בשביל לקנות דירה אני צריך נס! זה יכול לקרות?

שאלה:

מאז השחרור אני עובד וחי בתל-אביב, וגר בשכירות. בעל הבית מעלה את שכר הדירה בכל פעם שמתחשק לו. צריך לריב אתו על כל דבר, עד רמת פתיחת סתימה. עברתי דירה חמש פעמים בשמונה שנים. אני אפילו לא מעז לחלום על קניית דירה, כי בשביל זה צריך להתרחש נס. למה? כי לפי מצב הבניה בארץ, ומחיר הדירות העולה בהתמדה, ולפי השכר שלי, ומצב ההורים, שלגמרי לא רלוונטי שיעזרו, אין שום היתכנות שאיזה בנק ייתן לי משכנתא ענקית לרכוש דירה באזור המרכז. משעשע שמדברים השבוע על חנוכה וניסים, כשהבעיות שלנו אחרות לגמרי מאשר בימי המכבים. אז מה, לצפות לנס? יש דברים כאלו?

תשובה:

יצא לי כמה פעמים ללוות מאושפזים בבית חולים הדסה בירושלים. בכל מחלקה ראיתי פינת קפה למבקרים, מתוחזקת היטב על יד ארגון פרטי. לפעמים אינך יכול לעזוב את החולה, וזה באמת מיזם יפה שמקל על המשפחות. פגשתי פעם את האדם שמתחזק את זה, ושאלתי אותו כיצד עלה לו הרעיון, ומהיכן המוטיבציה לקנות את הציוד, לבוא כל יום, למלא את המלאי. הוא סיפר לי כך: 'לפני שבע עשרה שנה חליתי במחלה קשה. הלכתי לרופא, ואחרי בדיקות הוא אמר לי שהוא מצטער לבשר לי אבל הוא צריך להגיד את האמת, שזו מחלה קשה מאד וסופנית. הייתי בהלם. שאלתי אותו כמה זמן נותר לי. הוא אמר: בערך חצי שנה. הייתי בלחץ נפשי, ואני לא יודע איך, נפלט לי משפט זועם על הרופא: אולי לך יש עוד חצי שנה! התחזית שלו התבדתה, הצלחתי להחלים לגמרי, ב"ה, אבל הרופא מת באופן פתאומי זמן קצר אחרי האירוע ההוא. הרגשתי מאד רע עם עצמי. האם יתכן שהמילים שלי פגעו בו באיזושהי דרך מיסטית? כך הרגשתי, ומצפוני העיק עלי. חשבתי: איך אוכל לתקן במעט את חטאי? החלטתי להקים את פינת השתיה הזאת לרווחת המשפחות המלוות את החולים.

ענין המצפון והתיקון יפה בעיני, אבל הבאתי את הסיפור דווקא בגלל החלק של האדם שהבריא כנגד כל סיכוי. זה כנראה מקרה נדיר מאד, אבל כל רופא יודע שיש נסים רפואיים. המדע לא יכול להתייחס אליהם כחלק מתחום הרפואה, כי אלו הם בהגדרתם מקרים שהתרחשו בניגוד לכל מחקר. כיצד הידיעה על מקרים נדירים כאלו יכולה לסייע? היא יכולה לעודד חולה מלהתייאש, להשאיר לו תמיד איזו תקווה אמיתית, גם אם הקלושה ביותר. וכן, לתת לו כוחות נפש בעת ההתמודדות עם המחלה, כי יש השפעה גדולה של המצב הנפשי על כל מחלה, כידוע. כלומר, אדם צריך להקפיד לא לסגור את עצמו בפני המצבים המשתנים, גם ההזויים ביותר. החיים מלאים הפתעות ושינויים שלא תלויים בנו.

יתרה מכך: נס לא צריך להיות משהו שאינו עומד בכללי הטבע. הנס הוא גם צירוף מקרים נדיר, שאילו היה כל מקרה ומרכיב עומד לבד לכשעצמו, היה ניתן להסבירו ולצפות אותו. לכל אחד ואחת מאיתנו קורים דברים כאלה מדי פעם. כמה סיכויים יש לכך שבדיוק כאשר אעבור במקום שאני אף פעם לא עובר בו, יעבור שם גם פלוני, שעובר שם פעם בעשור, ויספר לי עובדה שלא ידעתי ... ובדיוק אחרי זה יתקשר אלי מישהו ויציע משהו שמבוסס על עובדה זו... ובכך תיפתר, באופן הכי לא צפוי, בעיה שמטרידה אותי שנים? זה מסתורי ממש. גם זה נס!

ימי החנוכה מזכירים לנו להיפתח אל אפשרות הנס בחיינו, לתת לה סיכוי כלשהו. אתה תעשה את החשבון שלך לגבי הדירה, אבל תן גם לנס הזדמנות להתרחש. הרי היו אנשים שפתאום זכו באיזו הגרלת מחיר למשתכן, והיו כאלה שקיבלו פתאום מענק מיוחד, מתנה מסיבה כלשהי. ופעם התרחש איזה אירוע שהוריד מחירים דרמטית באזור מסוים, ופעם מישהו יחליט שהוא רוצה דווקא אותך לעבודה, ובשכר גבוה מאד. קרו לאנשים נסים גדולים יותר. אל תצפה לנס, אבל תהיה פתוח לקבל אותו אם וכאשר הוא יגיע. וזכור שנסים של צירופי מקרים קורים המון, אולי כל יום.

ימי החנוכה מזהירים אותנו מהאפשרות הטראגית שהנס יגיע בצורה לא צפויה, כדרכו, והנצרך לו יפספס אותו. אינני מכיר מספיק את העובדות, אבל נניח שהחיילים שלנו היו בתודעה פתוחה לכך שיש 3 חטופים בעזה שמסוגלים לברוח משוביהם ולנסות לחבור לכוחותינו... זה היה יכול להיות נס ממש, אלא שאף פעם אי אפשר לדעת מהיכן הוא יבוא, ואיך.

"שלושה דברים באים בהיסח הדעת: משיח, מציאה ועקרב", אמרו חכמינו בגמרא (מסכת סנהדרין דף צ"ז). פעם לימדתי הלכות מציאה ואבדה, ומישהי בקהל סיפרה שהיא מצאה שרשרת פנינים ששווה עשרות אלפי שקלים, וכל מאמציה המגוונים לחפש את המאבדת עלו בתוהו. אף אחד לא הולך לעבוד בחיפוש מציאות, אבל היא זכתה בינתיים בכך שלא עצמה עיניים אל מול הדבר הנוצץ הזה.

אבל מהי בכלל התועלת להגיד לנו שיש דברים שיבואו תמיד בהפתעה? הרי אם זו הפתעה, בהכרח אין לי מה לעשות עם המידע הזה, כי איך מתכוננים להפתעות? הגמרא כנראה רצתה ללמד אותנו שההכנה להפתעות חשובה כדי להכיר בהן כהיתכנות כלשהי, גם אם רחוקה ביותר. בשעת אמת לא יהיה לך זמן להתכונן ואתה עלול אף לפספס. הולכים עם נעליים גבוהות כדי להיזהר מעקרב, וכשמגיעה הפתעה, לא מתכחשים לה.

אסיים באנקדוטה מצחיקה ואמתית: אדם אחד בשנות השישים השתוקק להיות חבר כנסת. בעידן שבו לא התקיימו בחירות דמוקרטיות למפלגות, לא היו לו סיכויים רבים לכך. הוא התחיל לעבוד אצל ח"כ ממפא"י בתור עוזר פרלמנטרי. בזמן ההוא נהגה שיטת ה"פתקים", הכל נסגר בפתק מעסקן חשוב. הח"כ הותיק שלח את העוזר החדש להביא לו משהו מהכנסת. העוזר אמר שמשמר הכנסת לא ייתן לו להיכנס למשכן, כי עדיין לא מכירים אותו. כתב לו אותו ח"כ פתקה בחתימתו, בזו הלשון: "נא להכניס את פלוני לכנסת". זמן קצר אחר כך נפטר הח"כ הותיק. העוזר, שלא היה האדם הכי ישר, השתמש בפתק שנותר בידו, אל מול "ועדה מסדרת" ששקיפות לא הייתה הצד החזק שלה... הוא מסר אותו לוועדה כעדות לצוואה של הנפטר להכניסו לכנסת. פתק צוואה יש לקיים, והוא אכן נעשה ח"כ בניגוד לכל תחזית...