אני במרדף תמידי אחרי השעון. אין דרך אחרת?

תחושה תמידית מלווה אותי:  מישהו סידר אותי, גנב לי את הזמן. איך עכשיו פתאום  ערב, אם רק לפני כמה דקות היה בוקר? "מה, איך נהיה פתאום שתים עשרה?" בכלל, קשה לי להסתדר עם ההחלטה כמה זמן להקדיש לכל דבר וכל אדם, התוצאה אף פעם לא מאוזנת, ואני מרבה לאחר. אני במרדף תמידי אחר הזמן. איך אני מגיע למצב כזה? האם יש איזו נוסחת קסם לאמנות הג'אגלינג או לניהול נכון של הזמן?

                                                -----------------

בכל 'סדנת ניהול זמן' מספרים את הסיפור על ההוא שלמד לסדר את האבנים הגדולות קודם, ואז לדחוף את הקטנות לחורים שנותרו. אבל זה נכון לשלב מאוחר יותר, לפרטים. השאלה הראשונה, לפני שאלת ה"איך" לנהל, היא האם אתה באמת מנהל את הזמן שלך. כלומר, צריך להבדיל בין הבחירה שלך כיצד להשתמש בזמן, לבין הזמן שבו אתה נגרר אחרי תכתיבי אחרים. האם מישהו מכתיב לי מה לעשות בזמן שלי? ברור שלא! ברור שאני הקובע מה לעשות עם הזמן שלי, ומה שעשיתי – זו הבחירה שבחרתי. אלא שלא תמיד זה מה שהכי רציתי.

למה בכלל צריך "לנהל" את הזמן? כשאין התנגשויות, לא צריך ניהול ולא צריך להגדיר מיהו המנהל. הבעיה מתחילה אצל אנשים עם חיים מורכבים, כשיש התנגשויות, כשזה תובע את חלקו וזה תובע את חלקו. ההוא רוצה לשבת אתי "דחוף, רק עשר דקות" (וזה אף פעם לא באמת עשר דקות...), וההיא רוצה שאשלים את המטלה עד למחר, גג, ואני גם רוצה לפגוש חברים, וגם לסיים פרויקט שהתחלתי מזמן, משהו שמעיק עלי. דווקא בגלל שכולם צודקים, מישהו יצטרך לנהל לי את הזמן.

מה בדרך כלל קורה במצב כזה? רובנו נגררים. ומיהו המנצח במאבק? מי שהכי הלחיץ, או מה שהכי התחשק לי לעשות באותו הרגע, או מה שהתחלתי בו ראשון. זה כמעט אף פעם לא מה שבחרתי בו במודעות מלאה. כלומר: או שאתה מנהל, או שאתה נגרר.

אנשי תקשורת ואנשי פרסום, למשל, מתמחים בהבנה של מה יגרום לנו להיגרר, בזה הם עוסקים, זה המקצוע שלהם. האינטרס שלנו בענין זה הוא הפוך משלהם, אנחנו רוצים להשיג את השליטה בחיינו. מי בינינו חזק יותר? האם הזמן הוא שלי או שלהם? האם מה שעשיתי היום, זה בדיוק מה שרציתי לעשות? הכל מתחיל בשאלת: מיהו מנהל הזמן שלי.

אבל האם לא נכון יותר להתמקד בגופו של ענין, ולא במאבקי כוח ובשאלת מי יותר חזק? אז זהו שלא! אחד מחכמי היהדות, שהיה מכונה על שם עיירתו בליטא: "הסבא מסלבודקה", בנה שיטה שלימה של התמודדות האדם עם השליטה בעצמו, בחייו ובניהול זמנו. הוא טען שאדם צריך לבדוק את עצמו אם מה שהוא עושה זה מרצונו, או שהוא נגרר אחרי כוחות שהוא לא בחר בהם. ומהם הכוחות הללו? הם יכולים גם להיות כוחות שבתוך האדם, אבל כאלו שאינם רצונו העצמי העמוק.

בחיי האדם – בדיוק כמו במדינה דמוקרטית, יש רשות מחוקקת, שנבחרה להוביל, ויש רשות מבצעת, שלא נבחרה, אבל היא חשובה לביצוע מדיניות הגוף הנבחר. לפעמים כוחות הביצוע משתלטים על הכוח המנהל.

הנה דוגמאות מהחיים: חלק מהזמן שלנו מוקדש לגלישה באתרים שונים וברשתות חברתיות. האם ישבת עם עצמך והחלטת שזה ממש מה שאתה רוצה לעשות עכשיו? אם כן, מעולה! עצרת באמצע פגישה כדי לראות הודעה ששלחו לך, ואולי להגיב "רק בקצרה". האם זה מה שתכננת לפגישה? האם זהו רצונך מתוך החלטה ובחירה? מעולה. אם לא, אתה לא מנהל את זמנך! בחרת להיפגש עם פלוני ולהקדים מטלה אלמונית רק כי הוא לוחץ יותר או כי מטעמי חמלה? אתה לא מנהל את זמנך! להיות מנהל זה גם תפקיד קשוח, בעיקר עם עצמך. את הכוחות שהובילו אותך במקרים אלו אפשר להגדיר כפחד וריצוי, וכן כוח הסקרנות, שהיא לכשעצמה נפלאה, והחמלה, שהיא כוח קדוש, אבל אתה צריך לתרגל שימוש בהם כשצריך, בגבולות שאתה תקבע, ולא להיגרר אחריהם.

ואיך מגיעים לשינוי? הוא טען שרובנו חיים בהערכה עצמית נמוכה, ולכן אנחנו זקוקים קודם כל להעצמה. האסטרטגיה שהוא בנה, הייתה להיות מודע יותר ויותר ליכולת הפעולה העצומה של האדם, לגדלותו, ליכולתו לנהל ולקבל החלטות, ולהיות חופשי לפעול לגמרי על פיהן. הוא המליץ "לעשות היכרות" עם עצמך, עם כל מה שמשפיע עליך מבפנים ומבחוץ, ולסנן את רעשי הרקע לטובת הרצון הכי עמוק ואמתי שלך. בתרגול כזה אתה מגלה יותר ויותר מה "שלך" ומה "לא שלך", ומחדד את יכולת הבחירה.

מייסד "תנועת המוסר", תנועה שפעלה באירופה במטרה לתקן את מידות הנפש של האדם, בהשראת מקורות היהדות, עבר פעם ברחוב עם ידידו, ליד מאפיה. זה היה לפני כמעט מאתיים שנה, והם ראו חלון ראווה ובו עוגות. זו היתה שיטת מכירה חדשה בעולם, והוא אמר בצער לידידו: 'זהו, הולכת ומסתיימת תקופת הבחירה. מעכשיו האדם ילך ויאבד את השליטה ברצונו ובחייו'. הוא הסביר: עד כה, מי שרצה עוגה, הלך למאפיה וקנה. מי שרצה נעליים, הלך לחנות נעליים וקנה. בחנויות עם חלונות ראווה ימכרו לאדם גם מה שהוא לא רוצה, והוא יטעה לחשוב שהוא רוצה בכך.

בקיצור: מנהל טוב מתחיל במינויו כמנהל הזמן של עצמו!