא זה ושהוא לא כל כך מעוניין בי, המשכתי ללחוץ עליו ולהאיץ בקשר שבכלל לא התחיל.

אני לא מתחרטת על שום דבר. אני מאמינה בלב שלם שהקשר עם כפיר וגם עם אלו שהגיעו אחריו היו אבן משמעותית והכרחית בדרך שלי לצחי, אהבת-חיי, בעלי היקר שלא נבהל כל כך בקלות מהישירות שלי ומהצורך שלי בקשר קרוב ומערכת יחסים רציפה, כזו שממשיכים לתקשר בה גם כשחולים. בסופו של דבר כפיר לא היה האחד שלי וגם אם הייתי מתנהלת באופן מושלם, מהמקום הכי בטוח בעצמו, כנראה שהקשר הזה לא נועד להמשיך. ובכל זאת, כנראה שגם היום החלק הזה קיים בי. הנטייה להפריז מתוך חוסר. להאיץ במשהו חיצוני שיקרה מתוך הקושי להתמודד עם קול פנימי שמספר לי על מה שחסר לי ובי. זה יכול לפגוש אותי בקריירה שלי, כשאני מוצאת את עצמי ״מחזרת״ אחרי עסקים שאני מעוניינת לעבוד איתם, וזה יכול לפגוש אותי גם כיום בקשר עם בעלי כשאני מרגישה שהוא מרוחק ממני. ברגעים כאלה שוב עולה הקול הזה שמספר לי כמה אני לא טובה ולא ראויה לטוב ומאיים להטביע אותי בתוך ים של בדידות ומועקה.

הפתרון של ימימה למצבים כאלה הוא לחפש בתוכי. במקום לדרוש מזה שעומד מולי להיות גלגל-הצלה שיציל אותי מעצמי ולהעמיס עליו את כל משקלי בעל-כורחו, לחפש את אותו גלגל-הצלה בתוכי. לראות את החלקים בי שכבר מספיק בטוחים בעצמם, לראות את הטוב שקיים בחיי ולא בורח ממני, ולדעת שאני מכלול של כל אלו ביחד.

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תוכן חם שלא כדאי לפספס

חדש ב-VLU PLAY
{{ item.duration_text }}