איך תולעי העש שעל הקיר הצליחו להוציא אותי מהדיכאון

״צחי, אני לא מאמינה שאני שוב רואה את זה״, צעקתי לבעלי מהחדר. ״זו תולעת״, אמרתי לו. ״אין סיכוי, זו סתם צביעה לא מוצלחת של הקיר״, הוא ענה לי. ״לא לא, אני אומרת לך. אלה תולעים. אני מכירה אותם מהבית שגרתי בו לפני כמה שנים ברחובות. למדתי עליהן, עשיתי עליהן מחקר שלם, וגם הצלחתי להיפטר מהן באיזשהו שלב. אלה תולעים״.

השיחה המרגשת הזו התרחשה ביני לבין בעלי כמה ימים לאחר שעברנו לבית החדש שלנו. נכנסתי לחדר העבודה וראיתי משהו שנראה כמו חתיכת טיח לבנה קטנה על הקיר ועוד אחת קטנה על הרצפה. זה נראה די תמים, קטנטן ודומם אבל אם מסתכלים ממש טוב אפשר לראות שיש בפנים זחל ושזו למעשה תולעת שמוקפת על ידי סוג של פקעת או נרתיק. כשגרתי כמה שנים לפני כן בדירה שכורה ברחובות הייתי שמה לב בכל פעם לנקודות הלבנות המשונות האלה על הקיר ורק לאחר חודש הבנתי שמדובר ביצור חי ונחרדתי. השקעתי זמן יקר מחיי כדי ללמוד על אותו היצור, מיהו, מהו, מאיפה הוא מגיע ואיך אפשר להעלים אותו ולאחר כמה ימים לא היו שוב תולעים בביתי או בחדר המדרגות של הבניין, כי דאגתי לעדכן גם את וועד הבניין שמסתובב ביננו יצור שנקרא ״עש בונה הנרתיק״ וגם הסברתי לו איך מרחיקים אותו מחיינו.

באותם ימים היה לי מאד לא קל. מצאתי את עצמי שוב ושוב חושבת מחשבות טורדניות וקשות ומתקשה לנשום עד כדי לחץ ודקירות בחזה. כתושבת העיר נהריה, המציאות כאן עד הפסקת האש הייתה מאתגרת עד כדי בלתי אפשרית. היו אזעקות כמה פעמים ביום, בכל יום. לפעמים הן תפסו אותי כשאני לוקחת את הילדים שלי למסגרות או אוספת אותם מהמסגרות. הרגשתי ששכחו מאיתנו, תושבי נהריה, שאני מסכנה, שאולי המצב הזה יישאר ככה תמיד, ושהחיים כאן נעשו בלתי אפשריים ואין לזה כל תיקון או תקנה. המחשבות האלה הובילו אותי להרגיש עצובה, מיואשת וחנוקה עד כדי כאב.

שמעתי פעם שיעור על רבי נחמן שדיבר על היצר הרע שלנו ולימד שעלינו להיות בקיאים בו. להכיר אותו, את דרכי פעולתו, את השקרים שלו והניסיונות שלו להפיל אותנו למקומות אפלים בחיינו ובתודעתנו, וזה מה שיעזור לנו גם להתעלות ולהתגבר עליו. השיעור הזה הזכיר לי את ההתמודדות הזו עם התולעת. היא נראתה תמימה ואפילו לא נראתה כמו יצור חי, לקח לי חודשים להבחין ולהבין מה זה בכלל ואז לקח לי עוד כמה שבועות ללמוד איך להרחיק אותה מביתי.

באופן די דומה פועל היצר-הרע שלנו. הוא נשמע כמו קול תמים ונחמד בתוך הראש שלנו, לפעמים הוא מגיע בתוך פקעת, תחפושת, של איזה קול חכם והגיוני שבוקע מתוכנו והתכלית שלו היא להתנגד לנו. בכל פעם שננסה לצאת מאזור הנוחות שלנו, להתקדם ולגדול למחוזות חדשים, הקול התמים והלכאורה חכם הזה בראשנו, ינסה להחזיר אותנו אחורה וזאת בכדי לאפשר לנו בחירה חופשית ולחזק אצלנו את שריר ההתנגדות בחזרה. אם בחרתי לקום מהספה ולבצע פעילות גופנית, למרות שהיה בתוכי קול שאמר לי שעדיף לי סתם לרבוץ ולגלול באינסטגרם, אז הרווחתי שני דברים - את הפעילות הגופנית עצמה על כל תרומותיה הנפלאות לבריאותי ואת הכוח להתנגד לקול פנימי מקטין ומחליש בתוכי. בחרתי בתודעה של ניצחון על פני תודעה של הפסד וכמובן פעלתי בהתאם.

בפעמים הראשונות בהן נתקלתי ב״עש בונה הנרתיק״ הייתי מזועזעת מהעובדה שמדובר ביצור חי שפלש לביתי ומתרבה בו. לקח לי הרבה זמן ללמוד ולהבין איך להרחיק אותו ושמחתי כל כך על הניצחון והחזרה לשליטה המלאה על ביתי. הפעם, כשנתקלתי באותו יצור משונה בביתי החדש, כשאני כבר למודת נסיון מוצלח בתחום ההדברה, לא התרגשתי כל כך ומיד יצאתי למתקפת נגד.

כשחוויתי דקירות בחזה והיה לי קשה לנשום הבנתי שהיצר-הרע שלי הצליח להפיל אותי לשקרים שלו. נכון שהמציאות כאן במדינה ובנהריה לא מזהירה, אבל השנה האחרונה והמטורפת שעברה עלינו לימדה אותי שהכל יכול לקרות ולהשתנות ברגע, ואין לי מושג באמת מה מחכה לי ולכולנו מעבר לפינה. ברוח דבריו של רבי נחמן, החלטתי ללמוד עוד קצת על התולעת הזו שפלשה לתודעתי והבנתי שאיפה שיש הרבה יצר-רע וקולות שליליים, יש גם הרבה פוטנציאל לאור ולטוב שמבקש להתגלות. זה נתן לי את הכוח להתבונן ולפרש מחדש את המצב בו אני נמצאת. ״מה השליחות שלי כאן?״ שאלתי את עצמי. ״הרי יש סיבה שאני זו שנמצאת עכשיו בסיטואציה הזו ולא מישהו אחר. מה האור המיוחד שאני באתי לתת לרגע הזה?״

ככל שחשבתי על זה יותר הבנתי שיש לי הרבה מה לתת, להאיר ולעזור לסביבה שלי שנמצאת במצב די דומה לשלי. המורל של תושבי נהריה נמוך ויש תחושה באוויר של התשה כללית. אולי החיוך שלי לשכנה או לסייעת של הבן שלי בגן, הוא זה שיאיר עבורן את כל היום. אולי המילים המחזקות שאני משתפת ברשתות החברתיות על אף ובצד האתגרים שאני עוברת, יכולים לעודד ולשמח אנשים שנמצאים במצב דומה.

את מתקפת הנגד שלי לקול ה-לא תמים בתוך הראש שלי, זה שגורם לי לתחושות של מועקה וקוצר נשימה, סיכמתי במילים: ״אני כאן בשליחות״ והתמלאתי בתחושת משמעות גדולה. הקושי עדיין קיים ועליי להמשיך במתקפת הנגד העקשנית שלי נגד האויב הפנימי שחי בתוכי, אבל כשאני מזכירה לעצמי מי בעלת הבית, אני מקבלת הרבה כוחות לשמור עליו ולא לאפשר כניסה לפולשים.