"הבחירה בחיים – הנקמה הכי גדולה שלי בחמאס"

למרבה הצער, רשימה לא מבוטלת של חטופים מאירועי השביעי באוקטובר כבר אינם בין החיים. אחת מהן היא עדן זכריה הי"ד, שיחד עם בן זוגה אופק קמחי הי"ד, נסעו למסיבת הנובה על מנת לחגוג את החיים. השניים עברו זמן קצר קודם לכן להתגורר יחד לקראת מיסוד הקשר, יחד עם שני כלביהם האהובים טד וקאיה. אלא שהגורל רצה אחרת והזוג הצעיר מצא את עצמו נקלע אל תופת המחבלים באחד ממוקדי הטבח המזוויעים של אותו בוקר קשה. אופק נרצח, בעוד עדן נפצעה פצעים קשים ונחטפה לשטח הרצועה.

"עדן בכלל לא רצתה לנסוע למסיבה. החברים שלה שכנעו אותה להגיע יחד עם אופק. ברגע האחרון היא החליטה שהיא נוסעת", משחזרת אימה אורין גנץ את השתלשלות האירועים שקדמו לטבח, תוך שהיא מספרת על החוויה האישית שלה בצל האירועים. "חוץ מהטלפון הנייד שלה, היא לא לקחה איתה כלום. כשהחלו האזעקות הדבר הראשון שעשיתי כמו כל אמא מודאגת היה להתקשר אליה. היא ענתה באדישות 'שהכל בסדר'. עברו כמה דקות והיא התקשרה, הפעם לאבא שלה. היא צרחה לו בטלפון 'יורים פה קרוב. תשמור על הכלבים'. אני לא באמת הבנתי מה קורה באותם רגעים, או שאולי לא רציתי להבין. מה שבטוח, מאותו רגע נמצאתי במשך חודשיים וחצי בתוך רולטה רוסית. למעשה, לא קיבלתי שום אינדיקציה מה עלה בגורלה של עדן. חוסר ודאות שהוא פשוט נוראי. לא אשכח את קבוצת הווטסאפ שהוכנסתי אליה יחד עם יתר משפחות החטופים או הנעדרים. בכל פעם מי שזיהו את יקיריו במחנה שורה היה יוצא מהקבוצה. זוכרת את עצמי מתפללת – רק שלא אצטרך גם לצאת בנסיבות הללו".

"עוד יבואו ימים טובים"

על הירצחה של עדן התבשרה אורין במהלך משלחת הסברה של משפחות חטופים אליה יצאה ביפן, זאת לאחר שגופתה של ביתה חולצה במבצע הירואי של כוחות צה"ל, במהלכו נפלו רס"ר (במיל') גל מאיר אייזנקוט ז"ל, בנו של הרמטכ"ל לשעבר, גדי אייזנקוט, ורס"ר (במיל') איל מאיר ברקוביץ' ז"ל.  עדן נקברה ב-15 לדצמבר 2023 בבית העלמין שבקיבוץ פלמחים, בדיוק ביום ההולדת ה-28 שלה, ובסמוך לים שכל כך אהבה.

"בחרתי ללכת ולהיפרד מעדן בבית החולים כשכבר הייתה ללא רוח חיים. היא שכבה שם כל כך טהורה ויפה. עברתי יחד עימה של תהליך של פרידה. בכיתי וביקשתי ממנה סליחה אם אי פעם פגעתי בה. באותם הרגעים הרגשתי שהיא אומרת לי שהיא בעצם סיימה את השליחות שלה בעולם הזה, ומעתה מעבירה אליי את השרביט, כדי שנוכל להמשיך ולעבוד יחד - היא למעלה ואני מלמטה. מבחינתי, עדן מעולם לא מתה. היא פשוט חיה בעולם מקביל. אנחנו עוד ניפגש – אני בטוחה בכך".

"על הקבר של עדן הבטחתי לה שאעשה את כל מה שאני יכולה כדי שאף הורה לא יצטרך לעבור את הגיהנום שאני עוברת", מספרת אורין בראיון מצמרר. "אין דבר קשה יותר מלקבור את הילד שלך. אחרי שאמרתי את זה, באותם רגעים שם בבית העלמין, הבנתי שאת העבר כבר לא אוכל לשנות. האמינו לי שאם הייתי יכולה לשנות את העבר, הייתי הראשונה שעומדת בתור. הדבר היחיד שיש ביכולתי לשנות הוא את ההווה, להיות אקטיבית ולעשות פעולות בתקווה לעתיד טוב יותר".

עם אותה תובנה עלתה אורין כחודש בלבד לאחר מכן עם הרצאה העצמה אישית תחת השם "לעוף עם כנפיים שבורות", עימה היא חורשת את הארץ בקרב קהלים רבים ומגוונים, כשהיא נשבעת להמשיך את אותה צוואה של עדן ולא לשקוע במרה שחורה. "הבחירה בחיים מבחינתי היא הניצחון הגדול שלי מול החמאס. הרי באותו בוקר המחבלים הגיעו במטרה ברורה 'לזהם לנו את הסביבה'. הם רצחו, שרפו ואנסו. אני החלטתי שלא אתן להם את הפריווילגיה להמשיך ולפגוע בי גם באמצעות התודעה".

לשאלה מהיכן אזרה את הכוחות לצאת בהרצאה לאחר הטרגדיה שעברה, משיבה אורין באופן נחרץ וברור: "לאורך השבעה והשלושים, הרבה שאלו אותי איך אני נשארת 'כזו חזקה'. לכולם עניתי את אותה תשובה. החלטתי שאני מעוניינת להעביר מתוך הכאב והצער האישי, ומשם לצמוח למעלה. עבורי העוצמה טמונה בעצם היכולת לשתף בתהליך העצמי שעברתי. במובן מסוים, בשביעי באוקטובר משהו השתנה גם בי. קיבלתי על עצמי שליחות להעביר מסר של אופטימיות ותקווה. זה נכון ברמה האישית וכמובן גם ברמה הלאומית. העם שלנו כרגע מדמם, אבל אין לי ספק שעוד יבואו ימים הרבה יותר טובים לכולנו".

על רקע השנה האזרחית החדשה ובתקווה לימים טובים יותר עבור כולנו, וחשוב מכל בקריאה להשבתם של כלל החטופות והחטופים, מבקשת גנץ להגיד את אשר על ליבה, תוך שהיא שולחת מסר שכולו העצמה וגדלות רוח. "כולנו עוברים משברים בחיים. אין ספק שעברנו בשביעי באוקטובר משבר בסדר גודל אחר מכל מה שהכרנו עד היום. אני בטוחה שכמו שאני הצלחתי, כך גם אחרים יוכלו לאסוף את עצמם ולהסתכל קדימה. פשוט אין לנו אופציה אחרת".