כשהחברה שלי הסבירה: "אני זו שחיבלתי בקשר הזוגי ולכן הוא הסתיים"

״אני חושבת שזה משהו בי", היא לגמה מהקפה שלה ואמרה לי, בזמן שישבנו בבית קפה בסוף היום. ״הוא ציפה ממני להשתלב אל תוך מציאות חייו בתור גרוש עם שני ילדים ואני לא הצלחתי. אולי אם הייתי מתאמצת יותר, זה היה מצליח״. היא המשיכה ללגום מהקפה ולשתף. אני מנסה להקשיב לה ולקחת עוד ביס מהסלט שהזמנתי, אבל הביס לא עובר לי בגרון כשאני שומעת אותה מדברת. ״גם היו רגעים שחשדתי בו… האמון שלי בו התערער מכל מיני סיבות ולא חסכתי את זה ממנו. זו אני שחיבלתי בקשר ובגלל זה הוא הסתיים״, היא אמרה לי.

״זהו, די!״ נפלט לי כמעט ללא שליטה. הנחתי את המזלג על השולחן וויתרתי על הנסיון לאכול עוד כמה ביסים מהסלט. לא יכולתי להמשיך לשמוע אותה מדברת בצורה מלאת הלקאה עצמית ובכזו אידיאלזציה לא ריאלית על האקס שלה. אין סיכוי שאשב לאכול סלט בשקט כשחברה שלי שאני כל כך אוהבת מדברת ככה. ״זה לא היה בגללך, את לא רואה את זה?״ הפצרתי בה. ״תראי... אבל אני חייבת להיות מסוגלת לקחת מידה מסוימת של אחריות על עצמי, להבין איפה לא הייתי בסדר ולהפיק לקחים אם אני רוצה להתחתן, לא? אני כבר בת 37.. אני חייבת להבין מה אני עושה לא נכון״.

קראתי פעם ספר שבו נכתבו שני משפטים בזה אחר זה. לשניהם יש השפעה מאוד מכריעה ומעצבת על חיי והם הולכים כך: המשפט הראשון נכתב ברוח תורת המראות של הבעל שם טוב והוא אומר שהעולם החיצוני הוא שיקוף של עולמנו הפנימי ואם אנחנו רוצים לראות שינוי בעולם שבחוץ, עלינו אכן מוטלת האחריות לחולל שינוי בתוכנו. אחריו מגיע המשפט השני שמצטט את דברי הרבי מלובביץ׳ ואומר שאדם אחראי לגורלו עד גבול מסוים. כלומר, לא כל עול העולם על כתפינו ולא בהכרח שאנחנו האחראיים הבלעדיים לשינוי שאנחנו רוצים לראות בו. אלו לכאורה שני משפטים שמאוד סותרים זה את זה והם יכולים לחלק את העולם לשניים - אלו שיסכימו עם המשפט הראשון ואלו שיסכימו עם המשפט השני אבל האמת היא ששניהם משלימים זה את זה וביחד הם מכתיבים לנו דרך נכונה ובריאה לעבוד על עצמנו ולחתור להצלחות בחיינו בכל תחום.

״אני מסכימה איתך שאת צריכה לקחת אחריות על חיי האהבה שלך ועל חייך בכלל, השאלה היא על מה את לוקחת אחריות וכמה?״ אמרתי לחברה שלי. סיפרתי לה שגם אני, בתור רווקה שחיפשה זוגיות המון שנים וחששה להשאר לבד לנצח, מצאתי את עצמי לא פעם נשארת בקשרים לא מוצלחים מתוך אמונה שזה הדבר הכי טוב שאמצא ושאולי אם אהיה טובה יותר, חמודה יותר, ראויה יותר לאהבה, אז הכל ישתנה והבחור שמולי יעריך, יכבד ויאהב אותי יותר. אני מבינה את המקום בו היא נמצאת וגם את הפחד, אבל הסוף של הסיפורים האלה תמיד היה אותו סוף - הצד השני לא משתנה. ההלקאה העצמית שלי ולקיחת האחריות המוגברת שלי גם על הצד שלי וגם על הצד שלו אף פעם לא הוכיחו את עצמם בתור מה שהופך את הקשר לטוב ובריא יותר, להיפך.

״אני חייבת שתגידי לי רגע, בעיניים מפוכחות, איפה הוא לא היה בסדר. מה גרם לך לאבד בו אמון? למה לא ׳סיפקת׳ את הסחורה כשהוא ציפה ממך להשתלב בתוך מציאות חייו המורכבת כגרוש עם שני ילדים קטנים?״ שאלתי אותה וראיתי שקשה לה לענות. היא לא רצתה לספר לעצמה שגם הוא היה לא בסדר. היא לא רצתה להפסיק להלקות את עצמה ולראות איפה מה שקרה עם אותו בחור לא לגמרי היה באחריותה ואשמתה, אבל כשהיא הבינה שאני לא מתכוונת להמשיך לביס הבא מהסלט עד שלא אקבל תשובה היא ענתה לי. ״אני עובדת מאוד קשה. כשהייתי מגיעה אליו בשעות הערב עייפה, הוא ציפה ממני להכין ארוחות מפוארות לילדים שלו וזה לא תמיד התאים לי״. לאחר מכן היא סיפרה לה גם על מה שגרם לה לאבד בו אמון ואם הייתי במקומה, גם אני לא הייתי סומכת עליו כבן זוג.

באיזשהו שלב הצלחנו להקליל את האווירה. היא חזרה ללגום מהקפה שלה ואני חזרתי לאכול מהסלט ושררה ביננו אווירה של אהבה, חברות ורצון שלכולם יהיה טוב. ״החיים גם ככה מאתגרים״, אמרתי לה. ״אל תקחי על עצמך משקולות שאף אחד לא ביקש ממך לסחוב על עצמך. אם את חושבת שבקשר הבא יש דברים שאת צריכה להשתפר בהם ולהתנהל בצורה שונה מאיך שהתנהלת בקשר הנוכחי, תעשי את זה. תכתבי את זה. תבטיחי לעצמך שתשתדלי טוב יותר בפעם הבאה, אבל בבקשה, אל תאשימי את עצמך בשריטות שלו. האם גם בקשר הבא, אם היית מגלה חוסר אמינות או נדרשת לעשות משהו שלא מתאים לך, היית מעדיפה לשתוק רק כדי שלא ילך?״

היא לקחה עוד לגימה מהקפה. היה לה קשה לענות לי. אני מכירה וזוכרת את המקום הזו שבו היא נמצאת. הפחד מלהשאר לבד, הפחד שאולי זה משהו בי שמעכב את האחד מלהגיע לחיי, הוא זה שהיה לפעמים מעוות לי את המציאות ומספר לי שכל עוד לא אשתנה ולא אהיה מושלמת, לא אזכה לעולם להכיר אותו.

את האחד שלי הכרתי אחרי שלראשונה בחיי הסכמתי להשאר לבד עד שיגיע זה שיעריך אותי כמו שאני מאמינה שמגיע לי. לראשונה הצהרתי בפני עצמי שאני ״מעלה מחירים״ ומי שלא מוכן לשלם, שיצא מהחנות ואני אשלם את מחיר ההמתנה והלבד עד שיגיע זה שמוכן לשלם את מה שאני דורשת. לאחר כמה שעות מהרגע שהצהרתי את זה מול עצמי, בכנות, בלי להלקות או לרדת על עצמי, נכנסתי לאפליקציית היכרויות והכרתי את בעלי.