הבוס הפרפקציוניסט שלי יוצר אווירה רעילה במשרד

שאלה:

 אני מנהל צוות בחברה לא גדולה, עם פוטנציאל ענק. אני מתקדם יפה, ולמרות זאת חושב לעזוב. הבוס שמעלי הוא מנהל מקצועי מאד, אבל הוא אדם קשה כמו קיר בטון. הוא מלא בקורת, תלונות ודרישות מוגזמות מהעובדים, ולא ממש יודע לפרגן. הרצינות שלו אמנם מביאה לתוצאות טובות, כי כולם עומדים בלו"ז ועושים הכל בשלמות, אבל האווירה במשרד פשוט רעילה. כולם מדברים על זה, ואחד העובדים הטובים כבר עזב בגלל האווירה הזאת. האם יש דרך לשנות שם משהו?

תשובה:

 נדמיין לעצמנו שני חומרים: אבן ומים. האבן קשה, המים רכים. האבן עומדת במקום, המים זורמים. נדמיין את האנשים מחולקים כך לקבוצות: מי מהאנשים שאתה מכיר הם אנשי האבן ומיהם אנשי המים? יש כאלה שמאד קל לתייג אותם, אבל יש כאלה שזה קשה, הם מורכבים. האמת היא שבכל אדם יש צד קשה ויש צד רך, ההבדל הוא במינונים ובפנים-חוץ.

כולם מכירים את הסיפור התנ"כי הידוע על עם ישראל שהולך במדבר, צמא למים, וצועק על משה למה הוא בכלל הוציא אותם ממצרים, האם כדי למות מצמא במדבר? זה כבר בשנה הארבעים, והאחרונה, ללכתם במדבר, ומשה "נשבר" אל מול ההיסטריה של עמו. א-להים אומר לו: קח את המטה שלך ותגיד לסלע שיוציא את מימיו. מאיפה יש פתאום מים בסלע? ולמה זה יעזור לדבר אל סלעים? אבל משה מכה בסלע, והמים אכן יוצאים. והנה אחרי ההצלחה הזאת, אחרי התוצאה הפנטסטית, א-להים אומר לו: 'נכשלת, לא תכנס לארץ, לא תמשיך להנהיג את העם'. למה? מה יש? בגלל שתי מכות בסלע?

כנראה שהתנ"ך רוצה ללמד אותנו שיעור לחיים. כשעם ישראל זועם על כך שאין לו מים, הוא לא מבקש יפה "תנו לי מים", כי לא רק מים חסרים לו. הוא בעצם מביע את הקושי על אובדן משהו רך כמו מים בהנהגה. זה היה בדיוק אחרי מות אחת משלושת המנהיגים שלהם: מרים. ההנהגה הרכה, אולי אפילו הנשית, נעלמה. העם מגיב בכעס, בקשיחות. וגם משה מגיב לעם בכעס, באובדן עשתונות. א-להים אומר לו: תלמד אותם שכשאדם מגיע לסלע, או לאדם שהוא כמו סלע, תפקידו לדבר...כן, לדבר אל הקיר! ממש כך, וזה יעבוד! אין סיכוי?? אז תדע שלכל אדם יש שכבת מים בתוכו, אפילו לאדם הכי ''סלעי''. הם יראו אותך מדבר אל הסלע, והם ילמדו לדבר גם לאדם קשה כמו קיר בטון. האמנות היא להגיע לאותה שכבת מים, לאותה רכות. אם תלך מולו "ראש בראש", זה לא יוביל לשום דבר. משה אמנם הוציא ממנו מים, אבל הציווי היה "דבר אל בני ישראל לעיניהם ונתן מימיו" – שהסלע ייתן מעצמו את המים. א-להים כאילו אומר לו – 'תחזיק מטה, מקל, ותראה להם שאתה לא משתמש בו, שאתה מדבר! את השיעור לחיים שיכולת לתת להם – הפסדת. אתה כבר לא מתאים לדור הזה. אתה היית מתאים לדור העבדים הקשה, שיצא ממצרים, אבל לדור הזה צריך מנהיגות רכה יותר'.

לעזוב מקום עבודה זה הכי קל, גם אם מתקשים אחר כך למצוא עבודה, אבל אתה רוצה להישאר ולשנות משהו. הדרך אל לבו של אדם אינה עוברת בדיבורים קשים, בוויכוחים, בשיטת המקל, אפילו לא המקל הוורבלי. אם תבוא אל הבוס שלך עם הסברים, מחקרים וטבלאות – זה לא יעזור. אם החלטת להישאר ולשפר, תצטרך לזהות את שכבת המים שלו, את המקום הרך שבנפשו, ולדבר לשם, ואז הכל יתחיל להשתנות. כעת המשימה היא לחפש מהו המקום הרך הזה. אבל איך נדע? נזכר אם היה אירוע יוצא דופן שבו הוא היה רך יותר. בטוח שהיה דבר כזה. נאפיין אותו עם עוד כמה דוגמאות. אתם יכולים אפילו ביניכם, העובדים שלו, להיזכר. זה הכיוון. הוא לא ישתנה ביום אחד, אבל כבר מעכשיו תצליחו לזהות את תחילת התהליך המבורך.

על ספסל בתל-אביב ראיתי סטיקר, ועליו אמירת חיים של החיילת סהר סעודיין, מגדוד 947, שנרצחה בשביעי לאוקטובר, אחרי שיירטה עשרות טילי אויב, וכך בערך היה כתוב בו: "כוח  הטיפה היוצרת חור בסלע איננה בעוצמתה אלא בהתמדתה". כלומר, כדי לשנות תודעה של איש הסלע, צריך לטפטף עליו טיפת מים רכים בכל יום, לדבר בשפת המים. מדוע שהסלע לא יישאר בקשיחות שלו? כי הוא סלע רק מבחוץ, בתוכו יש גם כן רכות. האמנות היא הדרך להגיע אליה. רק אחרי ה'ריכוך' הזה, תוכל להסביר לו עניינית מדוע כדאי ונכון לשנות קצת את הסגנון, אם יהיה צורך בכך. כל דיבור לפני זה יהיה כמו עוד מכה, ולא ישנה בו דבר. ובינינו? הוא רק יודה לך על הגילוי של הרוך הזה שבתוכו כלפי חוץ. אתה לא תשנה אותו, אתה תגרום לו להוציא את מה שאצור עמוק מדי בקרבו פנימה. ובינינו? בסוף כולם ייהנו מזה, בת זוגו, משפחתו, סביבתו, ובעיקר – הוא עצמו. האווירה במקום העבודה שלכם תלך ותשתפר. אבל תנאי מקדים הוא שתאמין שגם בו יש שכבת מים, שזה דבר שקיים בכל אדם!