איך לשחרר אחיזה בלי לפחד מנפילה טראומתית

פעם היה לי חבר טוב שהתנהג בצורה לא כל כך יפה כלפי הבחורות שהוא יצא איתן. הוא היה יוצא עם בחורה אחת, וכשהוא היה מתחיל להרגיש ש״זה לא זה״, במקום לסיים איתה את הקשר, הוא היה קודם מכין לעצמו את הקרקע עם בחורה אחרת ובודק האם היא מעוניינת בו וזה מה שנתן לו את הביטחון לסיים קשר אחד ולקפוץ מיד לקשר הבא. אני זוכרת שכעסתי עליו מאוד, למרות שידעתי שהרבה ארועים טרואמתיים שהוא עבר בחייו הובילו אותו להתנהלות כזו שנובעת מחוסר בטחון עמוק. יום אחד עשיתי לו שיחה שבה נולד במוחי משל הקוף.

״אתה כמו קוף שמדלג מעץ לעץ, מענף לענף. אתה מוכן לשחרר את הענף הקודם רק אם היד השנייה שלך אוחזת בענף חדש. אני מבינה שזה מאוד מפחיד להיות מסוגל פשוט לשחרר אחיזה מהענף שאתה אוחז בו. אולי תיפול על הישבן. אולי זה יכאב. אבל לפעמים זו הדרך היחידה לאפשר למשהו חדש להכנס לחיים שלנו. להעז לשחרר את הענף הקיים, לקפוץ גבוה ורחוק, ולהתאזר בסבלנות ואמונה שבזמן הנכון, נאחוז בדבר הבא והמדויק יותר עבורנו. וכן, יכול להיות שבדרך גם ניפול ונתרסק. גם כאן, צריך הרבה אמונה ובטחון עצמי שנדע לקום מהנפילה הזו״.

חלפו הרבה שנים מאז אותה שיחה והקשר עם אותו החבר נותק. אני לא יודעת איך הוא ״מקפץ מענף לענף״ כיום בחייו ומקווה שהוא עושה את זה באופן שלא מזיק למערכות היחסים שלו ולעצמו. אבל המשל הזה שנתתי לו המשיך ללוות אותי לאורך כל השנים האלו ולא פעם אני שמה לב בחיי שאני בעצמי לפעמים כמו הקוף הזה שמפחד לשחרר אחיזה מהענף שהוא אוחז בו, זה שכבר לא בהכרח מדויק ומתאים לו יותר, ולקפוץ בביטחון לעבר הלא נודע.

בתור עצמאית שמתפרנסת מכתיבה ויצירת תוכן לעסקים, חברות ועמותות שונות, לפעמים קשה לי לשחרר אחיזה מגוף מסוים שכבר פחות מדויק לי לעבוד עבורו. בתור אמא, אני מתקשה לפעמים לשחרר אחיזה מגישה הורית מסוימת שלא מובילה אותי או את ילדיי לשום מקום חיובי. וכן, גם בזוגיות אני מתנסה בכך. אני יודעת שהנטייה שלי להיות לפעמים יותר מדי ביקורתית כלפי בעלי, ככל הנראה תוביל לתסכול גדול מצידו ותרחיק אותי מהמטרה שלי שיראה אותי, שיקשיב לי ויספק לי את צרכי. ובכל זאת, קשה לי לשחרר את ה״ענף״ הזה כי אני כנראה עדיין לא מספיק מנוסה באחיזה בענף אחר ושונה.

בספרה של אלומה לב, ״עד שלבך יתנגן״, ישנו חלק מתוך שיטת ימימה שמדבר על אחיזה לא בריאה שמביאה לקיפאון והוא אומר כך: ״…כמו אחיזה כדי שהחיים שלהם ייראו להם ברורים… זה לא נקרא סדר. זאת בעייה… בכל התחדשות יש גם אי יציבות, אך לא מקבלים דבר בלי לעזוב דבר״. החלק הזה הזכיר לי פסוק מספר תהילים: ״הרחב פיך ואמלאהו״ (תהילים פא, יא). כדי להסכים שמשהו חדש ייכנס לחיים שלנו, אנחנו צריך לייצר משבצת חדשה עבורו. לעשות לו מקום, ולאפשר למקום הזה כמו ׳לעמוד ריק׳ עד שיתמלא. הזמן הזה בין הרגע שהרחבנו פינו, או ששחררנו אחיזה מהענף הקודם, מהמוכר והידוע, ועד לזמן שבו משהו ימלא את הריק, הוא זמן שיש בו הרבה מתח, אי וודאות ואי יציבות - מה יגיע? האם יגיע? איך יתמלא? ואם לא יתמלא? אבל כנראה שאין דרך לגלות את התשובות מבלי להסכים להשאיר את אותה משבצת ריקה לזמן מה ולהתאזר בהרבה סבלנות, ביטחון, ואמונה בעצמנו וביקום.

לפני כמה חודשים אזרתי אומץ והודעתי ללקוחה שלי שאני נאלצת להפסיק לעבוד איתה, כי העבודה מולה כבר לא הייתה נכונה, מדויקת ומשמחת עבורי (וגם לא לגמרי מתגמלת). עשיתי את זה בצורה נעימה ומכבדת, אבל היא הייתה מאוד נסערת מההודעה הזו למרות שהצעתי לעזור לה למצוא מישהו שיעבוד איתה במקומי. הצעד הזה היה מאוד לא נוח עבורי גם כי לא רציתי לאכזב את הלקוחה שכבר הפכה חברה שלי וגם כי לא הייתה לי הצעה נוספת על הפרק שתחליף את התשלום החודשי שקיבלתי ממנה. עשיתי צעד שכביכול ״לקח אותי אחורה״ מבחינת ההכנסה החודשית, עוד לפני שיד-הקוף שלי פגשה את הענף הבא שמחכה לה. ובכל זאת ידעתי והרגשתי בתוך תוכי שכדי לפגוש את הענף הבא בחיי העסקיים, עליי לשחרר את הענף הזה של העבודה מולה.

במשך כמה ימים הרגשתי את המתח המעיק הזה של ה״משבצת״ שהתרוקנה לי וטרם התמלאה, אז ישבתי עם עצמי ובאופן מאוד יצירתי כתבתי אילו שירותים ומוצרים אני יודעת לתת ולמי הייתי שמחה להציע אותם וחיזרתי אחרי כמה לקוחות פוטנציאליים. אם להיות כנה, לא קיבלתי תשובה חיובית, או תשובה בכלל, מאף לקוח שפניתי אליו, אבל כמה ימים לאחר מכן נכנסה לי עבודה מעניינת ומספקת מכיוון אחר לגמרי.

כנראה שזה עוד משהו שחשוב לקחת בחשבון - מעבר לתעוזה והאמונה שאנחנו נדרשים להן כדי לקפוץ מענף לענף, עלינו לדעת שאנחנו נעשה את הטוב ביותר שלנו כדי להגיע ליעד החדש והרצוי, אבל התוצאה יכולה להגיע בכלל ממקום לא צפוי ובאופן הרבה יותר משמח ומפתיע ממה שחלמנו עליו. שווה לנסות :)