הזכות למוות – או הבחירה בחיים?

בסוף השבוע שעבר, עלה להצבעה בפרלמנט הבריטי חוק המתיר למדינה להרוג חולים סופניים ומתמודדי נפש המבקשים לסיים את חייהם. חוק זה, שעורר מחלוקת ציבורית רחבה בממלכה, קיבל את הרוב הדרוש בפרלמנט, והוא נדרש כעת לאישור הממשלה ובית הלורדים. בכך, עומדת בריטניה להצטרף למדינות נוספות במערב, כמו אוסטרליה, שוויץ, ובעיקר קנדה, שבהן רופאים מטעם המדינה ממיתים אנשים המבקשים לסיים את חייהם, כל עוד הרשויות מחליטות כי אין יותר טעם בחייהם של אנשים אלו.

פרקטיקה זו, המוכנה "סיוע רפואי בהמתה" (Medical Assistance in Dying, MAID) היא התערבות המדינה בהמתת אנשים החפצים לסיים את חייהם. משמעה אינו רק שהמדינה מתירה לאנשים אלו להתאבד (דבר שגם כך, מדינות מתקשות מאד למנוע באופן אפקטיבי). מדובר בסיוע אקטיבי של המדינה, הפניית משאבים ממשלתיים לשם הריגת אנשים שחפצים למות, והמדינה מחליטה כי אין ערך בהמשך החיים שלהם.   

באילו מקרים הרשויות מחליטות שאין יותר ערך בכך שהאדם ימשיך לחיות? הכל תלוי ברצונה של המדינה, ובשיקול דעתו של הפקיד הממשלתי שאחראי על כך. מקרי הקצה הם חולים סופניים, שחייהם מלאי סבל ויסורים, ולפי חוות הדעת הרפואית, נותרו להם חודשים ספורים לחיות, ללא כל סיכוי לחזור לחיים בריאים. במקרים אלו, המדינה עשויה להחליט כי טוב מותו המיידי של החולה מהמתנה ארוכה למוות מתוך סבל ויסורים.

אולם, אם ניתנת בידי המדינה הסמכות להחליט באיזה מקרים טוב מותו של האדם מחייו, הרי שאפשר להכניס לתוך הרשימה גם אנשים הסובלים ממחלות נפשיות, כמו דיכאון או סכיזופרניה, ומבקשים את נפשם למות. ומה לגבי חולים כרוניים? מדוע לא להכניס לרשימה כל מי שמרגיש כי חייו הם סבל מתמשך והוא מעדיף לסיים אותם?

קנדה, שהפכה בשנים האחרונות למדינה המובילה בהמתות בסיוע רפואי, אכן נוהגת מדיניות מרחיבה ומקילה מאד בהגדרת אלו שחייהם אינם בעלי ערך. מבחינה מעשית, כמעט כל אדם שמבקש לסיים את חייו ומצליח להנפיק סיפור משכנע מדוע חייו הם סבל מתמשך, מקבל לשם כך סיוע מהמדינה. במקרים לא מעטים, המערכת הרפואית עצמה מציעה זאת לחולים. הרופאים, שקיבלו את אישור המדינה להחליט אלו חיים ראוי לחיותם ואלו חיים ראוי לסיימם, מציעים לא אחת לחולים, שנדמה להם כי הם סובלים מידי בחיים הללו, את האפשרות לסיום סטרילי ואלגנטי של החיים, בהליך רפואי נקי ומפוקח.   

ואכן, קנדה חווה הצלחה מסחררת במדיניות סיוע רפואי בהמתה. מאז שפרקטיקה זו נכנסה לתוקף ב-2016, ישנה עלייה עקבית במספר המבקשים למות. בשנת 2023, יותר מ-15,000 קנדים סיימו את חייהם על ידי זריקה שקיבלו מאחות בבית החולים, וכף הפכה המתה על ידי המדינה לאחראית ל-4.6 ממקרי המוות במדינה.