רגע של נוכחות: כך למדתי להרפות מלחץ מתמיד

 השנה החלטתי שחשוב לי להגיע לעצמאות כלכלית. אשתי ואני סטודנטים עמוסים, וזאת לא מציאות פשוטה – אך המחשבה על תלות מתמשכת במשפחה הרגישה לי כבדה. עוד שלוש שנים ארוכות מפרידות בינינו לבין התואר המיוחל, ובינתיים אני מרגיש צורך לעשות את מה שאפשר כדי לעמוד על הרגליים. מתוך אותה תחושת דחיפות, נרשמתי לקורס בניית אתרים כדי להרחיב את אפשרויות הפרנסה. בהתחלה הייתי מלא מוטיבציה. הרגשתי שאני יכול להתמודד ולעשות ג׳אגלינג עם הכל במקביל – לימודים אינטנסיביים, העבודה ב- VLU, מטלות הבית והקורס החדש. אבל ככל שהשגרה נמשכה, התחלתי להרגיש שהעומס משפיע. לוח הזמנים היה צפוף יותר ויותר, ובסוף  כל יום עבודה הייתי רובץ לחוץ ומותש על הספה.

כששמים גבול למחשבות, מתפנה מקום לרוגע

בסופו של דבר הבנתי שמשהו חייב להשתנות. בכל רגע פנוי, הראש שלי היה ממשיך להתרוצץ בין משימות שטרם סיימתי לאלה שעוד מחכות לי בהמשך השבוע. ״יש מבחן עוד חודש! איך אני מתכונן אליו?״ חשבתי לעצמי, ״ורגע… יש לי כתבות לכתוב, אבל אם אשב לכתוב אותן איך אמצא זמן להתקדם בקורס שנרשמתי אליו? ואם לא אצליח לסיים את הקורס… איך אגיע לעצמאות כלכלית? אז אולי אני לא אצליח? אולי כל יום יהיה מתיש כמו היום הזה? אולי כדאי פשוט לוותר?!״.  המחשבות הללו לא נתנו לי מנוחה, גם כשישבתי לאכול או הלכתי ברחוב לעשות קניות לבית.

נקודת המפנה הגיעה דווקא ברגע לא צפוי, באמצע תפילה בבית הכנסת. עמדתי שם וניסיתי להתרכז במילים, אבל במקום להיות נוכח בתפילה הראש שלי היה עסוק לחלוטין באינסוף המשימות שלפני. העומס הפיזי אמנם משמעותי, אבל העומס הנפשי – הדאגות והחרדות שיצרתי לעצמי – הכביד עליי אפילו יותר. באותו רגע חלחלה בי תובנה פשוטה אך עמוקה: אם אצליח לשים גבול למחשבות ולדאגות, אוכל לשחרר חלק מהמתח ולפעול בצורה הרבה יותר רגועה וממוקדת. נוכחות מלאה ברגע, בלי לחשוב על מה שהיה קודם או מה שיקרה אחר כך, יכולה להפוך את כל החוויה ליותר נעימה ואפקטיבית.

חכמת היהדות: להיות נוכח בכל רגע

 המחשבה הזו התחברה לדברים שקראתי בעבר בכתביו של הרב קוק. בספרו 'מוסר אביך', הוא מתייחס לדרכו של האדם להקדיש את כל כולו לפעולה שבה הוא עוסק, בלי להתפזר למחשבות אחרות: ״צריך לבקש את הקדוש ברוך הוא בתוך הדרכים שהוא מתנהג בהם... ולא יבקש את הידיעה בשעה ההיא בענינים אחרים, כי כיון שהוא עוסק בעבודה זו, הקדוש ברוך הוא כביכול שורה מצדו בזו העבודה דוקא, ובה ימצאנה ולא במקום אחר (= צריך להתרכז בכל רגע ורגע. כאשר אדם עושה פעולה מסוימת, הוא צריך לדמיין שהפעולה הזאת היא המשמעותית ביותר, ובאותו רגע היא הדבר היחיד שחשוב)…. וכן בכל הדברים שעושה...״. לדבריו, כשאדם מתרכז לחלוטין בפעולה אחת, הוא לא רק ממקד את מחשבותיו – הוא גם הופך את אותה פעולה למשמעותית ומספקת יותר. ״כשאדם פועל איזה דבר של שלימות... צריך לשמח בחלקו ולא ירדוף אז אחר דבר אחר, כי כל העולם כולו מתקפל לפניו אז דוקא בפרט זה״. לא סתם הוא כותב ״לשמוח בחלקו״, מכיוון שהדרך היחידה להגיע לשמחה היא להיות נוכח ושלם עם הרגע.

מאז אותו רגע, אני משתדל לתרגל את הגישה הזו. גיליתי שכשאני שם את כל כולי בפעולה מסוימת, אפילו המשימות היומיומיות הפשוטות – כביסה, שטיפת כלים, מטלות בית מהאוניברסיטה  – הופכות למהנות יותר. כשאני כותב כתבה, אני מתרכז רק בה. אני לא חושב על המבחן שמחכה לי בעוד שבועיים. כשאני חותך סלט לאשתי, אני מתרכז במגע של הירקות, בסכין, ובאהבה שאני משקיע. זה אולי נשמע בסיסי, אבל ההבדל מורגש בכל פינה בחיים. הרגעים נראים פחות עמוסים, והמשימות מתבצעות בקלות וביעילות רבה יותר.

אם גם אתם מרגישים שהלחץ משתלט עליכם – נסו לעצור לרגע ולהיות נוכחים. אל תתנו לעבודה לחדור לחיים האישיים, ואל תאפשרו לדאגות העתיד להפריע לרוגע של ההווה. החיים הם סדרה של רגעים קטנים, ואם נקדיש לכל אחד מהם את מלוא תשומת הלב, נגלה שאפשר לחיות אותם בצורה מלאה ושלווה יותר.